מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעורים על פסק דין בתביעת לשון הרע נגד עיתון מקומי

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 8/5/18 בת.א. 45100-01-16 , ולפיו התקבלה תביעת לשון הרע שהגישה המשיבה נגד המערער והוא חויב בפצוי בסך 15,000 ₪, הוצאות ושכ"ט עו"ד. המשיבה, בעלת תואר ד"ר. דיאטנית קלינית וראש בית ספר למדעי התזונה במרכז האקדמי פרס ברחובות (להלן גם: "המרכז"), הגישה תביעת לשון הרע בסך140,000 ₪ נגד המערער - פרופ' לביוכימיה, אשר נכון למועדים הרלבאנטיים לתביעה הירצה במרכז האקדמי פרס.
גב' עופרה אלול, ועד הסטודנטים של בית הספר לתזונה, לעיתונות המקומית ולנתבעת.
בפסק דין ארוך ומנומק כדבעי שניתן לאחר הליך הוכחות ממצה ,במסגרתו העידו לבקשת הנתבע - המערער גם פרופ' שפירא והגב' אלול התקבלה כאמור התביעה.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור מכוח תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984: הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מקובלים עלי.
הממצאים תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.
לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בירושלים ת"א 23017-04-14 דה-האס ואח' נ' ועד מקומי עטרת ואח' בפני כב' השופטת יעל ייטב, סגנית הנשיא התובעים 1.תרצה דה-האס 2.אפרים דה-האס ע"י ב"כ עוה"ד יעקב הלפרן ואפרים דה- האס הנתבעים 1.ועד מקומי עטרת 2.נעם אהרון ע"י ב"כ עו"ד תום נוימן פסק דין
התובעים בני זוג המתגוררים ביישוב עטרת, הגישו תביעה נגד 'מזכירות ועד היישוב' (להלן- "הועד") ונגד מזכיר היישוב (להלן- "המזכיר"), בגין פרסומים שפירסמו בתפוצת היישוב, המהוים לטענתם "לשון הרע", כאמור בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן- "חוק איסור לשון הרע").
התובעים הגישו ערעור על פסק הדין בתביעה הקודמת, שנידון בע"א 5679-03-16 וביום 24.8.17 ניתן פסק דינו של כב' השופט א' רון אשר דחה את העירעור.
עמד על כך (כבוד השופט (כתוארו אז) מ' שמגר בע"א 723/74 הוצאת עתון הארץ נ' חברת החשמל, פ"ד לא (2) 281 (1977) בפיסקה 6): "המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט-התובע בעיני הבריות ... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החירות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תפגם ולא תפגע על-ידי הודעות כוזבות בגנותו". ברוח זו נקבע גם על ידי כב' הנשיא א' ברק (כתוארו אז) בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558 (להלן- "פרשת הרציקוביץ'") כי- "...יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר". עוד נקבע בפרשת הרציקוביץ' ש"כאשר בית המשפט ניתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהוה לשון הרע".
על רקע ההלכות שנקבעו, בחינת השאלה האם פירסום מסוים מהוה לשון הרע תעשה ב- 4 שלבים: בשלב הראשון יש לבחון האם מדובר בפירסום; בשלב השני יש לבחון האם תוכן הפירסום מהוה לשון הרע (בהתאם למבחן האדם הסביר, ובהתאם לתכלית החוק והאיזונים הנדרשים); בשלב השלישי, ככל שנימצא כי מדובר בפירסום לשון הרע, יש לבחון האם קיימת הגנה מהגנות החוק השוללת את האחריות; ובשלב הרביעי יש לבחון את הנזק (ראו למשל פסק הדין בע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp.
...
בהתקיים ההגנות האמורות יש לדחות את התביעה.
סיכום אשר על כן אני דוחה את התביעה.
התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאותיהם, כפי שיובאו לאישורי תוך 7 ימים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

העירעור הוגש על פסק דין חלקי, שניתן בבית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט משה הולצמן), ביום 25.5.17, בת"א 1575-08-15, ולפיו, התקבלה טענת המשיב 1, מר אמסלם, על כי עומדת לו חסינות לפי סעיף 7 א', של פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בפני תביעת לשון הרע שהגישה נגדו המערערת, גב' גלס.
בישיבת מועצת העיריה, מאותו יום, סמוך לשעה 19:00, שבה נכחו הן המערערת והן המשיב, ביקש המשיב להשמיע הודעה, שאותה הגדיר, "הודעה על פי דין קצרה מאוד". הוא אמר כי "היום בשעות הצהריים הגיעו לידי מסמכים מאגף הבקורת של העיריה. המסמכים מתייחסים לשנת 2010. מסמכים אלה הגיעו אלי מהגב' בתיה קטר (המשיבה 2), אשר לדבריה, קיבלה את זה מהמבקרת בערב הבחירות..." בהמשך הפרוטוקול, ויותר מפעם, גם אמר המשיב כי "מסמכים אלה נימסרו ... בנגוד לכל דין", וציין שבדעתו להעביר הדברים לטפול "הגורמים הנוגעים". הדברים הללו פורסמו גם בעתון מקומי של עירית שדרות ( שבשליטת המשיב 3, מר גבאי), והמערערת ראתה בהם פגיעה והכפשה של שמה, לפי, שלכאורה, הוצגה כמי שהדליפה מסמכים בנגוד לדין.
...
אולם, גם בלא שהמשיב עומת עם שאלות נוקבות אלה, אני סבור, ושלא כעמדת בימ"ש השלום, שקיים מסד של "ראיות נסיבתיות", המוליכות למסקנה ברורה, שלפיה, המשיב נקט, לכל הפחות, עמדה של שוויון נפש ואדישות, לנוכח האפשרות, שהאשמת מבקרת העיריה בהדלפת מסמכים, שלא כדין, מאגף הביקורת, יכול שתהיה לא נכונה עובדתית, ושהיא תגרום נזק לשמה הטוב ולמעמדה המקצועי של המבקרת – המערערת.
משום כך – החלטתי לקבל הערעור, ולהורות על ביטול פסק הדין החלקי, ובהתאם – להורות על המשך הדיון בתביעת לשון הרע, כאשר, המשיב 1 הוא נתבע בגדרה, ובלי להביע דעה באשר לתביעה גופה ולאיתנותה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עיקר העובדות לפניי ערעור על פסק הדין שניתן ביום 31.08.2020 על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השו' עידית וינברג) בת"א 51102-04-17 (להלן: "פסק הדין") בתביעת לשון הרע שהגיש המערער נגד המשיבים, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
בית משפט קמא, לא היתעלם מהעובדה, שיום לפני פירסום הפוסט התראיין המנוח בולוס לעיתון מקומי ביחס למצלמות ולא ייחס את השחתתן למערער, אך עובדה זו לא שינתה את מסקנתו ביחס להגנת "אמת בפירסום". בית משפט קמא ציין כי מאחר שהמנוח בולוס נפטר לא ניתן לקבל את הסברו לדברים שלכאורה נשמעו מפיו באותה כתבה, וציין כי יש להניח שהמנוח חשש לייחס למערער האשמה כזו בראיון לעיתון המקומי, אך יתכן שבקש באמצעות ראיון זה לגרום למערער להפסיק את מעשיו, מבלי לייחס לו את החשד באופן מפורש.
...
מסקנה זו השתית בית משפט קמא על כך שהיו מספר רב של אירועי השחתה בבית המנוח, בעוד שלא היו כלל אירועי השחתה בביתו של המערער.
לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק התערבות; אינני מקבלת את טענת המערער לפיה היה על בית משפט קמא לבסס את ממצאיו ומסקנותיו רק על הסרטונים.
התוצאה לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.
המערער ישלם למשיבים הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

השופט אמיר טובי: מדובר בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט א' בולוס) שניתן בתיק 60766-01-15 ביום 16.12.16.
המערער, אשר עבד משנת 2004 בשירות המשיבה ושימש, בין היתר, בתפקיד יועץ ראש העיר עד שפרש לגימלאות, ביום 30.6.12, הגיש תביעה קודמת כנגד המשיבה בגין פירסום לשון הרע.
אותה תביעה התייחסה לפירסום בעתון מקומי מיום 26.4.13 בנושא תלונה משטרתית אותה הגישה היועצת המשפטית של המשיבה, עו"ד כינרת הדר (להלן: "עו"ד הדר"), בשם המשיבה כנגד המערער.
התביעה הנ"ל נדחתה בפסק דין מיום 21.10.15.
בפירסום זה, אשר עמד בבסיס התביעה שהונחה בפני בית משפט קמא, נאמרו בין היתר הדברים הבאים: "עירית עכו טרם קיבלה כל הודעה ממשטרת ישראל על סגירת התיק, התלונה שהוגשה על ידי היועצת המשפטית של העיריה עוה"ד כינרת הדר נגד בן עזרא הוגשה לאחר שנתגלו בפניה ממצאים חמורים על היתנהלות לכאורה שלא כדין. בכוונת העיריה לערער על ההחלטה לסגור את התיק בפני היועץ המשפטי לממשלה ובמקביל להגיש תביעה אזרחית להשבת הכספים שהוצאו מקופת העיריה שלא כדין ובנגוד מוחלט לנהלים". לטענת המערער, הפירסום הנ"ל מוציא דיבתו רעה ונעשה מתוך כוונה לפגוע בו בזדון.
...
אף אני סבורה כי קמה הגנת האמת בפרסום, כי בוודאי שיש בפרשה עניין לציבור וכי על העיריה לא חלה החובה להראות כי האמור במכתבו של הקבלן הינו אמת לאמיתה, ודי היה לה בכך שתוכיח כי היה לה בסיס סביר לדבוק בעמדתה לגבי הצורך בבירור החשדות.
י' כהן, שופט סגן נשיא אשר על כל האמור לעיל הוחלט, פה אחד, כדלקמן: (א) אנו דוחים את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.
(ב) אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בערעור (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 20,000 (עשרים אלף) ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו