ערעורים על הכרעת דין וגזר דין בתיק תקיפה ואיומים

לפנינו ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת הבכירה ש' לארי-בבלי) מימים 25.12.19 ו-26.2.20.

יצוין כי בהכרעת הדין נקבע כי על אף שהאשום הראשון ייחס למערער שתי עבירות של תקיפה סתם, עובדות כתב האישום מלמדות על תקיפה אחת בלבד.

בדיון לפנינו הסכים ב"כ המאשימה כי יש לזכות את המערער מעבירת האיומים שיוחסה לו באישום הראשון, וזאת מאחר שממצאי הכרעת הדין לא הצביעו על קיום יסודותיה של עבירה זו. לפיכך, בהסכמת הצדדים, אנו מורים על זיכויו של המערער מהעבירה האמורה.

שקלנו את טענות הסניגור ובחנו אותן אל מול החומר שבתיק ולא ראינו לקבלן.

...

בדיון לפנינו הסכים ב"כ המאשימה כי יש לזכות את המערער מעבירת האיומים שיוחסה לו באישום הראשון, וזאת מאחר שממצאי הכרעת הדין לא הצביעו על קיום יסודותיה של עבירה זו. לפיכך, בהסכמת הצדדים, אנו מורים על זיכויו של המערער מהעבירה האמורה.

לאחר שבחנו את טענות המערער ואת כלל הראיות שהובאו לא מצאנו שהמקרה שלפנינו בא בגדר החריגים לכלל האמור.

לא מצאנו פסול בכך ואף לא מצאנו שיש בכך כדי לגרוע מן המסקנות אליהן הגיע בית המשפט.

לא מצאנו להתערב בכך.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

עוד נטען כי המתלונן תקף את המבקש "תקיפה קלה" ואיים עליו באופן שהצדיק את עיכובו; כי קיימים בתיק "מחדלי חקירה" המצדיקים את זיכויו; וכי למבקש עומדת הגנה מן הצדק מאחר שלא הוגש כתב אישום נגד אחיו של המתלונן במסגרת האישום השני.

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה בעירעור: לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת תיק בימ"ש קמא הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין או בגזר הדין של בימ"ש קמא ודינו של העירעור להדחות.

על כן, אנו סבורים כי בצדק קבע בימ"ש קמא במסגרת הכרעת הדין כי בשים להתנהגותו של המערער בכל מהלך הארוע, ובעיקר טרם התנהגו אליו השוטרים בהתנהגות מבזה כטענתו (למשל בכבילתו בכבילה שלישית ושימוש בטייזר שנקבע על ידי בימ"ש קמא שלא נעשה כדין), אין מקום להורות על זיכויו מעבירות האיומים.

בימ"ש קמא החליט לזכות את המערער מעבירות תקיפת השוטרים בתחנת המישטרה, זאת למרות שהתנהגותו כלפי השוטרים הייתה חמורה ביותר, כאשר הוא יורק, מקלל, מאיים ומשתמש בשפה מעליבה, פוגענית וגזענית כלפי השוטרים.

בכל הנוגע לערעור על גזר הדין: בבואנו לידון בעירעור על גזר הדין, אנו נותנים דעתנו לכך שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שהושת על נאשם, אלא במקרים חריגים, שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או שיש בעונש שנגזר משום חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת [ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (03.02.1998); ע"פ 6992/08 כץ נ' מדינת ישראל (12.10.2009); ע"פ 1964/14 שימשילשווילי נ' מדינת ישראל (06.07.2014); ע"פ 7716/14 אבו סעיפאן נ' מדינת ישראל (27.4.2015); ע"פ 6522/15 חאג' נ' מדינת ישראל (25.5.2016); ע"פ 4302/18 ספיר בוקשטיין נ' מדינת ישראל (21.01.2019); ע"פ 8435/17 דוד נפתלי נ' מדינת ישראל (07.04.2019)].

...

אנו סבורים, כפי שקבע בימ"ש קמא, כי מעשיו של המערער פגעו פגיעה חמורה בשמירה על הסדר הציבורי ומלאכת השוטרים האמונים על אכיפת החוק.

כאמור, איננו סבורים כי מדובר בענישה חריגה באופן המצדיק התערבות ועל כן, יש לדחות את הערעור גם לעניין העונש.

בסיכומו של דבר – דינו של הערעור להדחות על כל חלקיו וכך אנו מורים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1948/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב המערער: איבראהים סלימאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 27.08.2019 ומיום 27.01.2020 בתפ"ח 41219-09-15 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' הלמן (סג"נ), א' קולה ו-ד' צרפתי תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התשפ"ג (16.01.2023) בשם המערער: עו"ד אורי בר עוז; עו"ד נדיר ברנסי בשם המשיבה: עו"ד עינת גדעוני בשם נפגעי העבירה: עו"ד פהד שיח מוחמד ][]פסק-דין

בהכרעת הדין המפורטת הורשע המערער בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 טרם תיקון 137 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329א(2) לחוק העונשין; יריות בשטח מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ותקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

עקרי העובדות, הכרעת הדין וגזר הדין ביסוד הארוע המרכזי מושא ענייננו, היתנגדות המערער לאירוסי מהא סלימאן, קרובת משפחתו עם מועאד חג'יר. המערער ביקש למנוע את האירוסין, ואיים לפגוע במועאד ובני משפחתו אם לא יבוטלו האירוסין.

בגדרה, בית המשפט המחוזי עמד, בצורה מפורטת ומנומקת, על הראיות, המוצגים והעדויות בתיק וניתח אותן בעקרו של דבר בראי עבירת הרצח.

בהנתן האמור, סבורני כי דין העירעור על גזר הדין להדחות.

...

לאור כל האמור, כתב האישום המתוקן מיום 11.04.2016 ייחס למערער עבירות של רצח; חבלה בכוונה מחמירה; ירי בשטח מגורים; עבירות בנשק; איומים ותקיפה.

ואולם, השיקולים שהובילו לקביעה כי לא פעל מתוך כוונה ולזיכויו אפוא מעבירת הרצח, אין בהם כדי להוביל למסקנה כי פעל בקלות דעת חלף אדישות.

לפיכך, סבורני כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

בהינתן האמור, סבורני כי דין הערעור על גזר הדין להידחות.

הנאשמת הורשעה ביום 31.5.2021 במסגרת הסדר טיעון ועל-יסוד הודאתה, בבצוע איומים, עבירה לפי סעיף 192 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 בחוק האמור, וכן בבצוע היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 בחוק המוזכר.

ידוע כי תלוי ועומד ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

· בתיק השני [ת.פ. 21270-11-19], הנאשמת הורשעה ביום 4.7.2021, על-יסוד הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות היזק לרכוש במזיד, הפרת צו שפוטי וכן איומים, זאת בחודש 06/2019.

...

לא מדובר בתקופה ארוכה יחסית, זאת בשים לב לריבוי העבירות שקדמו לה. הגם קיימים ניצנים לכך שהנאשמת מתחילה להפנים שלא תצמח לה כל תועלת - בלשון המעטה - מדרך האלימות, אך לא נראה גם כי בשלה העת להגיע למסקנה מושכלת בנדון ולפיה אין כל חשש להישנות מקרה כזה על-ידה.

לפני חיתום, יפות לענייננו מילותיו של כבוד השופט מ' מזוז בעניין זגורי לעיל, לפיהן: "תקיפה ופגיעה ברופאים ואנשי צוות רפואי, העושים לילות כימים להצלת חיי אדם ולטיפול מסור בחולים ובפצועים, היא מעשה בזוי וראוי לכל גנאי, ועל בתי המשפט לשלוח מסר חד-משמעי לענין זה על ידי ענישה ממשית ומרתיעה, לשם מיגור תופעה קשה זו, שלמרבה הצער הפכה למציאות רווחת במקומנו. יודגש כי החמרת העונש המתונה שאנו קובעים במקרה זה אינה מבטאת את מתחם הענישה הראוי במקרים כגון אלה, זאת על פי הכלל כי אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין" (ההדגשה אינה במקור) סיכום לאחר שקלול של כל האמור, משׂית על הנאשמת את העונשים הבאים: 100 ימי מאסר בפועל, לריצוי ממש.