ערר המדינה על החלטת שחרור בעבירות מין חמורות

בבית המשפט העליון בש"פ 8910/14 לפני: כבוד השופט נ' הנדל העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ישראל דרימן ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 11933-12-14, שניתנה ביום 25.12.2014 על ידי כבוד השופט ר' וינוגרד תאריך הישיבה: ד' בטבת התשע"ה (26.12.14) בשם העוררת: עו"ד הילה גורני בשם המשיב: עו"ד ראובן בר-חיים החלטה

כנגד המשיב, יליד 1985, הוגש כתב אישום המייחס לו עשרות עבירות מין חמורות, במסגרת ארבעה אישומים שונים.

אמנם תסקיר המבחן המליץ על שיחרור למעצר בית, אך בחינת הערכת המסוכנות על ידי שירות המבחן נוטה אף היא לטובת עמדת המדינה.

...

במקרה הנוכחי סבורני כי עומדות הראיות הקיימות במבחן זה. די לומר כי כך הוא המצב באשר לשני האישומים הראשונים, שנדמה כי הם החמורים יותר מבין האישומים מבחינת כמותם וטיבם.

מסקנתי היא כי אין זה נכון ששני האישומים הראשונים הוכחו ברף הנמוך של הראיות לכאורה.

הערר מתקבל.

בבית המשפט העליון בש"פ 2252/15 לפני: כבוד השופט מ' מזוז העורר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בתיק מ"ת 11933-12-14 מיום 4.3.2015 תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשע"ה (2.4.2015) בשם העורר: עו"ד מיכאל ערוני בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון החלטה

כתב האישום ביום 7.12.2014 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עשרות עבירות מין חמורות במסגרת ארבעה אישומים.

ביום 25.12.2014 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' וינוגרד) כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בפקוח מפקחים שנקבעו, הפקדה וערבות עליהם הורה וכן איזוק אלקטרוני.

...

סוף דבר: הערר נדחה.

השאלה המתעוררת בערר זה היא, האם צדק בית משפט קמא משהורה על שיחרורו של המשיב, המואשם בעבירות מין חמורות, לחלופת מעצר, מבלי לעיין תחילה בתסקיר מעצר מאת שירות המבחן? רקע והליכים קודמים נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (עשרות עבירות); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (עשרות עבירות); מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין (עשרות עבירות); תקיפה, לפי סעיף 380 לחוק העונשין (עשרות עבירות); ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (עשרות עבירות).

באחד המקרים, אליהם הפניתה עו"ד בר ציון (בש"פ 2762/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (24.3.2005)), נדחה, אמנם, עררה של המדינה על החלטת שיחרור לחלופת מעצר בהיעדר תסקיר, אך באותו מקרה דובר בחריג המעיד על הכלל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר ולהורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, בעודו מצוי במעצר.

סוף דבר, הערר מתקבל כמבואר לעיל, והמשיב יהיה נתון במעצר עד להחלטה אחרת של בית משפט קמא.

בבית המשפט העליון בש"פ 7329/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-מ"ת 69518-01-23 מיום 27.9.2023 שניתנה על ידי השופטת א' פינק תאריך הישיבה: כ"ה בתשרי התשפ"ד (10.10.2023) בשם העוררת: עו"ד אופיר טישלר בשם המשיב: עו"ד עדי כרמלי ][]החלטה

לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' פינק) ב-מ"ת 69518-01-23 מיום 27.9.2023, בגדרה בית המשפט הורה על שיחרור המשיב למעצר בית מלא, לצד העמדתו בתנאים מגבילים.

זאת, לנוכח עובדות כתב האישום המייחסות למשיב עבירות מין חמורות, אשר יש בהן כדי ללמד על מסוכנות "עצומה", כלשון העוררת, המחייבת לכל הפחות מעצר בפקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים.

...

יוצא אפוא כי לכאורה, המשיב ניצל את שהותו בבית מגוריה ואת טיב יחסיו עם הקטינה, לצורך גחמותיו המיניות, כל זאת תוך שפגע בה מינית מאחורי גבה של זוגתו, אם הקטינה.

דברים אלו מחזקים את המסקנה כי נקודת האיזון הראויה בעניינו של המשיב היא שונה מזו שקבע בית המשפט המחוזי ואף על כך יש לתת את הדעת (ראו והשוו: בש"פ 3135/07 גדיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2007)).

סיכומו של דבר, הערר מתקבל.

בבית המשפט העליון ע"פ 2652/24 לפני: כבוד השופט י' עמית העורר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא, השופט ר' סוקול) מיום 12.2.2024 בתפ"ח 14959-07-15 בשם העורר: עו"ד צדוק חוגי ][]החלטה

כעולה מתגובת המשיבה, העורר הורשע בבצוע סדרה של עבירות מין חמורות בבתו הקטינה (להלן: המתלוננת) לאורך תקופה של שנתיים.

נקבע כי הכספים יופקדו בקופת בית המשפט ומשם יועברו לידי האפוטרופוס הכללי, אליו תוגש כל בקשה לשיחרור כספים והוא יוודא כי הכספים משמשים לטובת המתלוננת בלבד.

...

המשיבה טענה כי דין הערר להידחות על הסף – הן בשל כך שהמתלוננת לא צורפה כצד להליך; הן בשל כך שאין בדין הליך המתיר לבית המשפט בהליך הפלילי להמשיך לדון בחיוב בתשלום פיצויים לאחר שהפך חלוט.

המשיבה טענה כי דין הערר להידחות גם לגופו משלא הוכח כי חוב הפיצויים אכן שולם, ובין היתר – מנגנון תשלום הפיצוי הובהר לעורר פעם אחר פעם אך הוא המשיך לטעון שהכספים הועברו בדרכים אחרות ללא הסבר מספק מדוע הוא לא ממלא אחר הוראות בית המשפט; התנהלות העורר מעלה חשד להפעלת לחצים מצדו כלפי המתלוננת; ומהתיעוד שצרף העורר עולה כי מיד לאחר הפקדת הכספים בחשבון המתלוננת נעשו משיכות מזומנים בסכומים גבוהים.

דין הערר להידחות על הסף.

העורר מבקש להשיג על תשלום הפיצויים בדרך שהדין אינו מכיר, ורק בשל כך, דין הערר להידחות על הסף (ראו גם החלטת השופט ח' כבוב בעניין פלונית).

סוף דבר, הערר נדחה.