ערעורים על הכרעת דין וגזר דין בעבירת אינוס קטינה

]השופט נ' סולברג: ערעור על הכרעת הדין מיום 19.9.2016 ועל גזר הדין מיום 13.2.2017 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 52398-06-14 (השופטים ר' לורך, צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ), בגדרם הורשע המערער בבצוע עבירות מין בנכדתו הקטינה, ונגזר עליו לרצות עונש של 16 שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי.

בהכרעת הדין מיום 19.9.2016 נקבע, לאחר שמיעת ראיות, כי המערער ביצע את כל המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, באופן ובתדירות המתוארים בו, והוא הורשע בריבוי עבירות של אינוס קטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה 14 שנים (סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)).

...

דיון והכרעה נדרשנו לטענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל-פה, ולגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ובאנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

על רקע האמור, הובע בפסיקה חזור ושוב הצורך להחמיר עם מבצעי העבירות, לגמול לפוגע כעוצמת פגיעתו, לנקוט ביד קשה למען יראו וירַאו.

סוף דבר היד רושמת והלב דואב.

]השופט נ' סולברג: ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' אחיטוב, השופטת מ' דיסקין, השופט ר' בן-יוסף) בתפ"ח 8365-04-10, בגִדרם הורשע המערער בעבירת אינוס קטינה בידי בן מישפחה, לפי סעיף 345(א)(3) בנסיבות סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וב-7 עבירות של מעשה מגונה בקטינה בידי בן מישפחה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין; והושתו עליו 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר-על-תנאי ופצוי כספי למתלוננת בסך של 25,000 ₪.

...

כאמור, פלונית לא ביקשה להכפיש את המערער, עדותה היתה מאוזנת ומתונה, ומכאן המסקנה בדבר מהימנותה.

המסקנה היא כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות של דעת הרוב בבית המשפט המחוזי, ולא במסקנות המשפטיות.

נמצאנו למדים כי מכלול הראיות מבסס את אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר, והרשעתו בדין יסודה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4707/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו מיום 5.3.2020 וגזר דינו מיום 10.6.2020 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 33639-12-18 שניתנו על ידי כב' השופט מנחם פינקלשטיין, כב' סג"נ ליאורה ברודי וכב' השופט רמי אמיר תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשפ"ב (20.12.2021) בשם המערער: עו"ד גיא זהבי; עו"ד נגה וויזל; עו"ד עדי כרמלי בשם המשיבה: עו"ד מירי קולומבוס ][]פסק-דין

בגין האמור יוחסו למערער עבירות רבות של אינוס קטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, לפי סעיף 351(א) בצרוף סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); אינוס קטינה בת מישפחה שלא בהסכמתה החופשית, לפי סעיף 351(א) בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק; עבירות רבות של ניסיון למעשה סדום בקטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, לפי סעיף 351(א) בצרוף סעיפים 347(ב), 345(א)(3) ו-25 לחוק; עבירות רבות של מעשה מגונה בקטינה בת מישפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) בצרוף סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; ועבירות רבות של ניסיון מעשה מגונה בקטינה בת מישפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) בצרוף סעיפים 348(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-25 לחוק העונשין.

בגזר דינו עמד בית המשפט על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי המערער; נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן הרבה; הנזקים הקשים שנגרמו למתלוננת, כעולה מתסקיר נפגעת העבירה; ומדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.

העירעור על גזר הדין הלכה היא כי ערכאת העירעור לא תתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או שהעונש חורג באופן קצוני ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה בנסיבות דומות (ע"פ 2538/19 פלוני נ' מדינת ישראל (13.11.2019)).

...

בית המשפט מצא חיזוקים לעדותה של המתלוננת, ואף כאלה משמעותיים, בשיח שקיימה בעניין המעשים שביצע בה המערער עם בת זוגו של אביה, עם חברתה א', ועם אביה, עובר להגשת התלונה במשטרה, ובעדותם לפני בית המשפט בנושא, שנמצאה כמהימנה.

כמו כן, גם אם יש שאלות מחוץ לגרעין האמת שלא נתבררו לעומקן, מקובלת עלי טענת באת-כוח המשיבה לפיה מדובר בסוגיות שיכול היה בא-כוח המערער להמשיך ללבן במסגרת חקירתה הנגדית של המתלוננת, כפי שאף נעשה בפועל.

אדגיש, כי ממילא אף אני סבור שטענה זו מופרכת וכי אין היא עומדת במבחן ההיגיון והשכל הישר (ע"פ 8050/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (31.10.2018)).

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור במלואו.

]השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים: ר' בן-יוסף, ב' שגיא, ו-א' קלמן ברום) ב-תפ"ח 50487-12-18 מיום 28.6.2020, ומיום 19.11.2020, בהתאמה, בגדרם הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בשורת עבירות מין חמורות כלפי בּתה הקטינה של בת זוגו.

אשר לעבירת הדחה בחקירה, תואר כי הקטינה סיפרה בעדותה כי לאחר מקרה האונס הראשון, המערער השביע אותה שלא תספר לאף אחד מה ארע, כי הוא עלול להשלח לכלא, ולא יהיה מי שיעזור מבחינה כלכלית לה ולאימהּ.

לעניין גזר הדין, טענה המשיבה, כי המערער לא הביע חרטה, ולא נטל אחריות על מעשיו הפוגעניים, אשר הותירו חותמם במתלוננת, כפי שעלה מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש בעיניינה.

...

בנוסף, איני מקבל את טענת המערער כי נפל פגם בכך שהמשיבה ביקשה להרשיע אותו בעבירות הנוספות רק במסגרת סיכומיה.

אף אני סבור כי אין בחומר המבוקש כל תוספת ראייתית העשויה לסייע בקו הגנתו של המערער, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, לא מצאתי כי העונש שנגזר על המערער סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות.

בית המשפט העליון דחה את העירעור שהגיש על הכרעת הדין וגזר הדין.

גם מקרה זה, על אף החומרה בטמונה בו, אינו מתייחס לסיטואציה כמו זו שלפנינו, שבה מדובר בהתפרצות לתוך ביתה של קטינה בדרכי עורמה ובצוע מעשה אונס אלים וברוטלי, למרות היתנגדות נחרצת וברורה מצדה של הקטינה, וזאת בנוסף לפער הנובע מפרק הזמן הרב שחלף באותו עניין בין העבירות לבין מועד הגשת כתב האישום ומתן גזר הדין.

...

לצד נתונים חיוביים אלה, אין מנוס מלהזכיר גם את יתר הנתונים המפורטים בתסקיר, אשר מעידים על קיומו של סיכון עתידי משמעותי המחייב מענה עונשי מרתיע.

גם הקשיים בנטילה מלאה של אחריות ועיוותי החשיבה הקיימים מובילים לאותה מסקנה ממש, לפיה ראוי להטיל על הנאשם עונש המצוי בתוככי המתחם שנקבע, בחציו התחתון של המתחם אך באופן ניכר מעל לרף התחתון שלו, וזאת לצד מאסר מותנה מרתיע ופיצוי משמעותי לנפגעת העבירה.

לאור כל האמור לעיל אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 16 שנים מיום המעצר - 6.5.22.