ערעורים על פסק דין בתביעת דייר מוגן

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין לשכירות בחיפה בשבתו כבית משפט השלום בחיפה (בראשות כב' השופט י. פרידמן) מיום 12.8.18, בתיק ש' 5797-08-15 ובתיק ת"א 61366-10-15, לפיו התקבלה תביעת הפינוי שהגישו המשיבים כנגד המערערים אשר הצטוו להשיב את "המושכר" (משמע: דירה בקומת קרקע בבניין ברחוב **** בחיפה) למשיבים, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד 15.9.18.

דבר זה הביא לתביעות הדדיות בין הצדדים וביום 2.3.14 נתן בית משפט השלום פסק דין לפיו נדחתה תביעת המשיבים לתשלום דמי שכירות, ואילו תביעת הדיירת המוגנת (המערערת מס' 1) התקבלה והמשיבים חויבו לשלם לה פיצוי בסך 15,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט.

...

עוד צוין, שם, בעמ' 175: "סעד מן הצדק יוענק לאחר שבית המשפט יבחן את האינטרסים של שני הצדדים ויגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, מתן צו הפינוי כמוהו כשימוש לרעה בסמכות לתת אותו". לא זה המקרה שבפנינו, וזאת, בין היתר, גם בשל העובדה שהמערערת מס' 1 משתמשת במושכר אחר לצורך הפעלת הסטודיו שלה (עמ' 19 לפרוט'), ולא ניתן לומר שפינויה מן הנכס מונע ממנה את עיסוקה כציירת וכאדריכלית.

הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית שאין לגלות בה טעות שבחוק, ולפיכך יש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, ולדחות את הערעור, וכך אנו מחליטים.

בנסיבות העניין, אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

למעלה מן הצורך נטען, כי גם אם המנוח מקבל את מלוא הסעד בתביעה הכספית, דרישתו היא לריבית לייבור + 1%, כפי שטען בא כוחו בדיון בעירעור על אותו פסק דין (ע"א 3644/09, נספח 2 לבקשה).

המשיבה מצידה, הכחישה כי החזיקה בת"ח 2 במועד כלשהוא והוכחש כי המנוח ו/או המשיבה, גבו דמי שכירות מהדיירים המוגנים.

...

לאור התוצאה בנוגע להעמדת ת"ח 2 כבטוחה במשכון שנירשם לטובת המנוח וכיום, המשיבה, נדחית הבקשה למינוי הנאמנת ככונסת נכסים על אותו הנכס.

יובהר, כי עד למימוש, תשלם המשיבה לקופת הכינוס דמי שימוש ראויים.

אני מורה על מחיקת הבקשה כנגד משיבים 5 ו-6 בהיעדר יריבות ועילת תביעה כנגדם.

בהחלטה צוינה התחייבות סעיד כך (עמ' 2 שו' 25): "[סעיד] הודה כי הוא אינו דייר מוגן במחסן והוא הסכים כי כשיינתן פסק דין, לכשיינתן, כנגד [בפטריארכיה], שהוא יפנה את המחסן באופן מיידי." עם זאת, עיקר הנמקת בית המשפט המחוזי נשענה על סכויי ההגנה בזיקה לשאלת הסמכות העניינית לידון בהחזקה ושימוש במקרקעין באותה ערכאה (שם בעמ' 3 שו' 23).

לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעירעור על פסק הדין בתביעת החברות הגישו החברות תביעות פינוי כנגד מחזיקים בנכסים.

...

המסקנה היא שמאזן הנוחות ביחס לשימוש הזמני במחסן נוטה בבירור לטובת סעיד.

שקלול האינטרסים הנוגדים והעובדה כי ממילא יש בהם להשפיע על השיקולים שכבר נסקרו לעיל מוביל למסקנה כי אין ברכיב זה להשפיע על התוצאה בבקשת הסעד הזמני.

התוצאה היא שבקשת הסעד הזמני מתקבלת.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט הבכיר ז' ימיני) בת"א 34835-02-11 מיום 26.2.2023.

תמצית פסק הדין וטענות הצדדים בעירעור הנוכחי בפסק דינו קבע בית משפט קמא שהמערערת אינה דיירת מוגנת בדירה מאחר שבמועד פטירת המנוחה היה לה נכס אחר למגורים –דירה ברח' האלה 5 בלוד.

אשר לבית הכנסת קבע כי עריית לוד הפקיעה אותו והמשיבה הודיעה שהיא חוזרת בה מן התביעה בקשר למבנה זה. בעירעור שבפנינו טוענת המערערת שלא היה מקום לאשר את בקשת המשיבה לתיקון כתב התביעה; שהיא דיירת מוגנת ושאין לה דירה אחרת המתאימה למגוריה; שהיה מקום לפסוק לה דמי פינוי.

...

מכל מקום לא מצאנו שיש מניעה לעשות כן, כפי שנפסק: " זאת ועוד, סעיף 20(ב) נוקט לשון "דירה אחרת" למגורים, היינו גם הדירה של הקרוב שהלך לעולמו שימשה למגוריו של מי שטוען לזכות בה ואין צורך להוכיח כי לדירה האחרת יש מעמד בכיר יותר או מועדף בעיני בן המשפחה או בעיני צד שלישי.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3479/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המערער: אבי נאמן נ ג ד המשיבות: 1. עריית רמת השרון 2. וועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת השרון 3. הועדה המחוזית לתיכנון ובניה- חוז תל אביב 4. רשות מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 51487-12-17 מיום 15.3.2022 שניתן על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט תאריך הישיבה: ג' בניסן התשפ"ד (11.4.2024) בשם המערער: עו"ד רמי מנוח; עו"ד אסרף ארז בשם המשיבות 2-1: בשם המשיבות 4-3: עו"ד יעקב בויאר; עו"ד יפעת בויאר פרנקל עו"ד ענת אלבק ][]פסק-דין

על אף שהמערער לא העלה בכתב התביעה טענה לדיירות מוגנת; על אף שבשנות השמונים הציעה הערייה לנאמן להיות במעמד של דייר מוגן אך ההצעה נדחתה בשעתו על ידי נאמן – על אף כל זאת – חזרנו ובחנו את האפשרות להכיר בנאמן כדייר מוגן.

...

בית המשפט סקר את כל המסמכים והראיות שהובאו בפניו, והגיע למסקנה כי נאמן לא הוכיח כי הוא זכאי להירשם כבעל זכות חכירה במקרקעין.

פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על הראיות שעמדו בפניו, ולאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערב בפסק הדין, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר, שדין הערעור להידחות, ובהתחשב בשנים הרבות בהן פעלה המסעדה ובהתנהלות העירייה לאורך חלק מהשנים – לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏ו' בניסן התשפ"ד (‏14.4.2024).