ערעורים על פסק דין בתביעת ארנונה של מועצה אזורית

ביהמ"ש קבע שהמבחן הוא פונטציאל השמוש, וכיוון שניתן לעשות שימוש במרפסת חלה חובת תשלום ארנונה בגינה; באשר למקלט – קבע כי קיים אינטרס צבורי שמקלט ישמש לשעת חרום ויהיה ראוי ומוכן לשמש למטרתו, ומעת שאין ראיות שנעשה במקלט שימוש בפועל, די בכך כדי למנוע חיוב בארנונה בגינו, אף שהוא חלק בלתי נפרד מהמבנה וניכנס לגדרי ס' 8 לצוו (עמ"נ (ת"א) 56524-02-14 מנהל הארנונה של עריית הרצליה נ' אינטרגאמא נכסים בע‏"מ (11.12.2014) [להלן: "פסק הדין"]).

כאמור, טענות הצדדים נדונו והוכרעו, וללא שינוי נסיבות עובדתי או משפטי לא היה מקום לנסות ו"לעקוף" את הליך העירעור הראשון ולפתוח מחדש את הדיון בפני ועדת הערר ובהמשך בפני בית משפט זה. יובהר למנהל הארנונה שוב, כי בהיעדר שינוי נסיבות, אין אפשרות שצד להליך משפטי יתמודד עם פסק דין שנראה לו שגוי בדרך של היתעלמות מוחלטת מפסק דין חלוט בין אותם צדדים להליך, בהתייחס לאותו נכס, לאותן עובדות ולצו ארנונה זהה, לאחר שבקשת רשות העירעור שהגיש על פסק הדין נדחתה כאמור.

כך גם, כידוע, רשות ערעור על החלטות שעניינן סיווג נכס לצרכי ארנונה והחיובים הנובעים ממנה תנתן ככלל כאשר הבקשה מעוררת סוגיה משפטית חדשה, בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום שנוצר דפוס של פסיקות סותרות בערכאות המבררות (ר' מבין רבים בר"מ 9498/10 מנהל הארנונה המועצה המקומית קדימה צורן נ' עמותת בית אור אביבה, פס' 12 (17.12.2015) [כב' הש' מלצר]; בר"מ 3617/12 רכבת ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה האזורית חוף הכרמל (16.07.2012) [כב' הש' פוגלמן]).

ככל שתבחר הערייה לפעול בנגוד לפסק הדין גם לגבי נישומים אחרים בנסיבות דומות יבחנו הדברים בהתאם ואיני מביע דעתי על כך. מעבר לצורך יצוין, כי במקרה כזה, הערייה חשופה מצד אחד לאפשרות של תובענה ייצוגיות מנהלית (ר' לאחרונה בדבר האפשרות להגיש תובענה ייצוגית בשאלה פרשנית-משפטית בעלת חשיבות ציבורית עקרונית בעע"מ 728/17 רחמים שמואל נ' עריית רעננה (04.02.2018)), ומצד שני ייתכן שתתקבל הכרעה שונה מזו שניתנה בפסק הדין, שתוביל בתורה לקבלת רשות ערעור ומכאן להלכה מפי בית המשפט העליון – שאף היא בגדר חריג לתחולת כלל "השתק פלוגתא". אם כן, צדקה ועדת הערר כשקבעה שיש להטיל ארנונה על החברה בהתאם לקביעות שניתנו בעיניינם של הצדדים בעבר, ובהיעדר שינוי נסיבות אין מקום לשוב ולפתוח את הקביעות רק משום שחלפה שנה והוטלה ארנונה מחדש.

...

אקדים מסקנה לניתוח ואציין כי בהתאם להלכה הפסוקה – בהעדר שינוי מדיניות, נסיבות או עובדות, הרשות אינה רשאית לחייב במס בניגוד לפסק דין חלוט בעניינו של נישום, ולפיכך לא מצאתי להתערב בהחלטת ועדת הערר שקבעה שבהעדר שינוי נסיבות יש לחייב בהתאם לפסק הדין; כך גם לא מצאתי שנפל פגם בהחלטתה בכל הקשור עם הסיווג הראוי למרפסת.

בענייננו, לא מצא בית המשפט העליון להתערב בסוגיה ואף לא הביע דעתו לגופה, על כל המשתמע מכך.

משאלו פני הדברים, נדחה ערעור מנהל הארנונה בעניין המקלט ונדחה הערעור שכנגד מטעם המשיבה בעניין המרפסת.

סוף דבר הערעור והערעור שכנגד נדחים.

בבית המשפט העליון בר"ם 3719/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: בית עולם חורשים בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל הארנונה מועצה אזורית דרום השרון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 11.4.2018 בעמ"ן 29009-09-17 שניתן על-ידי כבוד השופט צ' דותן בשם המבקשת: עו"ד מנשה וחניש החלטה

בהמשך, בשנת 2014 הגישה המועצה האזורית דרום השרון תביעה כספית נגד המבקשת לתשלום חוב הארנונה, ובשלב זה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו המבקשת תגיש ערר לועדת הערר על החלטת המשיב משנת 2009 ותוצאת הערר תחול לגבי כל שנות החיוב הרלוואנטיות.

המבקשת טוענת כי בקשתה מעוררת שאלות עקרוניות שהן בעלות חשיבות מעבר לענייניה הפרטני, בכל הנוגע לחיובי ארנונה של בתי עלמין, ובפרט של בתי עלמין "אזרחיים". לטענתה של המבקשת, יש מקום לקבוע כי מתן שירותי קבורה על-פי הסכם הפעלה אינו הופך את החברה המספקת את השירותים האמורים ל"מחזיקה" לצורך חיוב בארנונה.

...

המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורה נדחה.

במישור הפרטני, המבקשת טוענת כי היא לא פעלה ואינה פועלת למטרות רווח, וכי ועדת הערר שגתה בבחינת התשתית העובדתית בהקשר זה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

אשר על כן: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה ובתשובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להיות מסולקת על הסף, מכל אחד ואחד מן הטעמים הבאים: ככל שמדובר בהצהרה הנוגעת לעניין גודל השטח, קיים מעשה בית דין בין הצדדים, שכן כבר נקבע ע"י כב' השופט רובין בגדר ה"פ 28331-10-13, בבקשה לאותו סעד הצהרתי ממש, כי עניינים אלו יוכרעו במסלול המינהלי בלבד, ומדובר למעשה בעירעור עקיף על פסק דין זה שהוא פסק דין חלוט, לאחר שניסיון לפתוח את הדיון בעיניין במסגרת בקשה לביטול פסק דין כשל וכאשר אין בסמכותי לשבת כערכאת ערעור על פסקי דין חלוטים, בפרט של ערכאה זו. אני ערה לעובדה כי המרצת הפתיחה הראשונה הוגשה כנגד המועצה האזורית מטה בנימין הוועד המקומי מצפה יריחו ומצפה יריחו אגודה שיתופית להתיישבות, ואילו ההליך שבפני מכוון כנגד שני הגופים האחרונים ומנהלת הארנונה ולא כנגד המועצה האזורית מטה בנימין, אלא שמתגובת המשיבה עולה כי אין מנהלת כזו, ובעל הדין היחיד הראוי הוא המועצה האזורית, לגביה הוכרעה המחלוקת, ועל כן אין בכך כדי לשנות ממסקנתי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה ובתשובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להיות מסולקת על הסף, מכל אחד ואחד מן הטעמים הבאים: ככל שמדובר בהצהרה הנוגעת לעניין גודל השטח, קיים מעשה בית דין בין הצדדים, שכן כבר נקבע ע"י כב' השופט רובין בגדר ה"פ 28331-10-13, בבקשה לאותו סעד הצהרתי ממש, כי עניינים אלו יוכרעו במסלול המנהלי בלבד, ומדובר למעשה בערעור עקיף על פסק דין זה שהוא פסק דין חלוט, לאחר שניסיון לפתוח את הדיון בעניין במסגרת בקשה לביטול פסק דין כשל וכאשר אין בסמכותי לשבת כערכאת ערעור על פסקי דין חלוטים, בפרט של ערכאה זו. אני ערה לעובדה כי המרצת הפתיחה הראשונה הוגשה כנגד המועצה האזורית מטה בנימין הועד המקומי מצפה יריחו ומצפה יריחו אגודה שיתופית להתיישבות, ואילו ההליך שבפני מכוון כנגד שני הגופים האחרונים ומנהלת הארנונה ולא כנגד המועצה האזורית מטה בנימין, אלא שמתגובת המשיבה עולה כי אין מנהלת כזו, ובעל הדין היחיד הראוי הוא המועצה האזורית, לגביה הוכרעה המחלוקת, ועל כן אין בכך כדי לשנות ממסקנתי.

אשר על כן אני מקבלת את טענת המשיבים להעדר יריבות, להעדר עילה ולמעשה בית דין ומורה על מחיקת המרצת הפתיחה.

בבית המשפט העליון בר"ם 4815/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: אברהם פירו נ ג ד המשיבים: 1. עריית ירושלים 2. מנהל הארנונה בעריית ירושלים בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח) בעמ"ן 11487-12-17 מיום 16.6.2019 בשם המבקש: עו"ד טל קדש ][]החלטה

ביום 23.1.2017 היתקיים דיון בתביעה האזרחית, שבו הודה המבקש בעובדת החזקתו בנכס בשנים 2012-2011; וכי השגתו למנהל הארנונה התייחסה לשנים אלו.

ערעור על פסק הדין אשר דוחה את העתירה המינהלית תלוי ועומד לפני בית משפט זה (עע"ם 4809/19 אברהם פירו נ' עריית ירושלים).

בפסק הדין הדוחה את העירעור, הרלוואנטי לענייננו, עמד בית המשפט לעניינים מנהליים על כך שנימוקיה של ועדת הערר הובאו בתמצית, אך קבע כי לא נמצא טעם מיוחד המצדיק את האיחור המשמעותי ביחס למועד הסטאטוטורי להגשת ערר, וזאת בשים לב לאופייה העתי של הארנונה התומך בסיום ההיתדיינות בהקשר זה בתוך פרק זמן קצר יחסית.

כידוע, רשות לערער ב"גילגול שלישי" על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה בשאלות יישומיות באופיין ניתנת במשורה מקום שבו מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים, או אם נמצא כי למבקש ייגרם עוות דין (בר"ם 9880/17 גיא ברזילי נ' מנהל הארנונה מועצה אזורית מבואות חרמון, פסקה 4 (29.1.2018); בר"ם 1206/17 מ.צ.פ. אחזקות נדל"ן בע"מ נ' עריית תל אביב יפו, פסקה 5 (21.2.2017)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

אף לא שוכנעתי כי במכלול הנסיבות ייגרם למבקש עיוות דין בשל דחיית הבקשה להארכת מועד.

הבקשה נדחית אפוא.

מדובר בתביעה כספית על סך 500,000 ₪ שהגישו התובעות לחיוב הנתבע בתשלום כספים שהתובעת חויבה לשלם למועצה האזורית תמר בגין חוב ארנונה של מלון "עין בוקק" בהתאם לפסק דין שניתן ביום 6.11.2016 בת"א 3226-09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והפך חלוט, לאחר שערעור עליו נדחה (ע"א 10033/16).

הנתבע, עותר לדחיית התביעה על הסף בשל היתיישנות, קיומו של השתק פלוגתא לאור קביעות בית המשפט המחוזי בפסק הדין שניתן ביום 1.12.16 בתיק 3226/09 והפך חלוט (להלן: "פסק הדין של בית המשפט המחוזי") ובפסק הדין שניתן ביום 22.3.2018 בע"א 100033/16 ודחה את העירעור על פסק הדין (להלן: "פסק דין בעירעור").

...

התיישנות גם אלמלא קביעתי כי דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

אינני מקבלת את הטענה.

סוף דבר; התביעה נדחית.