ערר המדינה על החלטת שחרור בערובה בעבירות אלימות במשפחה

בבית המשפט העליון בש"פ 3382/15 לפני: כבוד השופט א' שהם העורר: בר עובד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 13.5.2015, במ"ת 55385-03-15, שניתנה על ידי כב' השופט מ' ברק נבו תאריך הישיבה: א' בסיון התשע"ה (19.5.2015) בשם העורר: עו"ד אבי כהן בשם המשיבה: עו"ד סיון רוסו החלטה

בתסקיר שירות המבחן תוארו נסיבות חייו של העורר, וצויינה העובדה כי הוא נדון בעבר לשתי תקופות מאסר ממושכות, בגין ביצוע עבירות רכוש, עבירות אלימות במשפחה, עבירות אלימות כלפי קטין, והפרה הוראה חוקית.

בפתח החלטתו, עמד בית משפט קמא על עקרי התסקיר המשלים שהוגש בעיניינו של העורר, אשר עולה ממנו כי "לאור הערכת הסיכון במצבו של המשיב [העורר], כאשר אין בידי המשפחה להציע חלופת מעצר מגובשת ומפקחים רלבאנטיים, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו". בית משפט קמא דחה את בקשת בא-כוח העורר לשלוח את מרשו, פעם נוספת, לשירות המבחן, במטרה לבחון חלופת מעצר חדשה, בציינו כי "אין מקום להמשיך ולהטריח את שירות המבחן, העמוס לעייפה, בבדיקת חלופות נוספות. כאשר המשיב [העורר] עצמו אינו עושה את המינימום הנידרש כדי לעזור לעצמו, הרי שאין מקום לבוא בטרוניה כלפי המערכת ולבקש הזדמנויות חוזרות ונישנות". הערר על החלטת המעצר בהודעת ערר, שהוגשה על-ידי עו"ד אבי כהן, בא-כוחו של העורר, נטען כי שגה בית משפט קמא שעה שסירב לבחון חלופת מעצר נוספת, ועל כן יש מקום להורות על שליחתו של העורר לשירות המבחן, לשם הכנת תסקיר מעצר משלים, אשר יבחן חלופת מעצר אחרת בעיניינו.

כפי שציינתי בבש"פ 5673/12 אטינגר נ' מדינת ישראל (6.8.2012): "בנסיבות אלה, חל סעיף 21(א)(2) ל[חוק המעצרים](http://www.nevo.co.il/law/98568), שלפיו רשאי בית המשפט להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים, מקום בו 'בית משפט צווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השיחרור בערובה'" (ההדגשה שלי – א.ש.).

יפים לעניין זה, דברי השופט י' זמיר בבש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל (6.2.200): "אם נאשם ניצל לרעה את השיחרור מן המעצר, והפר את האמון שבית המשפט נתן בו, אם בדרך של ביצוע עבירה נוספת, ואם בדרך אחרת, הוא הוכיח כי יותר אין הוא ראוי לאמון של בית המשפט". אשר על כן, הערר נדחה בזאת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

סבורני, כי מקום שבו הפר העורר את תנאי השחרור שנקבעו בעניינו, וכלל לא התייצב למעצר הבית, אלא עשה דין לעצמו במשך כעשרה ימים מבלי לפנות לסנגורו או לגורמי המשטרה והפרקליטות, אין כל סיבה ליתן בו אמון מחודש.

יפים לעניין זה, דברי השופט י' זמיר בבש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל (6.2.200): "אם נאשם ניצל לרעה את השחרור מן המעצר, והפר את האמון שבית המשפט נתן בו, אם בדרך של ביצוע עבירה נוספת, ואם בדרך אחרת, הוא הוכיח כי יותר אין הוא ראוי לאמון של בית המשפט". אשר על כן, הערר נדחה בזאת.

המדינה עוררת על ההחלטה בדבר מעצר בפקוח אלקטרוני, בנגוד לעמדת שירות המבחן, עבור נאשם ללא עבר פלילי בעבירת אלימות במשפחה.

אולם, החלטת השיחרור נומקה בעיקר בשים לב לכך שמדובר במי שהוא ללא כל עבר פלילי ואף "נורמאטיבי בכל פרמטר". בהחלטה, נילקח בחשבון כי המשיב לא רק הודה בעיקר המעשה אלא אף הביע חרטה ובושה; כי בעבר לא הייתה אלימות בפועל אף לדברי המתלוננת, אלא הרמת יד כאיום בלבד; כי מדובר בזוג הנשוי פחות משלוש שנים, אשר להם יחסים מורכבים אך לא עולה מההודעות כי המשיב נמצא במצב של "חשבון פתוח" עם המתלוננת ומבקש להרע לה. בית המשפט התרשם בחיוב מהמשפחה הנורמאטיבית המוכנה להתגייס ולסייע, למרות המחיר האישי הכבד, והגיע למסקנה כי מדובר בחלופה ראויה, שיש בה כדי לאיין את המסוכנות, בשלב הביניים, עד אשר תנתן המלצה של שירות המבחן במישור הטיפולי.

הוער, כי אמנם העידר עבר פלילי מפחית מן המסוכנות לכאורה, אך נקבע כי מתחייבת "בחינה מעמיקה של מערכת היחסים והבנה של הסיבות שהובילו לארוע החמור ובחינה של הסכנה למתלוננת להישנות ארוע כזה או אחר". לשם כך נקבע שאין להורות על שיחרור בערובה בטרם יותן תסקיר מעצר.

...

זאת, אף אם מדובר בסכום אשר לא ייאסף על ידי המשפחה במספר ימים אלא בשבוע או שבועיים, ובלבד שיהיה כזה שאנשים עובדים כמו אחי המשיב יצליחו לעמוד בו, בסופו של דבר.

עם זאת, אם באמת יתממש הסיכוי לשילוב המשיב בתכנית טיפולית, והמשיב אכן ישתלב, הרי שנכון יהיה בהמשך להקל ממעמסה חריגה זו. התוצאה נוכח כל האמור, תנאי המעצר בפיקוח שנקבעו יעמדו על כנם.

סיכומו של דבר – בכפוף לשינוי סכום ההפקדה, הערר נדחה.

האישום וההליכים לפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט אמיר דהאן) מיום 11.4.16, בה הוחלט על השמת המשיב במעצר בפקוח אלקטרוני בעירו.

לאחר בחינת הראיות, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי אין ראיות לכאורה מספיקות נגד פבל, והורה על שיחרורו בערובה.

כן ציין שירות המבחן שמדובר במי שריצה עונשי מאסר, ואף תלויים ועומדים נגדו שני תיקי מב"ד, בעבירות הפרת הוראה חוקית ואלימות (יאמר מיד כי בכך טעה שירות המבחן, שכן תיק האלימות כבר הסתיים בזיכוי, ו"רק" תיק מב"ד אחד תלוי ועמד מולו).

הוסבר, כי על רקע משברים משפחתיים החל המשיב להשתמש בסמים בגיל צעיר מאוד והתרועע עם חברה שולית.

לערר המדינה צורפה גם החלטת בית משפט השלום מיום 31/05/2015 (בעיון חוזר במסגרת תיק קודם – 9710-04-15), אשר קבע כי יש ראיות לכאורה לעבירות אלה של השחתת האזיק ותקיפת השוטרים.

החלטה, בה ציין בית משפט השלום "איני רואה כיצד אוכל לסמוך על משיב זה בתנאי שיחרור כלשהם". המדינה בערר הצביעה גם על ההמלצה השלילית של שירות המבחן.

...

דיון לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור שאין מנוס מקבלת הערר, ומתן הוראה בדבר מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

סיכומו של דבר, עילת המעצר מובהקת, העבר מלמד שאין ליתן אמון במשיב.

הערר מתקבל.

על פי עובדות האישום השני, בעקבות חטיפת שלושת הנערים, העלה קטין בן משפחתה של ח"כ חנין זועבי, לרשת האנטרנט סירטון המגנה את חטיפת הנערים וקורא להשיב אותם למשפחותיהם.

על החלטת השיחרור בערובה הגישה העוררת ביום 9.12.14 ערר לבית המשפט המחוזי.

כך, למשל, נקבע אפילו לעניין עבירה של רצח אגב ביצוע עבירה וניסיון שוד בנסיבות מחמירות (בש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל, מיום 29.6.07); כך גם נקבע לעניין חבלה בכוונה מחמירה (בש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' בילאל נאשף, מיום 21.2.06); וכך אף קבע כב' השופט צ' זילברטל עת היתייחס לעבירות שמניעיהן אידיאולוגיים (בש"פ 7133/14 מוחמד מרעי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] מיום 4.11.14): "...ואל לנו להשלים עם מציאות שבה מניעים אידיאולוגיים או זעם קבוצתי מתורגמים לעבירות אלימות מהסוג המיוחס לעורר. בצד זאת יש לזכור, כי חובתו של בית המשפט, על-פי מצוות המחוקק, היא לבחון האם קיימת אפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרורו של הנאשם הספציפי לחלופת מעצר קונקרטית, וחובה זו אינה נגזרת של אופי העבירה וחומרתה, שכן: "יש לשקול חלופת מעצר גם מקום שמדובר בעבירות חמורות אשר המסוכנות גלומה בהן; וכי מקום שיש בחלופה כדי ליתן מענה לחשש מפני הישנות עבירות ... על בית המשפט לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר" (בש"פ 6866/13 מדינת ישראל נ' חרפאני, [פורסם בנבו] פסקה 8 (16.10.2013); (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996).

...

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, על כלל נספחיה, ולאחר שהאזנתי רוב קשב לטענות הצדדים; לא בלי היסוס ותוך התלבטות רבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, בשינויים קלים בתנאי השחרור בערובה.

בהיותי ער לקושי באכיפה בעבירות מן הסוג הנדון המבוצעות באמצעות רשת האינטרנט, הנני קובע כי בנוסף לתנאי השחרור שנקבעו על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 16.2.15 – בכללם מעצר בית מלא בבית אימו של המשיב באבו טור, פיקוח מתמיד של אימו ו/או אחת מאחיותיו, ללא כל חיבור אינטרנטי, יהיה על המשיב לשהות במשך כל תקופת שחרורו מהמעצר בדירה מנוטרלת כליל 24 שעות ביממה מכל חיבור, ישיר או עקיף, לאינטרנט, בין אם בחיבור קווי ובין אם באמצעות טלפון נייד.

לבקשת ב"כ העוררת, אני מורה על עיכוב שחרורו של המשיב ב-48 שעות נוספות על מנת לאפשר לעוררת לשקול הגשת בר"ע על החלטה זו. הערר אפוא נדחה.

בבית המשפט העליון בש"פ 5990/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העוררים: 1. ואליד אבו אלשייך 2. נעים אבו אלשייך נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 2211-06-23 מיום 27.7.2023 שניתנה על ידי כב' השופט נ' אבו טהה תאריך הישיבה: כ"ג באב התשפ"ג (10.8.2023) בשם העוררים: עו"ד רפי ליטן בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג ][]החלטה

קיים אף חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט בשים לב לכך כי מדובר בעבירות אלימות במשפחה.

אכן, בהתאם לדין ולפסיקה – גם כאשר ישנן ראיות לכאורה הקושרות נאשמים לעבירות שיוחסו להן בכתב האישום וגם כאשר ישנן עילות מעצר – בית המשפט מצוה לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה (ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996).

...

כל אלה מצדיקים לטעמי את המסקנה לפיה נכון לשלב זה, אכן לא היה מקום להפנות מי מהנאשמים, ובכלל זה את העוררים, לקבלת תסקיר של שירות המבחן לצורך בחינה של חלופת מעצר בעניינם.

יחד עם זאת, יודגש כי המסקנה האמורה מתייחסת לשלב זה של הדיון.

סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.