ערעורים על הרשעה בפגיעה בערכי טבע מוגנים

בבית המשפט העליון רע"פ 1402/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקשים: 1. חברת קו צנורות אילת אשקלון בע"מ 2. זאב צל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ע"פ 59386-08-20 מיום 12.1.2021 שניתן על ידי כב' השופטים יעל רז לוי, יואל עדן וגילת שלו בשם המבקשים: בשם המשיבה: עו"ד אריה נייגר עו"ד עדי צימרמן ][]החלטה

רקע והליכים קודמים המבקשים הורשעו בכתב האישום המתוקן, בעבירת פגיעה בערך טבע מוגן לפי סעיפים 33(ג) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998; תקנה 3(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד-1983; וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

...

מקובלת עלי עמדת המשיבה, לפיה השאלה העקרונית שהועלתה בבקשה כלל אינה מתעוררת בענייננו.

כך גם מקובלת עלי הקביעה כי העובדה שחברת הקבלן היא שביצעה בפועל את העבודות ואת הפגיעה הפיזית, אין בה כדי לגרוע מאחריות מזמין העבודות בנסיבות המקרה וכי אין בהסכם בין המבקשים לבין חברת הקבלן כדי להסיר מהאחריות הפלילית, המוטלת עליהם על פי חוק.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בנוסף, הורשע המערער בעבירה של איסור החזקת ערך טבע מוגן לפי סעיפים 33(ד) ו – 57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998, ובנגוד לתקנה 2(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד – 1983.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 3.10.19, פירט ב"כ המערער את טיעוניו והשגותיו על הכרעת הדין, אך לאחר שמיעת עצתנו והמלצתנו הודיעונו, הן ב"כ המערער והן המערער, כי מסכימים הם לחזרה מן העירעור על הכרעת הדין, ונכון עשו משנהגו כך. בהמשך, היתמקד ב"כ המערער בטיעוניו באשר לגזר הדין, בכל הנוגע לחילוט רובה הציד וגובה הקנס, בהדגישו, כי המערער צייד ותיק (כ-25 שנה), שאין לחובתו הרשעות קודמות, זולת מקרה אחד מיום 12.1.02 שבו הוטל עליו תשלום קנס בסך 490 ₪ בגין ציד בתחום ישוב, והוסיף, שאין סבירות בכך שרובה הציד חולט ואילו רובה האויר הושאר בידי המערער.

...

נוכח כל האמור לעיל, לא ראינו הצדקה כלשהיא להתערב בהחלטת בית-משפט קמא לחילוט הנשק.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, פרט לכך שאנו מורים, כי חלף הקנס שהטיל בית-משפט קמא על המערער בגזר דינו, יבוא הקנס של 7,500 ₪ שאותו ישלם המערער ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 500 ₪ כל תשלום, וזאת החל מיום 5.11.19, וכן הלאה ב-5 לכל חודש עד לסילוק המלא והסופי.

בהסכמת באי כוחם של שני הצדדים, אנו מורים למזכירות בית-המשפט להמציא את העתק פסק הדין אל: ב"כ המערער: עוה"ד סיף ותד, כפר ג'ת, המשולש.

הנשיא י. אלון: הערעורים ופסק הדין קמא שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט י. עדן) בו הורשעו ארבעת המערערים בעבירות של פגיעה בערכי טבע מוגנים לפי סעיף 33 (ג) לחוק גנים לאומיים שמורות טבע ואתרי הנצחה התשנ"ח -1998 (להלן :"חוק הגנים").

יעל רז-לוי, שופטת אשר על כן הוחלט פה אחד לדחות את ערעור המערערים 1-2 על הרשעתם וגזרי דינם ולקבל את ערעור המערערים 3 ו-4 ולבטל את הרשעתם.

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, אציע לחבריי למותב כדלהלן: לקבל ערעורם של המערערים 3 ו-4 (עומר ויניב), לבטל הרשעתם ולזכות אותם מהעבירות שהורשעו בהן.

יוסף אלון, שופט נשיא השופטת י. צלקובניק מקובלת עלי התוצאה אליה הגיע חברי, הנשיא, לעניין הערעורים על הכרעת הדין והעונש שהוטל.

יורם צלקובניק, שופט השופטת י. רז-לוי אף עלי מקובלת התוצאה אליה הגיע חברי כב' הנשיא, הן בדחיית הערעור בעניינם של המערערים 1 ו-2 בנוגע להכרעת הדין ולעונש שהוטל עליהם, והן בקבלת הערעור בעניינם של המערערים 3 ו-4.

המערערים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות של פגיעה בערך טבע מוגן לפי סעיפים 33(ג) ו- 57 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998, ותקנה 3(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד – 1983, וסעיף 29 לחוק העונשין.

בכל אלו יש להביא למסקנה כי המענה העונשי הראוי להתנהלות אשר פגעה בערכי טבע מוגנים ונדירים במקום שבו בוצעו, מחייב היה ענישה מחמירה יותר באופן משמעותי, משכך יש לדחות גם את העירעור על גזר הדין.

...

עיון בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם המאשימה בבית משפט השלום (ת/13), חוות דעת מומחה של ד"ר אסף זבולוני, מביא למסקנה כי מדובר בפגיעה רחבת היקף.

בכל אלו יש להביא למסקנה כי המענה העונשי הראוי להתנהלות אשר פגעה בערכי טבע מוגנים ונדירים במקום שבו בוצעו, מחייב היה ענישה מחמירה יותר באופן משמעותי, משכך יש לדחות גם את הערעור על גזר הדין.

אשר על כן, דין הערעור, על כל חלקיו, להידחות.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ה' רוזנברג שיינרט) בת"פ 66842-06-17, במסגרתו הורשע המערער ביום 13.10.2021 בעובדות כתב האישום המתוקן בבצוע ארבע עבירות של פגיעה בערכי טבע מוגנים, בנגוד לסעיפים 33(ג) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק).

...

לא מצאנו כי יש בהן כוח משכנע לסטות מן הכלל הוותיק והמושרש, שלפיו אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה וקביעות מהימנות [ראו, מיני רבים, ע"פ 319/21 אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל (10.4.2022); ע"פ 7229/20 מירזייב נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (20.12.2021)].

דין הערעור להידחות.

נוכח התוצאה שהתבקשה בערעור זה כבר מקריאת נימוקיו, ראינו להפנות בהסכמה לדברים שכתב לאחרונה כב' השופט י' עמית בפסק דינו בע"פ 7162/19 ראש נ' מדינת ישראל (3.1.2021): "הגנתו של המערער הייתה הגנת סרק ולא בכדי פסק דינו של בית המשפט קמא היה קצר וקולע. הערעור דנן הוא מסוג הערעורים שגורמים לשופט ערכאת הערעור בפלילים געגועים עזים להוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהוראת תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – תקנות המאפשרות לערכאת הערעור לאמץ בקצרה את פסק הדין של הערכאה הדיונית, על מנת לחסוך במשאבי שיפוט. ייתכן כי הגיעה העת לאמץ הוראה דומה בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982." הערעור נדחה.