ערעורים על פסק דין בתביעה בין בנק לאומי ללקוחו

לפני ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בימ"ש השלום בת"א – יפו (כב' השופטת אילה גזית) מיום 26.6.19 בת"א 12152-05-13 שניתן בתביעה שהוגשה ע"י המערער – התובע נגד המשיב – הנתבע שעניינה שכר טירחת עו"ד. הנתבע מצידו הגיש תביעה שכנגד נגד התובע שעניינה רשלנות מקצועית של התובע בייצוגו.

בפסה"ד של בימ"ש קמא צוין כי לטענת התובע, הנתבע ובני משפחתו היו חלק מקבוצה גדולה של לווים במושב שער אפרים אשר נתבעה ע"י בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), בגין כספי משכנתא, עבור מגרשים שהיו אמורים לקבל בהרחבה של מושב אגודה שיתופית שער אפרים (להלן: "האגודה").

נטען כי לא צורף שום מיסמך מטעם המערער לתמיכה בטענה כי היתקיימו פגישות, הנתבע נימנע מלנהל מו"מ עם ב"כ הבנק וגרם לסחבת, המשיב שילם לו את מלוא שכר טירחתו, סכום התביעה בת"א 115134/01 עמד על סך 394,000 ₪ ומתחלק בין שני נתבעים והחוב הפסוק עומד על 113,000 ₪ (לא עמד על סך מיליון ₪).

בנוסף, בימ"ש קמא ציין כי טענת התובע בנוגע לשכר הטירחה לפיה הוא זכאי לשכ"ט עפ"י 15% מהסכום שייפסק אשר מתבססת על הסכם שכ"ט נדונה בעבר במספר פסקי דין בהם הגיש תביעות נגד לקוחות נוספים שהיו חלק מקבוצת הלווים של מושב בני אפרים לתשלום שכר טירחה בהתאם להסכם שכר טירחה מוסכם.

...

יתר הטענות שהועלו בערעור דינן להידחות.

אכן, לא הוכח נזק שנגרם למשיב כתוצאה מהאירועים נשוא התביעה שכנגד, ועל כן לא מצאתי ממש בטענות שנטענו בערעור שכנגד ודין הערעור שכנגד להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דינם של הערעור והערעור שכנגד להידחות.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 45709-07-19 בנק לאומי לישראל בעמ נ' לוגסי תיק חצוני: 16.12.2019 בפני כבוד השופט כמאל סעב מערערים בנק לאומי לישראל בעמ משיבים ציון לוגסי בשם המערער עו"ד דורון זר. המשיב בעצמו פסק דין

מבוא: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ושניתן בתיק תא"מ 10435-06-17 (כב' השופטת מעין צור); במסגרתו נדחתה על הסף תביעה שהגיש בנק לאומי לישראל בע"מ – סניף השופטים 705 (להלן: "המערער" או "הבנק"), נגד לקוחו, ציון לוגסי (להלן: "המשיב" או "ציון"), בגין אי תשלום יתרת חוב בסך של 43,131 ₪.

המשיב לא עמד בהתחייבויותיו כלפי המערער, ובקש להסדיר את החוב, ואף ביום 14.11.2002, כתב למערער מכתב, בו ציין כי סוכם בינו לבין הבנק – המערער, כי הוא יפקיד סך של 750 ₪ בכל 3 לכל חודש במשך 24 חודשים, וכי אם לא יעמוד בתנאים הנ"ל, התיק יועבר לטפול משפטי [ת/6 לתצהיר עדות ראשית של מנהל המערער] - (להלן: "ההסדר").

...

בנסיבות העניין, עם מסקנה זו גם אני מסכים.

ההסדר שנערך בין המשיב לבין הבנק מהווה הודאה של המשיב בחובו לבנק, מה גם שבמכתבו שערך בעצמו, למעשה וויתר המשיב על טענת התיישנות, גם אם החוב כבר התיישן, ולא כך אני סבור.

זאת ועוד, טענות הצדדים הסותרות ביחס למועד לידת עילת התביעה כפי שהובא לעיל; חייבו שמיעת הראיות; גם כן; בהקשר לטענה זו. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה, שפסק הדין של בית משפט קמא מבוטל והדיון יוחזר אליו לשם שמיעת ראיות הצדדים ביחס לכל המחלוקות שבין המערער והמשיב, לרבות הראיות הנוגעות לסוגיית התיישנות התובענה.

ההליכים שהוגשו אחרי פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק המאוחד פסקי הדין בבית המשפט העליון ובבית המשפט המחוזי לא ריפו את ידיו של עו"ד לנגר, ולאחר ההכרעה בעירעור בתיק המאוחד הגיש את התביעה בעיניין ים (ת"צ (מחוזי ת"א) 11298-06-19 ים נ' בנק לאומי ואח') בה נטען כי הפרישי המרה הם עמלה, כי יש לבססם על שווי הוגן ולגלותם ללקוח.

דיון הסוגיות העולות בבקשה ובתשובה הן אמנם סוגיות כבדות משקל, אך נוכל לקצר, שכן הן נדונו והוכרעו בפסקי הדין בעיניין ים שעסק, כאמור, בתביעה דומה נגד בנקים אחרים, וקבע כי חרף ההלכות המחמירות והזהירות בעיניין סילוק על הסף, ולמרות המיגבלות הקשורות במעשה בית דין והשתק, יש לדחות את התביעה על הסף שכן "המבקשים, לרבות בא כוחם אשר מעורב מעורבות אישית עמוקה בתובענה ייצוגית זו כמו גם בקודמותיה, לא השכילו להצביע בטיעוניהם על הבדל ממשי ומשמעותי המצדיק שמיעה מחדש של בקשת האישור דכאן, וזאת על רקע פסק דינו המפורט (והחלוט) של בית המשפט המחוזי בת"צ (מאוחד) 41639-09-13 ועל רקע הדיון ופסק הדין שניתן בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 2260/18" וכי "המעיין בבקשת האישור דנן ומשווה אותה לארבע הקודמות לה, שנידונו בפסק הדין המנומק באריכות, פסק דין שערעור עליו בבית המשפט העליון נדחה, יימצא מסיק נוכח כל המובא לעיל ולהלן כי בגדרי בקשת האישור (החדשה) מנסים המבקשים (ועו"ד ד' לנגר בכללם) להגיש בדרך עקיפה 'ערעור על פסק הדין'". דברים אלו, שנקבעו לאחר סקירה רחבה של הפסיקה בנושא והשוואה מפורטת של הטענות בתביעת ים מול הטענות שנידונו והוכרעו בתיק המאוחד, אושרו, כאמור, בבית המשפט העליון שקבע, במילים קצרות, כי "דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להדחות בשל מעשה בית דין. הדבר נכון במיוחד נוכח זיקת בא כוח המערערים להליכים קודמים שהוכרעו זה מכבר, ואף בהנתן התנאים המיוחדים של הליך אישור התובענה הייצוגית. בראייה זו, לא מדובר במקרה גבולי. יש משמעות לסופיות הדיון, לרבות בקשות לאישור תובענה ייצוגית". הקביעות המשפטיות שנקבעו בעיניין ים חלות במקרה הנוכחי שנסיבותיו זהות.

השאלה העיקרית היא איפוא אם קיים שוני מהותי בין התביעה הנוכחית לבין התביעה בפרשת ים והתיק המאוחד, שוני שמצדיק דיון מחדש בטענות שכבר נדונו והוכרעו (כולל ערעורים).

...

דיון הסוגיות העולות בבקשה ובתשובה הן אמנם סוגיות כבדות משקל, אך נוכל לקצר, שכן הן נדונו והוכרעו בפסקי הדין בעניין ים שעסק, כאמור, בתביעה דומה נגד בנקים אחרים, וקבע כי חרף ההלכות המחמירות והזהירות בעניין סילוק על הסף, ולמרות המגבלות הקשורות במעשה בית דין והשתק, יש לדחות את התביעה על הסף שכן "המבקשים, לרבות בא כוחם אשר מעורב מעורבות אישית עמוקה בתובענה ייצוגית זו כמו גם בקודמותיה, לא השכילו להצביע בטיעוניהם על הבדל ממשי ומשמעותי המצדיק שמיעה מחדש של בקשת האישור דכאן, וזאת על רקע פסק דינו המפורט (והחלוט) של בית המשפט המחוזי בת"צ (מאוחד) 41639-09-13 ועל רקע הדיון ופסק הדין שניתן בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 2260/18" וכי "המעיין בבקשת האישור דנן ומשווה אותה לארבע הקודמות לה, שנדונו בפסק הדין המנומק באריכות, פסק דין שערעור עליו בבית המשפט העליון נדחה, יימצא מסיק נוכח כל המובא לעיל ולהלן כי בגדרי בקשת האישור (החדשה) מנסים המבקשים (ועו"ד ד' לנגר בכללם) להגיש בדרך עקיפה 'ערעור על פסק הדין'". דברים אלו, שנקבעו לאחר סקירה רחבה של הפסיקה בנושא והשוואה מפורטת של הטענות בתביעת ים מול הטענות שנדונו והוכרעו בתיק המאוחד, אושרו, כאמור, בבית המשפט העליון שקבע, במילים קצרות, כי "דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות בשל מעשה בית דין. הדבר נכון במיוחד נוכח זיקת בא כוח המערערים להליכים קודמים שהוכרעו זה מכבר, ואף בהינתן התנאים המיוחדים של הליך אישור התובענה הייצוגית. בראייה זו, לא מדובר במקרה גבולי. יש משמעות לסופיות הדיון, לרבות בקשות לאישור תובענה ייצוגית". הקביעות המשפטיות שנקבעו בעניין ים חלות במקרה הנוכחי שנסיבותיו זהות.

לכן דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלו התובענה נדחית, ועמה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (כב' השופטת עדי ניר בנימיני) מיום 6.9.22 בת"ק 1970-06-22 ולפיו נדחתה תביעת המבקש נגד המשיב (להלן גם: "הבנק").

כמו כן התובע לא הבהיר את הקשר שבין העידר משלוח הודעות כנטען על ידו לנזק שניגרם לו. מה גם שהבנק טען כי הוא כ"צד ג'" /"מחזיק" בחשבונו של התובע ואינו מחויב מכוח הדין להודיע ללקוח על הטלת עיקולים והוא עושה זאת משקולי שירות לקוחות.

במועד קבלת צו עיקול מבנק לאומי הייתה יתרת זכות בסך 926 ₪ שמקורה בקיצבת ביטוח לאומי הפטורה מעיקול.

ערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

...

עוד כותב המבקש בסיומם של 12 עמודי בקשת רשות הערעור (שהוגשה שלא לפי הוראות תקנה 134(3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018): "לסיום – כנכה הלום קרב אני רוצה להזכיר לשופט/ת שקיבלו את הערעור שאיציק סעידיאן שרף את עצמו כי בכירים במשרד הביטחון לא דנו ולא התייחסו לטענותיו. אני מבקש שהערעור הזה ייבדק ולא לקבל תשובה שבימ"ש לא נוהג להתערב בהחלטה של בימ"ש שלמטה. יש בתיק טעויות משפטיות ועובדתיות. הנושא רוחבי ועובדה שהפס"ד מהעליון שצורף היה בגלול שלישי". לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתיק קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת ומהנימוקים כדלקמן; מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

נקבע כי התאפשר למבקש להמציא אישור מבימ"ש או חברת הביטוח ולפיו הכספים היו מיועדים לאימו ולא עשה כן. לא מצאתי כי בפסה"ד נפלו טעויות המצדיקות התערבות ערכאת ערעור ולפיכך דין הבקשה להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון רע"א 3430/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: ציון לוגסי נ ג ד המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.2.2022 בע"א 5164-06-21 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

מקורה של הבקשה שבפני בתביעה שהגיש המשיב, בנק לאומי (להלן: הבנק), נגד המבקש, לקוח שלו, בגין יתרת החוב בחשבונו.

בעקבות פסק דין זה הגיש המבקש, שבשלבים אלה של ההיתדיינות אינו מיוצג עוד, את בקשת רשות העירעור שבפני.

...

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש ניסה להעלות טענות חדשות במסגרת הערעור במטרה לבצע "מקצה שיפורים". לסיכום, נקבע כי בית משפט השלום הגיע להכרעה נכונה ומנומקת כראוי הן ביחס לשאלת ההתיישנות והן לגופו של העניין.

לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי לטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.