ערעורים על פסקי דין בעניין שטחים בשכונת רמת יצחק

תיק זה עוסק בבקשה להריסת מבנה דו־קומתי שניבנה ללא היתר בנייה, ברחוב יצחק מירסקי בשכונת רמות, ירושלים (להלן: "הבנייה" או "המבנה").

בקשה נוספת שהגיש המבקש לקבלת ארכה נדחתה, ובערעור על החלטת הדחייה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה "המערער יוכל להגיש בקשה נוספת לארכה הן בנימוק של היתקדמות בהכשרת הבנייה והן בנימוק שבזמן הגשת הבקשה לא קיים עניין לציבור בבצוע הצוו באותה עת, אך כאמור, אין זה מחייב אותנו להסכים לכך" (להלן: "ההסדר").

טענות המבקש בהתייחסותו שהוגשה ביום 7.8.2022 טען המבקש כי ממועד פסק־הדין ב-ע"פ 33421-02-15 (בשנת 2015) לא חל שינוי במצב התיכנוני של המקרקעין (המשיבה לא כפרה בטענה זו בתגובה שהגישה ביום 15.5.2022), המבקש לא יצר כל מיטרד חדש וביתו לא הפריע למימוש תכנית בנייה כלשהיא או פיתוח המקרקעין, לא נולד עניין צבורי שעשוי להצדיק דחייה בקשה להארכה נוספת, ולכן יש לדחות את ביצוע צו ההריסה ב־12 חודשים כבקשתו.

קיים אינטרס צבורי מיוחד באכיפת דיני התיכנון והבנייה מקום בו ממשיכים להוסיף ולבנות במקום בו בוצעה הבנייה האסורה לאורך השנים, וזאת אף תוך הישתלטות על שטחים נוספים, כפי שניכר מתצלומי אויר שהגישה המשיבה, ובהתאם לתקדים אחר שניתן בבית המשפט המחוזי בעפמ"ק (מחוזי י-ם) 17452-04-22 זואהרה נ' מדינת ישראל (נבו 3.7.2022) (להלן: עניין "זואהרה").

בנוגע לעניין זואהרה, עליו הסתמכה המשיבה בתגובתה, טוען המבקש כי היתרחבות הבנייה שנעשתה באותו מקרה הוותה אינדיקאציה להיות הבנייה מיטרד לציבור, מה שלא מיתקיים בעיניינו של המבקש – מדובר בבנייה שאיננה מתרחבת מעת לעת, אשר נימצאת במרחק רב משכונת המגורים, וכפי שניתן לראות בתצלומי האויר שצרפה המשיבה מדובר בבנייה המוסתרת כימעט לחלוטין על־ידי צמחייה.

...

הואיל ולא ניתן להבין בצורה ברורה ומספקת מהם כלל האובייקטים המופיעים בתצלומי האוויר והאם הם הונחו במקום לאחר שנת 2015 (ומבלי לקבוע מסמרות בדבר ולאור העובדה שלא צורף תצהיר תומך כנדרש), אין בידי לקבוע כי המשיבה הרימה את נטל ההוכחה בנוגע לטענתה כי אכן התבצעו עבודות כאלה וכי יש בהן כדי לגבש אינטרס ציבורי מיוחד.

בנסיבות אלו יש לקבל את בקשת המבקש לארכה נוספת.

סוף דבר הואיל ולא הוכח בפניי כי מאז הסכמת הצדדים השתנו הנסיבות באופן שכיום קיים אינטרס ציבורי בביצוע צו ההריסה שלא היה קיים לפני עריכת ההסדר, הרי שיש ליתן ארכה בת 12 חודשים כמבוקש.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2794/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר המערערת: עו"ד ענת לוי נ ג ד המשיבים: 1. מלטיה ויטוריו את פדלון בע"מ 2. ויטוריו וטורי 3. ויקטור פדלון פלד 4. גלית בלחסן 5. שרון פלד 6. עמוס וטורי 7. ערד וטורי 8. אילנה פדלון 9. חנה אזולאי 10. גבריאל וטורי 11. ניצה בטש 12. נסים פדלון 13. אורלי וטורי 14. בית חלקה 39 בגוש 6024 בע"מ 15. שריג רייכרט 16. נועה רייכרט גכט 17. רביב רייכרט 18. עדי רייכרט 19. בתיה רייכרט-כהן 20. ציפורה בליזובסקי 21. שלמה בליזובסקי 22. בטי וינגרוד 23. אהרון וינגרוד 24. שרה ריכטר 25. דן רייכרט 26. חנה שפירא ז"ל 27. אלגרה לקר ז"ל 28. נחום בינוול 29. יצחק כהן שולל ז"ל 30. יוסף כותן 31. נורית ברק 32. דליה לקר זיו 33. יוסף משה שפירא 34. חיה שפירא 35. לילך חדד 36. יפית וקנין המבקשת להצטרף: לישכת עורכי הדין ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט) מיום 3.2.2020 ב-ת"א 41504-02-16

המשיבים הנם, במישרין או באמצעות תאגיד שהם בעלי מניות בו, בעלי הזכויות במקרקעין המצויים בשכונת נחלת גנים ברמת-גן, ומהוים את מרביתו של מיתחם שזכה לכינוי "מיתחם הצלע" (להלן: המיתחם).

ההיתחייבות המרכזית של אפריקה ישראל בהסכם הקומבינאציה הייתה לקדם ולהביא לאישור "תב"ע חדשה", אשר תעלה בקנה אחד עם התכנית שקודמה עד לאותה נקודת זמן על ידי שלוש הקבוצות – תכנית רג/1267 (אשר נוסח של התקנון והתשריט שלה צורף כנספח להסכם הקומבינאציה), או לחלופין עם "כל תכנית בנין ערים חדשה, אשר תוכן על ידי היזם, בהתאם למתווה התיכנוני של רג/1267 ותאושר על ידי רשויות התיכנון המוסמכות, לצורך הקמת הפרוייקט שיהיה פרוייקט שרוב שטחיו יהיו למגורים..." (הגדרת "התביעה החדשה" במבוא להסכם הקומבינאציה).

מאידך גיסא, לאחר שקבל את נוסח החלטת האישור מיום 9.9.2014, שיגר מר דני רייכרט, למערערת, הודעת דוא"ל, בזו הלשון: "קראתי בעיון רב והבנתי שהוועדה נחושה לגזול את כבשת הרש. כל עוד אני בחיים, לא אסכים שייבנה משהו מהתכנית המקפחת על המיגרש שלנו!!...". נאמנה להשקפתו זו של מר רייכרט, הגישה המשיבה 14, בחודש דצמבר 2014, עתירה מנהלית כנגד הועדה המחוזית, יו"ר הועדה המחוזית, הועדה המקומית ועיריית רמת-גן (עת"מ 23365-12-14).

אלא שאת האמור לעיל יש לקרוא בכפוף לשלוש הערות: האחת – קביעתו של בית המשפט, באותו עניין, הייתה שאין מדובר בהסכם שכר טירחה מותנה (ראו שם, בעמ' 123-122); השנייה – בעיניין ביניש-עדיאל פסק בית המשפט למערערת שכר ראוי; השלישית – פסק הדין בעיניין ביניש-עדיאל התבסס גם על ההשקפה לפיה ללקוח שמורה הזכות להפסיק בכל עת את ההיתקשרות עם עורך הדין ולשלם לו שכר ראוי בגין פועלו עד הנתוק ולא מעבר לכך.

...

מאחר שאין חולק כי התוצאה המבוקשת לא הושגה, המסקנה המתבקשת היא שלא קמה למערערת הזכות לעיקר השכר המוסכם, וכי כל שניתן לפסוק לטובתה, הוא הסכום הקבוע, כפי שפסק בית המשפט קמא.

המערערת מבקשת להימנע ממסקנה זו על בסיס הטענה כי התוצאה המבוקשת אומנם לא הושגה מבחינה פורמאלית (שכן אין חולק שתוכנית המגדילה את זכויות הבניה בנכס לא פורסמה), ואולם מבחינה מהותית ניתן היה להשיג את התוצאה המבוקשת, והטעם העיקרי לכך שזו לא הושגה הוא התנהלות המשיבים, ובכללם התנהלות קבוצת מלטיה.

ניתן להבין, ואף לגלות סימפתיה, לעניינו של אדם שטרח והשתדל, אך מסיבות שאינן תלויות בו מאמציו לא עלו יפה – על כן שותף הייתי לניסיון לדרבן את הצדדים לפשרה, ומקובלת עלי גם הצעת חברי לעניין הוצאות המשפט.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני כב' סגן הנשיא י' נועם עמ"נ 2164-09-17 ברג'ות ואח' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה עמ"נ 2352-09-17 אבו רזק ואח' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה המערערים בעמ"נ 2164-09-17 המערערים בעמ"נ 2352-09-17 אחמד צאלח רשיד ברג'ות ואח' חלימה אחמד יוסף אבו רזק ואח' כולם על-ידי ב"כ עו"ד אהרון גבע המשיב משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים פסק דין

עמ"נ 2164-09-17; עמ"נ 2352-09-17 ; ברגות נ' מדינת ישראל הערעורים לפניי שני ערעורים מנהליים שהדיון בהם אוחד בעיניין פסק-דינו של בית-הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שלפיו נדחו עררים שהגישו המערערים על החלטת משרד הפנים לדחות על הסף את בקשת המערערים – שהם תושבי שכונת עין ג'ויזה (בכפר וולג'ה) – לקבלת מעמד בישראל.

תושבי איזור יהודה ושומרון (להלן – האיזור) שהתפקדו במפקד שנערך באיזור, קיבלו ת"ז של האיזור; ואילו תושבי מזרח ירושלים שהתפקדו במפקד במזרח ירושלים קיבלו רישיון ישיבת קבע בישראל וניתנה להם תעודת זהות (בג"צ 282/88 מוברק עווד נ' יצחק שמיר, ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424 1988)).

לפיכך, מי מהם שהוכיח, ברמת הראיה המינהלית, ועל-יסוד ראיות אובייקטיביות ח-משמעיות, כי התגורר בתחומי העיר ירושלים עובר למפקד האוכלוסין בשנת 1967, זכה למעמד של תושב קבע.

בפסק-דינו קבע בית-הדין, כי דין העררים להדחות, זאת מן הטעם "שהחלטת הממשלה קבעה מיגבלת זמן להגשת הבקשות, בה העוררים לא עמדו". יוער, כי בעיניין זה שגה בית-הדין, שכן החלטת הממשלה קבעה מיגבלת זמן להגשת בקשות בעילה של שהייה בישראל משנת 1987 ואילך, כאשר בניית גדר הבטחון באיזור ירושלים, פגעה באופן ממשי במירקם חייו של מבקש המעמד, במובן של מניעה או הכבדה קשה לקיים קשר עם שטחי איו"ש; זאת שעה שהמערערים לא הגישו בקשה לקבלת מעמד בשל שהייה בישראל משנת 1987 והכבדה שיוצרת גדר הבטחון, אלא בקשה לקבלת מעמד נוכח שהייה בירושלים ברצף משנת 1967.

...

כל הבקשות שהגישו המערערים נדחו על הסף בהחלטות המשיב שבהן צוין, כי הבקשות לקבלת רישיון ישיבת קבע נדחות, הואיל "ובהתאם להחלטת הממשלה 2492 מיום 28.10.07 לא ניתן להגיש יותר בקשות למעמד מכוח רצף מגורים משנת 1967". עררים פנימיים שהגישו המערערים למשיב נדחו על-ידי המשיב; ולפיכך הגישו המערערים עררים לבית הדין לעררים.

בפסק-דינו קבע בית-הדין, כי דין העררים להידחות, זאת מן הטעם "שהחלטת הממשלה קבעה מגבלת זמן להגשת הבקשות, בה העוררים לא עמדו". יוער, כי בעניין זה שגה בית-הדין, שכן החלטת הממשלה קבעה מגבלת זמן להגשת בקשות בעילה של שהייה בישראל משנת 1987 ואילך, כאשר בניית גדר הביטחון באזור ירושלים, פגעה באופן ממשי במרקם חייו של מבקש המעמד, במובן של מניעה או הכבדה קשה לקיים קשר עם שטחי איו"ש; זאת שעה שהמערערים לא הגישו בקשה לקבלת מעמד בשל שהייה בישראל משנת 1987 והכבדה שיוצרת גדר הביטחון, אלא בקשה לקבלת מעמד נוכח שהייה בירושלים ברצף משנת 1967.

בנוסף מדגישים הם, כי "הסדר 1987" בחלקו השני, שאִפשר הגשת בקשות בתקופת ביניים בזיקה לגדר ההפרדה, לא יכול היה להועיל להם, שכן אין ליד בתיהם גדר הפרדה המכבידה על מעברם לאיו"ש. תמצית טיעוני המשיב המשיב טוען, כי דין הערעור להידחות, הואיל ועל-פי החלטת הממשלה לא ניתן עוד להגיש בקשות למעמד מכוח טענה לרצף מגורים בירושלים עובר לשנת 1967; ומכל מקום נוכח עשרות השנים שחלפו קיים קושי רב בבחינת בקשות לקבלת מעמד מכוח טענת רצף מגורים מאז שנת 1967.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפמ"ק 16909-07-20 אהרוני נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופטת חנה מרים לומפ המערער שמואל חיים אהרוני על ידי ב"כ עו"ד ראובן ביטון המשיבה הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים באמצעות המחלקה המשפטית של עירית ירושלים על ידי ב"כ עוה"ד תהילה אלבוחר-אגמי ואחיעד ברמץ פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ד' מ' דמביץ) מיום 26.5.20 בצ"ה 22945-05-19 (להלן: "בית משפט קמא") במסגרתה דחה בית משפט קמא את היתנגדות המערער לבקשת המשיבה למתן צו הריסה לפי סעיף 239(4), וסעיף 239(5) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") (הסעיפים המצוינים בפסק הדין הם לאחר תיקון 116 לחוק, שניכנס לתוקף ביום 25.10.17).

רקע הקרקע מושא ההליך היא חלק ממיתחם רחב ממדים בשכונת רמות אלון בירושלים בסמוך למפגש שדרות גולדה מאיר (כביש 436) עם רחוב הרב יצחק מירסקי.

המערער היתנגד לבקשה מהטעמים העקריים הבאים: השמוש הנוכחי בבינוי, מוסד הקולט נערים אשר התגייסו לצה"ל ואין להם מקום מגורים חלופי מוכר על ידי הרשויות ואין הצדקה לצוו הריסה, ובפרט כאשר נידרש עניין צבורי מיוחד; לא ניתנה זכות שימוע לפני עריית ירושלים; לבקשה צורפו מבנים שאינם בשימוש המערער (ואמנם הבקשה תוקנה, כאמור); מדובר באכיפה בררנית, שכן לדבריו, מתבצעות פעולות אכיפה רק כנגדו, למרות שקיימים מנ"דים רבים בשטח.

בעיניין זכות העמידה, טען ב"כ המשיבה כי המערער לא הוכיח את זיקתו למקרקעין ברמה הדרושה לזכות עמידה.

...

בנוסף, דחה בית המשפט קמא את הטענה, כי יש לדחות את הבקשה בשל אי קיום שימוע, משום שלא קנויה למערער זכות שימוע, כאשר אין מדובר בהליך פלילי, וכן משום שהלכה למעשה טענותיו של המשיב לגופן נשמעו בהליך עצמו.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ברע"פ 246/18 פאטמה אבו רקייק נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה, (6.2.18): "זכותו של אדם להתנגד לצו הריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין". דומה, כי זהו המצב במקרה דנן ומקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא.

שיהוי המערער טען כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ולכן עליה להידחות.

מטעמים אלה, אני סבורה, כי התנאים הנדרשים לצורך מתן צו הריסה לפי סעיף 239(א) לחוק התקיימו, וכי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, משכך, אני דוחה את הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5316/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון המערערת: רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שר האוצר 3. רשות מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בת"מ 046107-03-16 שניתן ביום 04.03.2020 על ידי כבוד השופטת ת' בזק-רפפורט תאריך הישיבה: כ"ט בטבת התשפ"א (13.01.2021) בשם המערערת: עו"ד יחזקאל גרוסברג, עו"ד יצחק הומינר בשם המשיבים: עו"ד ברק מימון ][]פסק-דין

רקע עובדתי ודיוני במוקד המחלוקת שלפנינו ניצבים מקרקעין בשטח של כ-40 דונם המצויים באיזור שכונת רמות בירושלים.

השופט קרא הצטרף אף הוא לתוצאת פסק הדין, וכן הוסיף הערה בנוגע לאופן חישוב דמי החכירה האבודים, אך נימנע מלהביע עמדתו במחלוקת המתוארת לעיל שנפלה בין שני חבריו למותב (לניתוח דיעות שופטי המותב, ראו החלטת הנשיאה חיות שבה נדחתה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין (דנ"א 5261/19 מיום 25.2.2020)).

...

אולם, בהינתן שהתיק מצוי בשלב דיוני מוקדם ושלב ההוכחות טרם החל; ובהינתן שהמערערת אף "התריעה" בכתב התביעה המקורי כי בכוונתה לתקן בהמשך את כתב התביעה – במכלול נסיבות אלה, אני סבור כי ראוי לאפשר את התיקון המבוקש.

סוף דבר סוף דבר, שתביעת המערערת בכתב התביעה המתוקן לפיצוי מכוח סעיף 13 לפקודת הקרקעות, אינה מהווה "עילה חדשה". לפיכך, לא היה מקום לסלק רכיב זה של התביעה על הסף מחמת התיישנות.

אשר על כן, הערעור מתקבל.