מתוקף היותה של הועדה טרבונל הקרוב במאפייניו לערכאה שיפוטית, ונוכח מומחיותה בסוגייה השמאית שעל הפרק, נגזרת אמת מידה מצומצמת בכל הנוגע להתערבות שיפוטית בקביעותיה:
"דברים אלה נכונים אף ביתר שאת במקרים שבהם פסק הדין שעליו הוגשה בקשת רשות העירעור ניתן בעירעור על החלטת טרבונל מנהלי דוגמאת ועדת ערר מחוזית לפיצויים והיטלי השבחה. בהקשר זה, נקבע, בין היתר, כי יש מקום להיתחשב בטיבו של הטריבונל הראשון שדן בעיניין. ככל שזה קרוב יותר במאפייניו לערכאה שיפוטית כן תקטן הנכונות ליתן רשות לערער לבית משפט זה. שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא מידת המומחיות שבה ניחן הטריבונל בנוגע לשאלה העומדת לדיון – ככל שעומדים לרשותו ידע ומומחיות מיוחדת בשאלה, ובהיבט זה אף נהנה הוא מיתרון על פני בית המשפט, כך תקטן הנכונות להעניק רשות ערעור ..." (בר"מ 5216/12 הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה פ"ת נ' כנס הבפטיסטים בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 05.01.2014) בפיסקה 27).
...
טענות המשיבה
המשיבה טוענת כי דין הערעור להדחות.
זאת ועוד, גם לגופו של ענין לא שוכנעתי, בכל הנוגע לתכנית ע/1, כי קיימת סתירה פנימית בשומה המכרעת בכל הנוגע לשאלה ממה נובעת ההשבחה שקבע השמאי המכריע.
"
וכן ראה בר"מ 4372/07 ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית אתא נ' עזבון המנוח ירימי אברהם (פורסם בנבו, 31.07.2007):
"השמאי המכריע מונה על ידי ועדת הערר מכוח סעיף 198 לחוק התכנון והבניה. מלכתחילה לא היה הוא כבול לחוות הדעת של שמאי הצדדים והכרעותיו התבססו על בדיקות עצמאיות שביצע, הן לעניין שיעור ירידת הערך והן לגבי השווי הקודם של הקרקע."
מכלל זה, לפיו השמאי המכריע איננו קשור ואיננו כבול לשומות של בעלי הדין, נגזרת המסקנה ולפיה בעל דין, המבקש להגן על השומה המכרעת, איננו כבול עוד לשומה שהציג הוא עצמו לפני השמאי המכריע, שהרי כשם שזה האחרון רשאי להכריע שלא על פי הנטען באותן שומות המוצגות לו, ואף במנותק מהן, כך גם אין הצדקה להגביל את זכות הטיעון של בעל הדין בבואו להגן על השומה המכרעת במסגרת הליכי הערר.
אשר על כן, מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור מתקבל.
