מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעורים על זכות השביתה בחברת החשמל

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ ברכש ונציגי הציבור מר מרדכי נגר ומר אבי אילון; ס"ק 43303-03-19) מיום 13.11.21, במסגרתה התקבלה בקשה למתן סעדים זמניים שהגישה המשיבה - חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן: הרכבת), כנגד צעדים אירגוניים שנקטו המבקשים - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) וועד עובדי רכבת ישראל (להלן יחד: נציגות העובדים).
בהחלטה מיום 9.8.21 קבע בית הדין האיזורי כי הנהלת הרכבת רשאית להוציא את עובדי הרכבת לקורסים על המערך החשמלי החדש, אולם מאחר שלאחר סיומם "צפוי שתהא השלכה לעובדים שעברו את הקורסים במישרין ו/או בעקיפין בכל הנוגע לתנאי העסקתם או בטחונם התעסוקתי הרי ששוכנענו כי יש להגביל זכות זו של הרכבת באופן בו שלאחר סיום הקורסים שבנידון, הרכבת לא תבצע כל שינוי בתנאי העסקתם או ביטחונם התעסוקתי של עובדים אלו כל עוד שהמו"מ בנוגע לפרויקט החישמול לא הסתיים". בקשת רשות ערעור שהגישה הרכבת על החלטה זו נדחתה על ידי נשיאת בית הדין הארצי השופטת ורדה וירט ליבנה (בר"ע 36500-08-21 מיום 22.8.21), אשר קבעה כי החלטת בית הדין האיזורי "מהוה איזון ראוי בין האינטרסים של שני הצדדים". ביום 25.8.21 חתמו הצדדים על הסכם הבנות נוסף.
אשר ליישום הדברים לשלב הנוכחי של המו"מ, הגיע בית הדין למסקנות הבאות: הזכות לשביתה בקשר לפרויקט החישמול "מצומצמת" (תוך שציטט מהחלטתו מיום 18.4.19 בקשר לכך) ודי בכך שהצעדים האירגוניים בגינו נמשכים מזה מספר שבועות כדי להפסיקם.
...
לטעמנו, במצב הדברים העולה מהתשתית העובדתית בהליך לרבות הזמן הרב שחלף מבלי שהושגו הסכמות (כאשר יש קושי מבחינת שני הצדדים להתבסס על הסכמות חלקיות); כאשר הן ב"כ הרכבת והן נציגת הממונה על השכר הצהירו בפני בית הדין האזורי באופן ברור וחד-משמעי כי המו"מ מוצה מבחינתם ואין עוד "שום דבר להתקדם בו" (אם כי במהלך הדיון בפנינו ניסו לצמצם את משמעות ההצהרה); וכאשר גם יו"ר איגוד עובדי התחבורה העיד כי המו"מ הגיע למבוי סתום (מבלי שנטען כי מי מהצדדים נהג בחוסר תום לב בקשר לכך) - אין עוד הצדקה למנוע מהעובדים לממש זכות חוקתית העומדת להם (ראו והשוו: סק"כ הנמלים), זכות המאפשרת להם - בכפוף לאמור להלן - לנקוט צעדים ארגונים מידתיים לצורך קידום המו"מ בנושאים הכלכליים שעל הפרק.
משמעות האמור לעיל היא כי בעת הזו לא מצאנו כי קיימת הצדקה להטיל מגבלה גורפת על ההסתדרות מלנקוט צעדים ארגוניים, הן בקשר לפרויקט החישמול והן בנושאים הנוספים התלויים ועומדים בין הצדדים מזה תקופה ארוכה (כאשר נוסיף כי הנושאים הנוספים לא נכללו בבקשת הרכבת למתן צו מניעה, כך שלכאורה לא אמורים היו להיכלל בהחלטה).
סוף דבר - ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל בחלקו כמפורט לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

נקודת המוצא שנקבעה על ידה היא "הזהירות היתרה שבה יש לנהוג בכל הקשור להגנה על זכויותיהם של רוכשי דירות". כפי שקבעה בפיסקה 23: "מועד המסירה של הדירה, לאחר שזו כשרה וערוכה למגורים, הוא אחד הנתונים הקריטיים ביותר מבחינתו של רוכש הדירה. איחור בקבלת הדירה עלול להותיר את הרוכש ללא פיתרון דיוק, לגרום לו לנזקים כלכליים ולהותירו במצוקה בשל חוסר הוודאות בכל הנוגע למועד המסירה." האם היתקיימו "נסיבות מיחדות" המצדיקות הכרה בנסיבות שאינן בשליטת הנתבעת, כדוגמת הסגר, היתנהלות הוועדה לתיכנון ובניה וכוח עליון: סעיף 5א(ג) לחוק אוסר על המוכר להתנות בחוזה את האמור בסעיפים (א) ו- (ב) אלא אם האיחור נגרם "כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו". כאמור, לא זו בלבד שעל הנתבעת להראות שקיימות נסיבות הקשורות לועדת תיכנון ובניה, חברת החשמל, שביתות, סגרים ונסיבות נוספות שפורטו על ידה, אלא שעליה להראות שמדובר בנסיבות אינן בשליטתה ושהסכון לתוצאותיו אינו מוטל עליה.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.
...
משכך, דין טענת הנתבעת בעניין זה להידחות.
לאור כך, אני מקבלת את חוות דעת התובעים וקובעת כי התובעים זכאים להפרשי הצמדה וריבית החל מתום אותו חודש במועד המסירה הנדחה, עד לתשלום בפועל (ר' סעיף 5(א)(5) לחוק המכר דירות.
משכך, ובשונה מפסק הדין המקביל אשר בחן גם את התביעה לנזקים עקיפים, נפסקים הפיצויים הישירים בלבד, כפי שנתבעו ושיפורט להלן: הנתבעת תשלם לתובעים את מלוא תביעתם החוזית בגין איחור במסירה, החל ממועד המסירה החוזי ועד למסירה בפועל, בצירוף ריבית והצמדה מיום המסירה ועד לתשלום בפועל, כמפורט להלן: לתובעים 1-2 סך של 58,666 ₪, בגין איחור של 10 חודשים ו- 4 ימים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בס"ק 11.13 להסכמים נשוא התביעה, נקבע כדלקמן: "מכל מקום ומבלי לגרוע מהאמור בהסכם זה, מוסכם בזה כי איחור של עד 60 יום במועד המסירה, במהלך הדברים הרגיל של הבניה ומכל סיבה שהיא וזאת במצטבר ובנוסף לכל איחור מוצדק אחר עפ"י האמור בהסכם זה (לרבות איחור הנובע מהזמנת שינויים לדירה ע"י הקונה) לא יהווה הפרה של הסכם זה ע"י המוכר והקונה לא יהיה זכאי לבוא בכל טענה וקביעה כלפי המוכר בעטיו ולא יהיה זכאי לכל שיפוי ו/או פיצוי בגינו". ב-ע"א 7991/07 רפאלי ואח' נ' רזין ואח' (פורסם בנבו) דן בית המשפט בהוראה דומה בהסכם מכר דירה, ופסק באומרו: "השאלה היא האם חישוב הפצוי הוא מיום האיחור בפועל או שמא חישוב הפצוי מתחיל שלושה חודשים לאחר יום האיחור בפועל. המערערים טוענים כי על פי סעיף 7.1 הקונה מוותר על זכות הפצוי בגין אותם שלושת החודשים, אפילו היה האיחור גדול יותר. אין בידי לקבל טיעון זה ועצם העובדה כי כתוב בסעיף שאיחור של עד שלושה חודשים לא יקים לקונה כל זכות וגם/או עילת תביעה אינה שוללת את הפצוי אם האיחור היה גדול יותר. כאמור כתוב כי סעיף זה מתייחס לאיחור של עד שלושה חודשים. משמעות הדברים הנה כי אם אחרה החברה למסור את הדירה בתוך תקופת שלושת החודשים המהוים 'ארכת חסד', לא תקום לרוכשי הדירות כל עילת תביעה או זכות אחרת. יחד עם זאת, בחוזה לא נאמר, כי במקרה שהאיחור במסירת יהיה גדול מ'ארכת החסד' - הקונים מותרים על פיצוי אף בגין תקופת שלושת החודשים. החוזה מדבר רק על תקופת החסד וזה גם הגיונם של דברים, שכן אם המוכרת אף אחרה מעבר לתקופת החסד מדוע היא תהיה פטורה מפיצוי בגין אותה תקופה, אם לא הוסכם אחרת בין הצדדים...." (שם, סעיף 27 לפסק הדין).
והינה, בס"ק 11.8 להסכם המכר, נקבע כדלקמן: "מוסכם בזאת כי המוכר יהיה רשאי לדחות את מועד המסירה למועד מאוחר יותר מהנקוב בהסכם זה לעיל, וזאת עקב נסיבות, שאין למוכר שליטה עליהן ושיש להן השלכה ישירה או עקיפה על בניית הפרויקט ו/או על הדירה ו/או על ענף הבנייה, כמו מחסור ארצי בחומר בניה ו/או מחסור ארצי בפועלי בניה מקצועיים, מילחמה, פעולות איבה שיש להן השלכה על הפרויקט, שביתות או השבתות כלליות בענף הבניה, פגעי טבע, כוח עליון, צוים של רשויות שונות (שאינם עקב מעשה או מחדל של המוכר), גילוי עתיקות וצורך בבצוע חפירות הצלה, עיכובים בהשלמת עבודות הפיתוח ע"י ועדות התיכנון השונות שהשלמתן חיונית לאיכלוס הפרויקט ולקבלת האישורים הנדרשים לצורך האיכלוס, החלטות ממשלה, וכל עיכוב אחר, שאין למוכר שליטה עליו ואינו באחריותו, ובילבד שהמוכר, מצדו, פעל לצימצום ככל האפשר את העיכובים דלעיל". בסעיף 21 לתצהיר עדותו הראשית העלה אסייג טענה כללית וסתמית, לפיה במועד בו היתקשרה הנתבעת עם חב' אורתם, האחרונה "נימנתה על חברות הבצוע המובילות בתחומה במדינת ישראל", זאת מבלי שטען או פירט את הבדיקות שעשתה הנתבעת, אם עשתה, ביחס לאיתנותה של חב' אורתם והיתכנות השלמת הפרויקט על ידה.
ירידת ערך: בס"ק 9.16 להסכמי המכר שנערכו בין בעלי הדין, אישר כל אחד מהתובעים כדלקמן: "כי הובהר לו וידוע לו, כי מיקומם של החצרות, מיתקני האשפה, החניות, השטחים הציבוריים, דודי וקולטי השמש, חדרי מכונות ומיתקני העזר האחרים, עשוי להשתנות במהלך התיכנון ו/או ההקמה של הפרויקט, בהתאם לדרישות הרשויות המוסמכות ו/או הוראות כל דין, ולקונה לא תהיה כל טענה ו/או תביעה כנגד המוכר בגין שינויים שיתבצעו בגין אחת מהסיבות המנויות לעיל, ובעצם חתימתו על הסכם זה – מסכים הוא לכל שינוי כנדרש". כן אישרו התובעים בס"ק 9.19 בהסכמי המכר, כדלקמן: "כי הוסבר לי שייתכן ועל המקרקעין ו/או בבניין תבנה תחנת ו/או תחנות טראנספורמציה, ויתכן שהמוכר יתחייב כלפי חברת החשמל לישראל בע"מ להעביר את הבעלות ו/או החכירה בתחנת הטרנספורמציה על שם חברת החשמל לישראל בע"מ....... והוא מסכים לכך, והקונה מודע לכך כי לא יסופק לו חשמל לדירתו אלא באמצעות תחנת הטרנספורמציה שתוקם בפרויקט, וזכותו של הקונה בחלקה ו/או בדירתו – על כל הצמוד לה – כפופה לזכויות חברת החשמל לישראל בע"מ כאמור לעיל" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).
...
סיכום: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, עד ליום 27.11.2022 את הסכומים כמפורט להלן: בת"א 24439-03-18, הנתבעת תשלם לתובע סך של 70,828 ₪, הוצאות האגרה, עלות חוות דעת שמאי מטעמו, חלקו בחוות דעת מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ₪ (כולל מע"מ).
בת"א 8995-07-18, הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 67,953 ₪, הוצאות האגרה, עלות חוות דעת שמאי מטעמו, חלקו בחוות דעת מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ₪ (כולל מע"מ).
בת"א 30085-10-18, הנתבעת תשלם לתובע סך של 77,639 ₪, הוצאות האגרה, עלות חוות דעת שמאי מטעמו, חלקו בחוות דעת מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ₪ (כולל מע"מ).

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת מירי ישי ונציגי הציבור מר דוד שמחוני ומר ירון מגן; פ"ה 61205-11-23) בגדריו נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני המבטל את פיטוריה ומורה על השבתה לעבודה.
שלושה ימים לאחר שנקלטה לעבודה ביום 31.10.23, עידכנה המבקשת את גב' רויטל שמילוביץ, עובדת מחלקת משאבי אנוש, בשיחת טלפון, שדודה אלי ביטון (להלן: מר ביטון), הוא עובד חברת חשמל.
מעבר לכך הוסיף כי " ... טענה להפליה היא טענה עובדתית הדורשת הוכחה, ומקומה להתברר במסגרת ההליך העקרי. די לקבוע כעת, שאין בכך כדי להקים למבקשת זכות לסעד זמני של צו עשה כפי שביקשה" (סעיף 45).
...
אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי שהמבקשת ביססה עילה להתערבות בהחלטת בית הדין האזורי.
לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לצד מתן צו המחייב המשך העסקה של עובדת על אף שלא נתקיימו לגביה דרישותיה של חקיקת המשנה.
ויודגש, המדובר בקביעה שהינה לכאורית בלבד על יסוד המארג הקונקרטי שהונח בפני בית הדין האזורי בשלב זה. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

סעיף 5א(ג) לחוק אוסר על המוכר להתנות בחוזה את האמור בסעיפים (א) ו- (ב) אלא אם האיחור נגרם "כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו". כאמור, לא זו בלבד שעל הנתבעת להראות שקיימות נסיבות הקשורות לועדת תיכנון ובניה, חברת החשמל, שביתות, סגרים ונסיבות נוספות שפורטו על ידה, אלא שעליה להראות שמדובר בנסיבות אינן בשליטתה ושהסכון לתוצאותיו אינו מוטל עליה.
בשים לב לסרוב התובעים לאפשר את התיקונים בזמן אמת, בזמן שהפועלים מטעם הנתבעת נכחו במקום, ואף העידר פניות מטעם התובעים במשך תקופה ממושכת, אף לא במיילים, בפער של שנה בין פנייה לפנייה (מאי 2017 מול מאי 2018 לדוגמא), וכאשר השכן הסכים לבצוע התיקונים בזמן אמת וכך גם אפשר לנתבעת לבצע את התיקונים, מצאתי כי התובעים ויתרו על זכותם לתיקון, כאשר הנתבעת העמידה לרשותם בזמן אמת את האפשרות לתקן את מרבית מהליקויים.
זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי מרכז.
...
אני קובעת כי הנסיבות שבהן הנתבעת לא מסרה לתובעים את הדירה במועד המסירה החוזי ואיחרה במסירה מעל 60 יום ממועד המסירה החוזי (תקופת הגרייס) קמה לתובעים זכות לקבלת הפיצוי החל ממועד המסירה החוזי ועד למועד המסירה כאמור לעיל, לאחר ההודעה ומתן 10 ימי היערכות, קרי ביום 21.4.2016.
כפי שיפורט, בחלוף שנים כה רבות, ובשים לב לתיקונים המינוריים שנתגלו, גם לאור חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מצאתי כי התובעים הערימו קשיים שלא לצורך ומנעו את אפשרות הנתבעת להגיע על מנת לתקן את הליקויים.
סיכום מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעים סך של 47,175 ₪ בגין האיחור במסירה וסך של 2,500 ₪ בגין התקנת האינטרקום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו