ערעורים על פסק דין והחלטה בתביעה בין חברות בנייה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 67872-01-24 בירנברג ואח' נ' גרינברג ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:1 לפני כבוד השופטת עידית וינברגר המבקשים/המערערים 1. סוזי בירנברג 2. אריה בירנברג המשיבים 1. ארנה (ולטר) גרינברג 2. דב גרינברג 3. שי ולטר גרינברג החלטה

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אורי גולדקורן) מיום 20.11.23 בת"א 64609-10-20 במסגרתו נדחתה התביעה הכספית שהגישו נגד המשיבים לתשלום 93,000 ₪ דמי תיווך במקרקעין שלטענתם הם זכאים לקבל מהמשיבים, בהיותם הגורם היעיל שהביא להתקשרות בהסכם תמ"א 38 שנכרת בין חברת בנייה לבין המשיבים 2 ו-3 (אם ובנה) - הבעלים של ביניין ברחוב מחניים בחיפה.

...

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מהפקדת הערובה, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 72082-12-19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ ואח' לפני כבוד השופט יעקב שרביט התובעת: ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד פז יצחקי-וינברגר הנתבעות: 1.תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ 2.מגדל השעון ביפו בע"מ ע"י ב"כ עו"ד איתמר כץ פסק דין

עוד יצוין, כי בהחלטה מ-2015, מעבר לסעד ההפרדות, דחה בית המשפט חלק גדול מטענות התובעת ומהסעדים שביקשה התובעת וקבע כי מנהל התובעת עשה ניסיון של ממש לחבל בפעילות החברה ולפגוע בה. מנגד, בית המשפט קבע כי התובעת קופחה על ידי הנתבעת 1 לגבי שתי התקשרויות בין החברה לבין הנתבעת 1, שתנאיהן היו גרועות מתנאי השוק, שלא אושרו כדין, והורה על סעד התאמות לגביהן.

בית המשפט העליון חייב את התובעת לשלם הוצאות בסך 75,000 ש"ח לנתבעת 1 ולבעל השליטה בה ו-25,000 ש"ח לחברה – ובסך הכל 100,000 ש"ח. ביום 15.11.2021 הגישו הנתבעות בקשה לדחיית התביעה בטענה שפסה"ד של ביהמ"ש העליון ייתר את התביעה, שכן לאור הקביעה בפסק הדין שהתובעת תחדל להיות בעלת מניות בחברה, אין עוד תוחלת בהכרעה בתביעתה.

עוד קבע בית המשפט העליון (שם) כי: "... ניתן לשער ברמת ודאות גבוהה שאילו היתה המערערת [התובעת – הח"מ] חושפת בפני השופטת רונן את התמונה כהוייתה, קרי כי בכוונתה לנסות לפתוח מחדש את הדיון לגבי מתוה ההפרדות במסגרת ערעור שיוגש לבית המשפט העליון על פסק דינה, בית משפט קמא לא היה נענה לבקשתה של המערערת...". לפיכך, כפי שנקבע בפסה"ד של ביהמ"ש העליון, יש להניח ברמת ודאות גבוהה, שאם התובעת היתה מציגה בפני כב' השופטת רונן את התמונה כהוייתה, קרי כי היא מעוניינת בהפרדות (אך לא באופן שהיא תמכור את מניותיה בחברה לנתבעת 1, אלא בכך שהיא תרכוש את מניות הנתבעת 1 בחברה), כב' השופטת רונן לא היתה נעתרת לבקשתה של התובעת ולא היתה מבטלת את הקביעה בהחלטה מ-2015 לפיה התובעת תמכור את מניותיה בחברה לנתבעת 1.

...

כאמור, אין חולק כי כתוצאה מהרכישה הכפויה של מניות התובעת בחברה - התביעה התייתרה ודינה להימחק ולפיכך אני מורה בזה על מחיקת התביעה.

אם כן, אני סבור שהוכח שההליך דנן בו נקטה התובעת היה הליך מיותר מעיקרו ובהתאם קיימת הצדקה ברורה להטלת הוצאות על התובעת.

בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הנדרשים על פי התקנות כאמור לעיל, אני מחייב את התובעת לשאת בשכר טרחת עורכי דינן של הנתבעות בסכום כולל של 50,000 ש"ח (לא חייבתי את התובעת בהוצאות משפט, להבדיל משכר טרחת עורכי דין, מאחר שהנתבעות לא פירטו בטיעונים מטעמן מה היו הוצאות המשפט בהן נשאו, וממילא גם לא צירפו מסמכים התומכים בכך, וזאת בניגוד למצוות תקנה 155(א) לתקנות).

התלבטתי אם לקבוע שבהגשת התביעה דנן עשתה התובעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי ולחייבה בהוצאות מיוחדות בגין כך. בסופו של דבר החלטתי להימנע מהדבר, בין היתר, בשים לב לכך שנראה (אף שהדבר לא צוין במפורש), כי ההוצאות שהוטלו במסגרת פסה"ד של ביהמ"ש העליון בסך כולל של 100,000 ש"ח כבר נתנו ביטוי להתנהלות הדיונית הפסולה של התובעת.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 44398-02-22 כהן נ' נצבא החזקות 1995 בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת עמיתה שרה דותן מערערים שי כהן ע"י ב"כ עו"ד משיבים 1.נצבא החזקות 1995 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד 2.היועץ המשפטי לממשלה ע"י ב"כ עו"ד פסק דין

ערעור על החלטות כב' השופטת ס' רסלר-זכאי (בכובעה כרשמת) בת"א 66227-12-20 מתאריכים 14.12.2021, 06.02.2022 לפיהן, התקבלה חלקית בקשת המשיבה 1 לסילוק תביעת המערער על הסף מחמת אי-תשלום אגרת בית משפט כדין, ולחלופין לחייב את המערער בתשלום מלוא האגרה כן, חויב המערער בתשלום הוצאות המשיבות בסך 2,500 במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע.

רקע עובדתי: ביום 03.03.2004 נחתם בין המשיבה 1, נצבא החזקות 1995 בע"מ (ח.צ 520043159), לבין חברת שער הים בניה נתניה (1994) בע"מ (להלן: "שער הים"), אבירם סגל ואח', הסכם בדבר פרויקט נדל"ן בנתניה העונה לשם, "שער הים - נתניה" (להלן: "הסכם היסוד").

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ד' מינץ ברע"א 7620/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (פורסם בנבו 28.12.2020) ; " ראשית ייאמר כי ככלל, היתערבות ערכאת העירעור בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין הוצאות המשפט תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית בשקול דעתה, או אם דבק בהחלטה פגם או פסול מוסרי (ראו: ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 636 (2004); ע"א 9833/09 כהן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 41 (25.8.2013); ע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 15 (16.11.2006)). " (ראו: פס' 8 לפסק הדין) לאור האמור לעיל לא מצאתי כי, נפלה שגגה בהחלטת כב' הרשמת.

...

בתגובה טען, המערער כי, יש לדחות את הבקשה שכן, לגרסתו כלל הסעדים אשר הוא תובע הם הצהרתיים וצווי עשה ולפיכך, אין מקום לשינוי סיווג התביעה.

המערער מלין על חיוב זה וטוען כי, שגה בית המשפט בהחלטתו לדבריו; "חיוב המערער בהוצאות במסגרת ההחלטה (נספח 1) וכן ההחלטה השנייה (נספח 2) יסודם בטעות, ובייחוד בשים לב לדחיית הסעד העיקרי שביקשה נצבא ובכך ששומה היה על המוטב קמא לעכב ביצוע". (ראו: פס' 54 לכתב הערעור) דין טענה זו להידחות.

אשר על כן, דין הערעור להידחות, המערער ישלם את האגרה על פי ההחלטה עד לתאריך 14.07.2022 אלא אם יבחר לתקן את כתב התביעה עד לאותו יום.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

באופן ספציפי, ביחס למועד הקבוע להגשת ערעור על הכרעת חוב של בעל תפקיד בהליך חידלות פרעון, נקבעו הקביעות הבאות, עמן אני מסכים, בפר"ק (י-ם) 6379-09 עריית לוד נ' דטהסייף מערכות בע"מ (2.7.2013): "יש להקפיד על המועדים הקבועים בתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות") ובפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), החלות גם על פירוק חברות, ובכלל זה על המועד הקבוע בתקנה 96(א) לתקנות להגשת ערעור על החלטת נאמן בקשר לתביעת חוב, היינו, 45 יום מיום קבלת החלטת הנאמן (או במקרה זה, המפרק).

יתר על כן, בהיות המועד להגשת ערעור על החלטת נאמן בעיניין תביעת חוב, מועד הקבוע בחיקוק, יש ללמוד מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כי על מנת לזכות בהארכת המועד הקבוע, על המבקש להצביע על טעם מיוחד לכך (וראו פר"ק (חי') 851/08 רו"ח חן ברדיצ'ב, נאמן נ' גיה בניה ופיתוח בע"מ, 18.6.13).

בדומה איפוא, ועל דרך ההקש, לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין, במסגרת בחינת קיומו של טעם מיוחד בהגשת ערעור על החלטת מפרק באיחור, יש לקחת בחשבון גם את משך הארכה המתבקשת, מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (וראה בש"א (מחוזי-י-ם) 10873/09 בן עמי נ' עריית ירושלים, 4.03.10; בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, 23.08.06).

הנאמן אימץ את מסקנות המומחה והכריע בסוגיות משפטיות שהמומחה נימנע מלהכריע בהן וזאת נעשה בהתאם להנחיית בית משפט זה. אמנם ביחס לפרויקט אליאב של משרד הבינוי והשיכון הנאמן לא אימץ את המלצת המומחה בדבר אופן חלוקת האחריות להוצאות (בין החברה, גלנור וחברת הפיקוח), אולם לא מדובר בקביעה של המומחה במסגרת מומחיותו בענף הבנייה אלא בהמלצה בלבד.

...

לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובתשובת הנאמן, לא שוכנעתי כי לערעור סיכויים טובים ושיקול זה הינו אחד מן השיקולים שאינם תומכים בקבלת הבקשה.

לסיכום, על רקע מכלול הנסיבות והאיזון בין השיקולים השונים, מצאתי כי לא עלה בידי גלנור להראות קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את הארכת המועד להגשת הערעור.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על הכרעת החוב, נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון ער"א 560/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: רגינה קפלן נ ג ד המשיבים: 1. אינס ביזאוי 2. אבנר ביזאי 3. שניר ביזאי 4. אדית בן הרוש 5. יוסף עזריה 6. רשות מקרקעי ישראל 7. משה"ב חברה לשכון בניה ופיתוח בע"מ ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי מיום 22.10.2023 בע"א 3778/23 בשם המערערת: עו"ד עמית לוין; עו"ד שגיא רבינוביץ ][]פסק-דין

ביום 12.3.2023 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, ומשהמערערת לא השלימה עם פסק הדין, היא הגישה עליו ערעור לבית משפט זה. ביום 26.6.2023 הגישה המערערת בקשה לצרוף המשיבה כמשיבה בעירעור.

...

המערערת ידעה היטב על זכויותיה של המשיבה בנכס לאורך כל ההליך, וחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לה לצרפה לתובענה היא לא עשתה כן. מדובר בפגם מהותי ויסודי בכתב התביעה שהצדיק כשלעצמו את דחייתה, ואין לאפשר למערערת לתקן פגם זה באמצעות בקשתה הלאקונית לצירוף המשיבה לערעור.

דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.