מבוא:
בפניי ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט הבכיר ז' פלאח) (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנה ביום 15.1.24, בתיק ה"ת 19724-09-22.
על פי החשד, יוסי אזריאל, מי שכיהן כסגן ראש עריית קרית ביאליק ויו"ר הוועדה לתיכנון ובניה בקריות, קידם את ענייניהם של קבלנים ובעלי אינטרסים תמורת שוחד שהתבטא בהפניית קבלנים לעבוד עם המשיבה, תוך ניצול מעמדו וכוחו.
לעניין פרק הזמן הדרוש אפנה לסעיף 57א(א) לפקודה שלפיו משך הליכי החקירה והעמדה לדין ייקבעו בהתאם לתקופות שנקבעו בנהלי רשויות החקירה ובהנחיות היועצת המשפטית לממשלה ולענייננו רלוואנטית הנחיית היועצת המשפטית לממשלה מס' 4.1202 "משך טפול התביעה עד הגשת כתב אישום", אשר במקור פורסמה בחודש אוגוסט 2010 ותוקנה בחודש מרץ 2020, בגדרה צוין כי במקרים כמו המקרה שלפנינו (בעבירות מסוג פשע שדינן עשר שנים ומעלה), נקבע פרק זמן לטפול בתביעה עד להגשת כתב אישום, למשך 24 חודשים ממועד מסירת תיק החקירה לידיה, תוך שנקבע כי "מניין התקופות המצוינות לעיל יחל ביום מועד קליטת התיק ביחידת התביעה ועד למועד קבלת ההחלטה הסופית בדבר העמדה לדין או סגירת תיק...".
על כן, נוכח העובדה כי תיק החקירה הועבר לידי הפרקליטות ביום 8.1.24, כפי שהצהירה היחידה החוקרת במהלך הדיון בפני בית משפט קמא, הרי התקופה המאקסימאלית הקבועה בהנחיה להגשת כתב אישום בפרשייה עודנה רחוקה מלחלוף – לעניין זה ראו בש"פ 8712/23 יוסף אלקובי נגד מדינת ישראל (11.1.24), שם בחן בית המשפט העליון הוראות סעיפים 32 ו- 35 לפקודה אל מול משך הליכי החקירה והעמדה לדין וקבע כי:
"בבואו להחליט בבקשה להארכת תפיסה, נידרש בית המשפט לאזן איזון ראוי בין מידת הפגיעה ההכרחית בקניינו של אדם כדי להגשים את תכלית ההליך הפלילי, לבין הצורך בהשגת האנטרס הצבורי הטמון בהחזקת המישטרה בחפץ הנגוע בכתם העבירה או אמור לשמש ראייה במשפט. במסגרת איזון זה, יש לתת את הדעת גם לחלוף הזמן תוך בחינת התפתחות החקירה והצפי לקיום ...בעניינינו, בית המשפט המחוזי קבע כי המשכות הליכי החקירה בעיניינו של המבקש אינם מצדיקים את החלטת בית משפט השלום שלא להעניק למשיבה את מלוא הארכה שהתבקשה על ידה, נוכח מורכבות החקירה, מצד אחד, והפגיעה המצומצמת, באופן יחסי, במבקש, מהמשך תפיסת רכושו, מצד שני. המדובר בקביעה המתבססת על הנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, אשר אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.."
(-) חמישית, משך הזמן בו ניתן להחזיק נכס תפוס בשווי רכוש שקשור בבצוע העבירה, הוכרע כבר בפסיקת בית המשפט העליון, כך למשל בע"פ 3390/19 אביטן נגד מדינת ישראל (21.11.19), נקבע כי החילוט יעשה בתום ההליך המשפטי ולאחר הרשעת נאשם שרכושו נתפס לחילוט וכלשונו של בית המשפט העליון:
"חילוטו הסופי של הרכוש מתבצע בסופו של ההליך הפלילי, לאחר הרשעה. בשלב החקירה, לפני הגשת כתב אישום או במהלך ניהול המשפט רשאי בית המשפט להעניק סעדים זמניים, כגון חילוט זמני של רכוש, מתן ערבויות, עיקול וכיו"ב. מטרתם של הסעדים הזמניים היא שמירת מצבת נכסיו של החשוד או הנאשם ומניעת הברחה או העלמה של רכוש אשר יסכלו את האפשרות לבצע חילוט סופי, ככל שההליך הפלילי יסתיים בהרשעה" - (שם, בפיסקה 9 לחוות דעתו של השופט מינץ).
...
בשים לב לתשתית הראייתית שהונחה בפניי ולנוכח עוצמת החשד הסביר והיקף העבירות שעולה על שווי הרכוש שנתפס (לפני ואחרי שחרור חלק מהתפוסים) , אני סבור כי פוטנציאל החילוט, ותכלית הבטחת אפשרות החילוט עומדים בעינם.
(-) רביעת, בשאלת חלוף הזמן סבורני כי מן הראוי ליתן משקל לעובדה שמדובר בחקירה מסועפת ורחבת היקף כעולה מהדוחות הסודיים, שהחלה תחילה כחקירה סמויה והפכה לגלויה, במסגרתה נחקרו מספר רב של חשודים ועדים לגבי מספר פרשיות המעלות חשדות לביצוע עבירות חמורות.
בע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל נקבע: " בענייננו רכושם של המערערים תפוס כבר כ-5 שנים; והגם שחלפו כשנתיים וחצי מאז הוגש כתב האישום (9.1.2017) – בשלב זה נחקרו עדים בודדים בלבד, בעוד רשימת העדים מונה קרוב ל-400 עדים. בנסיבות אלה, ובהינתן חזקת החפות העומדת למערערים, דעתי היא שנדרש לצמצם את היקף החילוט שנקבע.".
נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל, לכן אני מבטל את החלטת בית משפט קמא בדבר שחרור חלק מהכספים התפוסים ומאריך את תוקף ההחזקה בתפוסים למשך 180 ימים, מיום 12.1.2024.
