ערעורים על דחיית תביעות להכרה בטחורים כפגיעה בעבודה

השופט אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (הנשיאה אורלי סלע ונציגי הציבור מר גיא ****וביץ' ומר אסי פידל; ב"ל 11931-08-15), בו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקויים רפואיים שונים מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה לפי עילת המקרוטראומה.

עוד טען המערער כי בזמנו הפנוי היה "אוכל איזה רוגלך ואיזה סנדויץ' אחד אם היה זמן". לפי הנטען, המערער נאלץ להתאפק וכתוצאה מכך החל לסבול ממחלות, טחורים, עצירות, כאבי בטן, פיסורה ודיספפסיה.

...

בית הדין האזורי קבע כך: "18. תביעת התובע מבוססת על הטענה כי תנאי עבודתו גרמו לו להתאפקויות חוזרות ונשנות – טענה שנסתרה. שוכנענו כי אופי עבודת התובע לא מנעה ממנו לצאת להפסקות אלמנטריות לצורך אכילה או להתפנות ואם התובע נמנע מלצאת להפסקות אלה במהלך עבודתו, הרי שהדבר לא נבע מדרישות תפקידו בעבודה אלא ממניעים אחרים שאינם קשורים לעבודה. כך, אין לקבל את טענת התובע כי רוב הזמן הוא עבד לבד במחלקה. אמנם מהעדויות עולה כי בתקופות מסיימות ובחלק משעות העבודה התובע עבד בגפו במחלקה אולם נחום, בעדותו, הבהיר כי יחד עם התובע עבד עובד נוסף וכי היו תקופות בהן התובע עבד עם בני דודים שלו ולקראת החגים הצטרפה אף בת משפחה נוספת. עוד הוסיף שאין מצב שהמחלקה התנהלה עם עובד אחד בלבד. עדות זו לא נסתרה על ידי התובע. נציין, כי הוכח לפנינו שעבודת חיתוך וניקוי הדגים, עליה היה אמון התובע, בין היתר, התבצעה גם על ידי עובדים אחרים (בוריס העיד כי במסגרת עבודתו הוא היה מבצע עבודה זו) ומכאן שאין מדובר בעבודה הדורשת ייחודיות ספציפית המפחיתה באופן כה משמעותי את מאגר כוח האדם שיכול לבצעה.

לאור כל האמור, משהוכח לפנינו כי תנאי העבודה לא מנעו מהתובע לצאת להפסקות קצרות לצורך אכילה, שתייה או התפנות לשירותים, וכי בפועל התובע יצא במהלך עבודתו להפסקות השתכנענו, כי קיימת הפרזה וחוסר סבירות בטענות התובע, באשר לבעייתיות להתפנות בעת העבודה במחלקה הגם שיתכן והתובע התאפק מידי פעם עקב לחץ בעבודה.

קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי מעוגנות בחומר הראיות ולא מצאנו טעם להתערב בהן.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערער ישלם למוסד הוצאות משפט בסכום של 4,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר **** אמזלג ומר חיים אזלן; ב"ל 15394-03-19) שבו נדחתה תביעת המערער להכיר במחלת הטחורים ובסדק בפי הטבעת מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

...

המערער טוען כי גם בפסיקה בענין פלוני אין כדי לגזור את דין התביעה וכי הקביעה שם היא כי ישיבה ממושכת והתאפקות אינן מהוות תשתית עובדתית למיקרוטראומה, אולם בענייננו המערער חשוף לרטט וזעזועים קשים בזמן הרמה והורדה של מכולות ואין להשוות לרטט של נהג אוטובוס, כפי שעולה מהסרטונים שהוגשו.

הכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאנו כי יש להעביר למומחה מספר שאלות הבהרה בטרם השלמת הדיון בערעור.

טענת המוסד כי יש לדחות את הערעור כבר בשלב זה משעמדת המומחה עומדת בניגוד לנפסק בענין פלוני מוקדמת וזאת משטרם הובהרה עמדתו במלואה ומשאין בנפסק בענין פלוני כדי לקבוע כי לעולם אין נסיבות בהן ניתן יהיה להכיר בטחורים כפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה.

לפיכך מצאנו כי על המומחה לענות על השאלות הבאות: בתשובה א' לחוו"ד מיום 19.11.2020 ציינת כי 'תנועת כיפוף קדימה בתוך עגורן רועד משך תקופה ארוכה עלולה להחמיר את מצב הטחורים'.

הראשונה, תביעה להכרה בפגימה בגבה כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק); והשנייה - תביעה להכרה בטחורים כפגיעה בעבודה, גם היא בהתאם לסעיף זה, והכל בהתאם לתורת המקרוטראומה.

ראו לעניין זה עב"ל (ארצי) 32417-01-12 דליה חסידי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 02.12.2012) – "... ולענייננו אנו. כעולה מהעובדות שהובאו בפני בית הדין האיזורי, כללה עבודת המערערת במהלך היום פעולות שונות. אולם, אין די בכך כדי לדחות על הסף את הטענה לקיומן של פעולות חוזרות ונישנות ויש לבחון אם במסגרת אותן פעולות שונות שביצעה המערערת ניתן לאבחן ולבודד פעולה חוזרת ונשנית, שפעלה על מקום מוגדר, או שמא מדובר בפעולות שהן זהות במהותן, היינו, הן פועלות באופן חוזר ונשנה על אותו מקום מוגדר. בשני המקרים מהוות פעולות אלה תשתית להכרה בעילת המקרוטראומה. על מנת להשיב על שאלה זו יש "לחלץ" מתוך יום העבודה של המערערת את אותן פעולות חוזרות ונישנות או הדומות במהותן.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את תביעתה של התובעת להכרה בטחורים מהם היא סובלת.

משכך, ומאחר שאין חולק כי התובעת נהגה במלגזות ללא כסאות הידראוליים החל משנת 2001 ועד לשנת 2015 וכי עבודתה בוצעה בדרכים משובשות, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת הניחה תשתית עובדתית מספקת לקיומה של פגיעה בהתאם לתורת המיקרו טראומה.

לנוכח כלל האמור אני מורה על מינוי מומחה בהתאם לעובדות המפורטות בסעיף 5 לעיל.

סוף דבר בהתאם להסכמת הנתבע מיום 11.08.2021 – תביעתה של התובעת להכרה בפגימה בגבה עפ"י תורת המיקרוטראומה מתקבלת.

בשים לב להסכמת הנתבע לפיה הוא מאמץ את חוות דעתו של ד"ר דוד אנג'ל, ובשים לב להתמשכות ההליך ישלם הנתבע לתובעת סך של 2,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. עניינה של התובעת להכרה בטחורים מהם היא סובלת, יועבר למומחה רפואי בתחום הכירורגיה הכללית.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופט אילן סופר; ב"ל 1008/10 ב"ל 31390-03-15) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בפיסטולה ובטחורים כפגיעה בעבודה מכוח עילת המקרוטראומה, בהתבסס על תנאי עבודתו כנהג אוטובוס צבורי.

מקובלת עלינו קביעת בית הדין האיזורי, בהתייחס לחוות דעתו של המומחה האחרון פרופ' אלון פיקרסקי שעמדה בחזית הדיון לאחר החזרת התיק מבית דין זה - כי עצם הישיבה הממושכת היא זו שלשיטת המומחה גרמה למחלת הטחורים וכן להחמרה בפיסטולה.

...

מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי, בהתייחס לחוות דעתו של המומחה האחרון פרופ' אלון פיקרסקי שעמדה בחזית הדיון לאחר החזרת התיק מבית דין זה - כי עצם הישיבה הממושכת היא זו שלשיטת המומחה גרמה למחלת הטחורים וכן להחמרה בפיסטולה.

לא שוכנענו כי מוצדק להכיר בעלייה בלחץ התוך בטני - בין כתוצאה מהישיבה הממושכת על כיסא הנהג, ובין בשל התאפקות כתוצאה מתנאי העבודה השגרתיים (שכלל לא נטענה עובדתית במקרה זה)- כתנועות חוזרות ונשנות לפי יסודות עילת המיקרוטראומה.

4 סוף דבר - לא מצאנו הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ומשכך, הערעור נדחה.

לפנינו שני ערעורים: האחד על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט טל גולן ונציגת הציבור גב' ורד קאופמן; ב"ל 40336-07-19); השני גם הוא ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט טל גולן ונציגי הציבור מר חיים אזלן ומר חיים מויסי; ב"ל 15394-03-19).

בפסקי דין אלה שבו ונדחו תביעות המערערים להכיר במחלת הטחורים (להלן – המחלה), כפגיעה בעבודה לפי עילת המקרוטראומה, וזאת עקב הרטט המופעל על גופם במסגרת עבודתם כמנופאים.

...

אשר לטענת המערער לפיה יש לקבל את תביעתו על יסוד כל אחת מחוות הדעת נציין כי אין בידינו לקבל את התביעה על יסוד חוות דעתו של פרופ' אורדע ובוודאי שלא על יסוד חוות הדעת של ד"ר עדן.

שכן עניינו "דומה לעניינו של המערער שנידון בעניין צורי (עב"ל 48499-08-21 צורי – המוסד לביטוח לאומי). לטעמינו וכפי שהוסבר בפסק הדין בעניין צורי שאלת הקשר הסיבתי המושגי שבין תנאי עבודתו של מנופאי לבין הטחורים לא בוררה באופן ממצה, ולכן אנו סבורים כי לשם כך יש למנות מומחה רפואי נוסף". עוד נקבע כי "מאחר ועסקינן בתיקים עם שאלה רפואית זהה ראוי כי תישקל האפשרות כי הליך זה יתברר יחד עם עניינו של מר צורי כך שמשאבי הצדדים, בית הדין והמומחה הרפואי ירוכזו. לפיכך, עניינו של מר שפריר יוחזר לבית הדין האזורי אשר יפעל כחוכמתו ויורה על אופן המשך ניהול ההליך". בהתאם, ניהול ההליך הועבר למותב בראשות השופט גולן.

" לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

כאמור, במכלול חוות הדעת שמונחות לפנינו בסוגיית הקשר הסיבתי המושגי שבין עבודה ברטט כמנופאי לבין המחלה נחה דעתנו, כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי, כי יש להעדיף את חוות הדעת אשר שוללות קשר סיבתי זה. סוף דבר – שני הערעורים נדחים.