ערעורים על הרשעה וגזר דין בגרימת מוות ברשלנות

הרקע והחלטת בית המשפט קמא ביום 5.6.2017 הורשע המבקש בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 וכן, לפי סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

עוד לדברי המבקש, שגה בית משפט קמא בביסוס ההרשעה על שובל הדם שנימצא בזירה, על מיקום הפגיעה ברכב המערער, ועל זוית הטלת המנוח.

לאחר בחינה לכאורית של נימוקי העירעור, בצרוף עיון מעמיק בהכרעת הדין ובגזר הדין, יאמר בזהירות הנדרשת כי לגישתי סכויי העירעור אינם גבוהים, משום שאין בהם כדי להצביע על טעות בולטת בקביעת הממצאים העובדתיים שהיוו בסיס להרשעה.

...

כאמור, במכלול האינטרסים, בנסיבות החמורות של העבירות דכאן ונוכח תוצאתן, אינני מוצא לנכון לעכב רכיב זה. כמו כן, אינני נעתר לבקשת עיכוב הביצוע גם ביחס לרכיבי הקנס ופיצוי.

בנסיבות שבהן נקבע כי תשלום הקנס ישולם בעשרה תשלומים והפיצוי ישולם בארבעה תשלומים, אני סבור כי הבקשה איננה מוצדקת ואיננה מידתית.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את עונש המאסר שנגזר על המבקש, והוא בלבד, על מנת לאפשר לו למצות בשלב זה את הליך הערעור, כשהוא אינו נתון במאסר, וזאת עד למתן פסק דין בערעור.

זו אף זו, הפעוטה לא הייתה במצב רפואי קשה ומסכן חיים במנותק ממחדלה של הנאשמת (כזכור, דובר בניתוח לתיקון פזילה), זאת בשונה מענייננו בו המנוחה נכנסה למצב גופני קשה ומסכן חיים במנותק ממחדלי הנאשמים; בע"פ 8470/19 מדינת ישראל נ' בורובסקי (פורסם בנבו, 25.8.2021) נדחה ערעור הנאשם על הכרעת הדין והתקבל ערעור המאשימה על גזר הדין בעיניינו של נאשם שהורשע בעבירה של המתה בקלות דעת ונדון ל-5.5 שנות מאסר.

בית המשפט העליון הבהיר שמותו של המנוח נגרם הן כתוצאה מכשל רב מערכתי כתוצאה מהדקירה והן מזיהום שהתפתח בשלב מאוחר יותר בבית החולים, וכי לא נפל דופי בגזר הדין של הערכאה הדיונית משמצאה להיתחשב לקולה בנתון זה; בע"פ 1094/07 דדון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.7.2008) נדחה ערעור המדינה על קולת העונש (למעט לעניין הקף ימי המעצר שנוכו) בעיניינו של נאשם שהורשע בעבירת הריגה ונדון ל-4.5 שנות מאסר.

גרימת מוות ברשלנות: ברע"פ 9188/06 עדי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.7.2010) נתקבלה רשות ערעור והערעור נדון לגופו ובמסגרתו נדחה ערעורם של הנאשמים על הרשעתם ועל העונש שנגזר עליהם.

...

חרף האמור, סבורני כי בנסיבות ענייננו יש חשיבות במתן ביטוי גם לשיקול הרתעת הרבים.

בעניין זה הדגיש בית המשפט העליון בע"פ 1828/14 דאהן נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.6.2019), פסקה 21 לחוות הדעת של המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר, תוך התייחסות לרפורמה בעבירות ההמתה, כי: "קיומן של עבירות המתה שונות נדרש כדי לשקף באופן ראוי יותר את אחריות הנאשם מבחינת טיב וחומרת מעשיו ומידת אשמתו. עבירות המתה שונות נדרשות גם כדי שהחומרה המשתנה של העבירות תהלום את העונש שמוטל על עובר העבירה". באשר לרכיב הפיצוי סבורני כי יש לתת משקל למידת הנזק ולעוצמת הפגיעה שנגרמה למנוחה ולמשפחתה כפי שעלה מדברי אמה של המנוחה ומתסקיר נפגע העבירה.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 5 שנות מאסר בניכוי ימי המעצר.

גזר הדין ניתן בעקבות הרשעת המערער, על יסוד הודאתו, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ״א – 1961.

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, הוטלו על המערער העונשים הבאים: מאסר למשך 9 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור על עבירה של גרם מוות ברשלנות; פסילה בפועל לתקופה של 15 שנים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה; פיצוי עונשי למשפחת המנוח בסך 20,000 ש״ח. בשולי גזר הדין נקבע, בעקבות הסכמת המערער, כי "היה וייוולד לו [למערער] בן זכר, יוסיף לשמו של הנולד את שמו של המנוח דימיטרי ז"ל." העירעור מופנה כנגד חומרת גזר הדין וממוקד ברכיב הפצוי וברכיב הפסילה בפועל.

...

במאמר מוסגר נציין כי איננו מקבלים את טענות ב"כ המערער שלפיהם נימוקי גזר הדין הושפעו מהטענות שנכתבו על ידו בהודעת הערעור.

טרם חתימה מצאנו להעיר שתי הערות.

האחת - לא מצאנו מקור חוקי לחייב את המערער לקרוא לבן שיולד לו על שם המנוח.

כפוף להערותינו אלו, הערעור נדחה.

י' צלקובניק: בפנינו ערעור על גזר הדין שניתן בעיניינו של המערער על ידי בית משפט השלום לתעבורה מחוז המרכז (כב' השופטת ש' שפר) בגמר 11260-10-20 ביום 27.11.22, בעקבות הרשעת המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א- 1961, בגין אחריותו לתאונת דרכים בה מצא מותו הולך רגל, מר הרצל נחמיאס ז"ל (להלן –המנוח).

...

גם העד טייב אישר כי הוא "מעריך" שהמהירות היתה "באזור" ה- 60- 70 קמ"ש, ולא ניתן היה להגיע לפיכך, לקביעה ממשית בעניין המהירות על יסוד עדות זו. סופם של דברים שהממצא שקבע בית משפט קמא בעניין מהירות נהיגה של כ – 86 קמ"ש עובר לפגיעה במנוח מבוסס כראוי, ואין מקום להתערב בו. סבור אני כי יש לדחות גם את טענת ההגנה לעניין שדה הראיה לעבר המנוח.

שלא כדעת בית משפט קמא, סבור אני כי הרשלנות שנגלתה בדרך נהיגתו של המערער משמעותית מאד, ואף גבוהה.

דרור ארד-אילון, שופט סוף דבר: הערעור נדחה על כל חלקיו.

סיכומו של דבר, המסקנה המשפטית ביחס לשלושת הנאשמים הייתה כדלקמן: בגיו הורשע בעבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין; פשרל הורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק; וחיון זוכה מהעבירה שיוחסה לו. גזר הדין ביום 15.9.2022 נגזר דינם של המערערים.

בעירעור על הכרעת הדין, טען בגיו שתי טענות חלופיות: האחת, כי יש לזכותו באופן מלא מהעבירה המיוחסת לו; השנייה, וככל שהטענה הראשונה תדחה – כי יש להרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, כפי שהורשע פשרל, חלף הרשעתו בעבירת המתה בקלות דעת.

...

סיכומו של דבר, המסקנה המשפטית ביחס לשלושת הנאשמים הייתה כדלקמן: בגיו הורשע בעבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין; פשרל הורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק; וחיון זוכה מהעבירה שיוחסה לו. גזר הדין ביום 15.9.2022 נגזר דינם של המערערים.

בהינתן האמור, ועל בסיס הפסיקה שהובאה לעיל, סבורני כי גם בעניינו של פשרל בית המשפט המחוזי החמיר במעט עם קביעת מתחם הענישה.

על יסוד כל הטעמים לעיל, אני סבור כי יש להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל על פשרל ולהעמידו על 12 חודשי מאסר.

סוף דבר: המנוחה איבדה את חייה בנסיבות טרגיות.