ערעורים על גזר דין בעבירות נשק ואי מניעת פשע

אשר על כן טען ב"כ הנאשם כי במקרה זה יש לחרוג ממיתחם העונש ההולם לקולה, במסגרת הטלת המאסר בפועל, וזאת בשל הסיכוי הממשי לשקום בעיניינו של הנאשם, ובשים לב למוטיבציה הרבה והכנה שהביע לעניין ההישתלבות בהליך טפולי, כפי שהתרשמו הן שירות המבחן והן מותב זה ובית המשפט העליון, וכן לעובדה כי שולב בהליך טפולי במסגרת בית הכלא והיה מוכן אף להישתלב בקהילה סגורה ביודעו כי זה לא ימנע מאסרו בהמשך במסגרת גזירת עונשו.

כך למשל בע"פ 579/22 מדינת ישראל נגד אגבריה ואח' (13/06/22) נקבע כי: "עבירות הנשק הפכו זה מכבר למכת מדינה. חומרתן היתרה של עבירות אלה, פגיעתן הקשה והשפעתן על תחושת הבטחון של כלל אזרחי המדינה, זכו להתייחסות נרחבת בפסקי דין רבים של בית משפט זה. צוין כי עבירות אלה מייצרות במהותן איומים וסיכונים משמעותיים לשלום הציבור ובטחונו ... והן מהוות בסיס לבצוע פעילות עבריינית, פשיעה לאומנית ופעולות טירור מסכנות חיים ... זמינותם ונגישותם של כלי נשק בלתי חוקיים מאפשרות שימוש תדיר בנשק ככלי לפיתרון סכסוכים, לעיתים תוך ירי באיזורי מגורים, וגביית קורבנות בגוף ובנפש". ראו גם דברי בית המשפט העליון בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נגד פס ואח' (19/04/04): "גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ – זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידאולוגית כאחד – מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה ... אם אכן נהגו בתי-המשפט בסלחנות עד כה בעבירות נשק, ניתן לומר כי לא הרימו תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקה או נשיאה של נשק, שהתפשטה במקומותינו והתדרדרה לשימוש בו בידי גורמים המסכנים את שלומו ואת בטחונו של הציבור". כמו כן, לאחרונה נקבע בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נגד פלוני (14/09/22) (להלן: "פס"ד פלוני") כי: "... מדיניות הענישה בעבירות נשק שבית משפט זה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין הופנמה אך באופן חלקי – וחבל שכך.... בית משפט זה יישם את מדיניות ההחמרה האמורה ביחס לכלל עבירות נשק בשורה ארוכה של פסקי דין ... מדיניות בלתי-מיתפשרת זו קיבלה באחרונה ביטוי סטאטוטורי בסעיף 144(ז) לחוק אשר חוקק במסגרת תיקון מס' 140. ... הענישה המחמירה והבלתי מיתפשרת כאמור צריכה לחול ללא סייגים על כל נאשם בגיר באשר הוא, שכן "בטיפולנו בעבירות [נשק] מסוג זה ובמבצעיהן, להרתעת היחיד והרבים ולהרחקת עברייני הנשק מהחברה על ידי השמתם בין כותלי הכלא לתקופות ממושכות יש מעמד בכורה". לא זו אף זו, תיקון 140 לחוק העונשין, אשר ניכנס לתוקף טרם ביצוע העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין, קובע לצד עבירת הנשק בה הורשע הנאשם עונש מיזערי בן 30 חודשים (רבע מהעונש המירבי שהוא 10 שנות מאסר בגין עבירת הנשק).

בע"פ 3156/11 זראיעה נגד מדינת ישראל (21/02/12) נדון עירעורו של מי שהורשע בבצוע עבירת נשיאת והובלת נשק והסתייעות ברכב לבצוע פשע, וזאת לאחר שהודה בכך שבעת שנסע ברכבו הסליק בו אקדח, מחסנית טעונה וקופסאות כדורים, אשר נתפסו בחיפוש שיגרתי שביצעה המישטרה.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על גזר הדין, תוך שקבע כי אומנם המבקש עשה "מאמצים ראויים לשבח להמחיש כי פניו לאפיק הטיפולי", ונסיבותיו המשפחתיות אינן פשוטות, אולם חומרת מעשיו, אשר התבטאה בסיכון עוברי אורח כתוצאה מנהיגתו, לצד זלזולו המובהק בצוים שפוטיים, מצדיקים הטלת ענישה ממשית בעיניינו.

...

לאור האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיו של הנאשם נע בין 48 – 62 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר בשוקלי את כלל השיקולים לחומרה ולקולה במקרה דנן באתי לכלל מסקנה כי על אף הנסיבות לחומרה בעניינו של נאשם זה – עברו הפלילי לצד הצורך בהרתעת הרבים - המצדיקות הטלת ענישה ברף הבינוני של המתחם, במקרה זה ניתן להסתפק בענישה ברף הנמוך של המתחם, לאור הבעת המוטיבציה של הנאשם לשיקום לצד שילובו בהליך שיקום בין כותלי בית הסוהר.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 48 חודשי מאסר בפועל מהם ינוכו ימי מעצרו.

לחלופין, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת הנסיבות אשר יביאו להפעלתו של המאסר המותנה, שכן לפי גזר הדין, התנאי יתממש בגין כל עבירת נשק שבה יורשע המערער – קביעה אשר עשויה להוביל לכך שאם המערער יורשע בעבירת עוון אזי המותב שידון בעיניינו יהיה מחויב לגזור עליו את העונש המאקסימאלי הקבוע בחוק שהוא שלוש שנות מאסר.

המדינה סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי אין מניעה בפסיקה לגזור מאסר מותנה מחמיר לצד עונש מקל של מאסר בפועל.

לפיכך, מצאתי לנכון להמליץ לחבריי לקבל את העירעור באופן חלקי, ולקבוע כי עונש המאסר המותנה שנגזר על המערער ייוותר על כנו אך בכל הנוגע לעבירה בה הורשע המערער ולעבירות נשק מסוג פשע.

...

כמו כן, טוענת המדינה כי עונש המאסר על תנאי שקבע בית המשפט המחוזי לא יכבול לחלוטין את ידיו של המותב אשר עשוי להידרש לעניינו של המערער בעתיד, שכן ניתן יהיה להאריך את תוקפו של התנאי ואין הכרח להפעילו בכל מקרה שבו יורשע המערער בעבירה אשר יש בה כדי להפעיל תנאי זה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמבואר להלן.

סעיף 52(א) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט להטיל על מורשע בדין עונש מאסר אשר משכו אינו עולה על העונש המקסימלי הקבוע בחוק, בדרך של ריצוי בפועל או באופן מותנה (ראו: סעיף 52(א) לחוק העונשין; רע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 1, 11 (2001); ע"פ 6338/12 בן סימון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (16.5.2013)), וזאת, ככלל, כל עוד התנאי יעמוד בתוקפו למשך תקופה שמשכה לא יפחת משנה ולא יעלה על שלוש שנים (סעיף 52(ב)(1)).

עוד יצוין כי תכליותיו של עונש המאסר המותנה מחזקות אף הן את המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בגזר דינו.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, כמבואר לעיל.

לעניין זה ראו למשל דבריה של השופטת ע' ארבל בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.08.2007), פסקה 10: "רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מילחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפיתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיוידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה". כן ראו בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (פורסם בנבו, 5.11.2019) פסקות 15-17 (להלן: "עניין סובח"): "...השמוש בנשק חם ככלי ליישוב סכסוכים הפך לרעה חולה, וכמעשה של יום ביומו גובה חיי אדם ולעיתים אף את חייהם של חפים מפשע אשר כל חטאם היה כי התהלכו באותה עת ברחובה של עיר. בשנים האחרונות אף חלה עליה מתמדת במספר ארועי הירי המדווחים למישטרה ...על רקע המציאות אותה אנו חווים למרבה הצער מדי יום, אנו עדים לקריאה ציבורית נרגשת להגברת האכיפה כלפי עבירות נשק – ולהחמרה במדיניות הענישה הנוהגת...הצורך במדיניות ענישה מחמירה נחוץ במיוחד כאשר השמוש בנשק גורר פגיעה בגוף ובנפש, וכאשר מבצעי העבירות אינם מוסרים את כלי הנשק לידי רשויות החוק – ובכך מוסיפים לפגוע בבטחון הציבור וקיים חשש תמידי לשימוש עברייני חוזר בנשק זה, כמו גם להגעתו של נשק זה לגורמים עויינים ובכללם גורמי טירור". בע"פ 7473/20 מדינת ישראל נ' מחאמיד (פורסם בנבו,29.6.2021) היתייחס בית המשפט העליון לחומרה הגלומה בהחזקה לא חוקית של נשק במנותק מעבירות האלימות המבוצעות באמצעות אותו נשק: "בית משפט זה שב וחוזר, חדשות לבקרים, על החומרה היתרה הטמונה בבצוע עבירות נשק, עבירות שהפכו למכת מדינה, שגלומה בה סכנה ממשית לשלום הציבור ולבטחונו כמו גם לסדר הצבורי ואשר מצריכה הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים המשקפים מסר מרתיע... אף בנפרד מהחומרה המופלגת של מעשה החבלה בכוונה מחמירה שביצע המערער, הרי שהוא הורשע בעבירות נשק חמורות, בנסיבות חמורות כשלעצמן. עצם החזקת הנשק שלא כדין על ידי המערער מהוה איום על שלום הציבור ועל הסדר הצבורי. כפי שצוין בעבר, החזקת נשק מהוה תשתית, "גורם בלתו איין", למגוון רחב של עבירות – בהן גם עבירת החבלה בכוונה מחמירה אותה ביצע המערער בסופו של יום.

למען הסר ספק, אין מדובר רק בהתנהגות פסיבית של הנאשם שלא מנע פשע, כי אם מעורבות אקטיבית של הובלת ונשיאת הנשק ואף של הפציעה, אף אם זאת מכוח הבצוע בצוותא.

בע"פ 5717/14 מדינת ישראל נ' גדבאן (פורסם בנבו, 2.12.2014) קיבל בית המשפט העליון את ערעור המאשימה על קולת העונש שנגזר על נאשם שהורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונשיאת והובלת נשק וגזר עליו 30 חודשי מאסר חלף 20 חודשי מאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי.

בין היתר זו הפניתה ל: ע"פ 9306/20 ברגות נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.4.2021) במסגרתו נדחה ערעור הנאשם (על הכרעת הדין ועל גזר הדין) שנידון לעונש של 42 חודשי מאסר לאחר שהורשע בבצוע עבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונשיאה והחזקה של נשק.

...

דיון והכרעה סבורני כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 ל-60 חודשי מאסר.

הגם שכך, סבורני שלא ניתן להתייחס אל העבירות שעבר הנאשם באופן מלאכותי ובמנותק מנסיבות האירוע בכללותו.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 36 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו.

]השופט ד' מינץ: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן) מיום 10.5.2022 בת"פ 43597-08-21, בו הושתו על המערער בגין עבירת הובלה ונשיאה של נשק, מאסר בפועל לתקופה של 31 חודשים תוך הפעלת מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים בחופף; מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים למשך שלוש שנים מיום שיחרורו מבית הסוהר לבל יעבור כל עבירה עליה הורשע או כל עבירת נשק אחרת; וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח או מאסר למשך 50 ימים תחתיו.

לחובת המערער עבר פלילי הכולל הרשעה במספר עבירות מהשנים 2017-2016 של אי מניעת פשע; סחר ומסירת החזקה בנשק לאחר לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; נשיאה והובלה של נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; ורכישה והחזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין (ת"פ 21720-03-17; להלן: ההליך הקודם).

בגין ההרשעה בעבירות אלו נדון המערער בגזר דין מיום 27.6.2018 למאסר בפועל למשך 37 חודשים.

...

]השופט ד' מינץ: ביום 24.11.2022 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ח' סבאג) בת"פ 37871-05-19 בו הושתו על המערער עונש מאסר בפועל של 10 שנים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך של 100,000 ש"ח. זאת לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בבצוע עבירת ייבוא עשרות כלי נשק ממדינת ירדן לישראל.

העירעור שלפנינו נסוב הן על כך שבית המשפט סרב ביום 12.9.2022 לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו, והן על גזר הדין.

כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער ייחס לו עבירת קשירת קשר לבצוע פשע ועבירות נשק (ייבוא).

המערער סבר כי הסדר הטיעון לא מונע ממנו לטעון טענות בנוגע לקשירת הקשר לייבוא הנשק עם אחד המעורבים האחרים בפרשה (להלן: השותף) ובנוגע לחלקו המצומצם יחסית בבצוע העבירה לעומת השותף.

...

ברם, בית המשפט המחוזי לא אפשר לב"כ המערער להגיש כל חומר חקירה וקבע כי משהודה המערער, אין לאפשר העלאת טענות והגשת מסמכים העומדים בסתירה לכתב האישום בו הודה.

אנו מקבלים אפוא את ערעורו של המערער, מבטלים את הרשעתו ומורים על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי.