העירעור הוגש על פסק דין חלקי, שניתן בבית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט משה הולצמן), ביום 25.5.17, בת"א 1575-08-15, ולפיו, התקבלה טענת המשיב 1, מר אמסלם, על כי עומדת לו חסינות לפי סעיף 7 א', של פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בפני תביעת לשון הרע שהגישה נגדו המערערת, גב' גלס.
בישיבת מועצת העיריה, מאותו יום, סמוך לשעה 19:00, שבה נכחו הן המערערת והן המשיב, ביקש המשיב להשמיע הודעה, שאותה הגדיר, "הודעה על פי דין קצרה מאוד". הוא אמר כי "היום בשעות הצהריים הגיעו לידי מסמכים מאגף הבקורת של העיריה. המסמכים מתייחסים לשנת 2010. מסמכים אלה הגיעו אלי מהגב' בתיה קטר (המשיבה 2), אשר לדבריה, קיבלה את זה מהמבקרת בערב הבחירות..." בהמשך הפרוטוקול, ויותר מפעם, גם אמר המשיב כי "מסמכים אלה נימסרו ... בנגוד לכל דין", וציין שבדעתו להעביר הדברים לטפול "הגורמים הנוגעים".
הדברים הללו פורסמו גם בעתון מקומי של עירית שדרות ( שבשליטת המשיב 3, מר גבאי), והמערערת ראתה בהם פגיעה והכפשה של שמה, לפי, שלכאורה, הוצגה כמי שהדליפה מסמכים בנגוד לדין.
...
אולם, גם בלא שהמשיב עומת עם שאלות נוקבות אלה, אני סבור, ושלא כעמדת בימ"ש השלום, שקיים מסד של "ראיות נסיבתיות", המוליכות למסקנה ברורה, שלפיה, המשיב נקט, לכל הפחות, עמדה של שוויון נפש ואדישות, לנוכח האפשרות, שהאשמת מבקרת העיריה בהדלפת מסמכים, שלא כדין, מאגף הביקורת, יכול שתהיה לא נכונה עובדתית, ושהיא תגרום נזק לשמה הטוב ולמעמדה המקצועי של המבקרת – המערערת.
משום כך – החלטתי לקבל הערעור, ולהורות על ביטול פסק הדין החלקי, ובהתאם – להורות על המשך הדיון בתביעת לשון הרע, כאשר, המשיב 1 הוא נתבע בגדרה, ובלי להביע דעה באשר לתביעה גופה ולאיתנותה.
