ערעורים על גזר דין בעבירות הסתה לאלימות והסתה לגזענות

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דוד שאול גבאי ריכטר) מיום 2.2.17 בת"פ 42379-12-16.

במקרה דנן, המשיב לא הורתע מלפעול ולהסית במשך תקופה ארוכה למעשי אלימות וגזעניות ולתמיכה בארגוני טירור ובמעשיהם, למרות שמזה תקופה ארוכה מטילים בתי המשפט עונשי מאסר בפועל על מסיתים ברשתות חברתיות.

בית משפט קמא נתן משקל משמעותי לגילו הצעיר של המשיב והיעדר עברו הפלילי, אך, לטענת המערערת, עבירות הסתה ברשתות החברתיות מבוצעות על פי רוב ע"י צעירים חסרי עבר פלילי, ובשל הצורך להרתיע צעירים מסיתים אסור שנסיבות אלה יחשבו כנסיבות לקולה.

הפסיקה העדכנית שניתנה לאחרונה במקרים הנוגעים לעבירות של הסתה לאלימות או לטרור בשל פרסומים ברשת הפייסבוק שביצעו נאשמים צעירים, שאינם אנשי ציבור, קובעת מיתחם ענישה הנע בין 5 ל – 25 חודשי מאסר בפועל, בהיתחשב בכמות הפרסומים ותדירותם, תוכנם, פוטנציאל התפוצה שלהם והתקופה בה הם פורסמו (ר': גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 4001-05-15 מדינת ישראל נ' ש.ט (22.7.15), בחלק הדן בעבירות ההסתה לאלימות, ובפסיקה העדכנית של בית משפט השלום בירושלים שאוזכרה שם).

...

על כן, הערעור נדחה.

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: פרשנות עבירות ההסתה לגזענות וההסתה לאלימות הן הסוגיות הנדונות בתיק זה. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים רומנוב, מינץ ונחליאלי-חיאט) בע"פ 30980-04-14 ובע"פ 31172-04-14 מיום 10.11.14, שבגדרו היתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת לומפ) בת"פ 5425-08 מיום 4.3.14.

גזר הדין המקורי (המקורי – כי הוא הוחמר לימים בעקבות העירעור) בית המשפט דן בערך החברתי הטמון בעבירה של הסתה לאלימות - שמירה על שלום הציבור והגנה מפני פגיעה פוטנציאלית בו - ובמדיניות הענישה הנוהגת.

...

משכך, אני שותפה לדעתו של חברי המשנה לנשיאה, כי יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין ולהותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

וכך, בין היתר, קבעה הוועדה: "בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לרבות בשנים 2000-1998, להעברת מסרים חוזרים ונשנים של עידוד השימוש באלימות ואיום באלימות כדרך להשגת מטרות של המיגזר הערבי במדינת ישראל. מסרים אלה התייחסו גם למטרה אשר הוגדרה כשחרור מסגד אל-אקצא. בנוסף, ערך אסיפות המוניות והפעיל שיטות תעמולה מתלהמות לעורר אוירה ציבורית משולהבת סביב נושא רגיש זה. בכל האמור לעיל, תרם תרומה ממשית לשלהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת חודש 2000." זאת ועוד.

. סבורני, כי במציאות זו שבה דברי הסתה הנכתבים בעט מושחזת גוררים אחריהם לא אחת שימוש קטלני בסכין מושחזת, מוטלת עלינו החובה לשקול ביתר שאת מקרים מהסוג שלפנינו, לרבות העמדה לדין והרשעה במקרים המתאימים.

בהכרעת-דין מיום 24.5.2017 הורשע המערער בת"פ 13429-04-17 בעבירת תמיכה באירגון טירור לפי סעיף 4 לפקודה למניעת טירור, תש"ח-1948, הזדהות עם ארגון טירור לפי סעיף 24(א) לחוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016, וב-11 עבירות הסתה לאלימות או טירור לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); ובת"פ 14289-05-16 בעבירות תקיפה לפי סעיף 379 לחוק ופציעה לפי סעיף 334 לחוק, שתיהן ממניע גזעני לפי סעיף 144ו(א) לחוק.

בגזר-דין שניתן ביום 2.10.17 הועמד עונשו של המערער על-18 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו; 8 חודשי מאסר על-תנאי בגין העבירות שבהן הורשע; ופצוי למתלונן בת"פ 14289-05-16 בסך 10,000 ₪.

המדינה טענה כי הגיעה העת להעלות את רף הענישה ולהחמיר בעונשיהם של מבצעי עבירות מסוג זה. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי "הפסיקה העדכנית שניתנה לאחרונה... קובעת מיתחם ענישה הנע בין 5 ל-25 חודשי מאסר בפועל בהיתחשב בכמות הפרסומים ותדירותם, תוכנם פוטנציאל התפוצה שלהם והתקופה בה פורסמו", וקבע כי "אכן, מעשיו של המשיב הינם חמורים וחומרה מיוחדת נודעת הן לעובדה שמעשיו נמשכו על פני תקופה ארוכה והן לתוכן הפרסומים. יתכן שהיה מקום להחמיר בעונשו של המשיב ולגזור עליו עונש הכולל תקופת מאסר ארוכה יותר, אולם לא ניתן לומר כי נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא עד כדי הקמת צורך להתערבות ערכאת העירעור". מסכימים אנו כי הגיעה העת להחמרה מסוימת ברמת הענישה בגין עבירות ההסתה לאלימות ולטרור מהסוג שלפנינו, זאת בין היתר בשל השפעתם המזיקה של פרסומים כאמור על מפגעים פוטנציאליים.

...

במציאות הקיימת אין מנוס מלהכביד את היד, לא רק על מבצעי עבירות אלימות, אלא גם על אלה התורמים בהתבטאויותיהם ליצירת אווירה התומכת במעשים, והמקנה יוקרה רבה למבצעיהם.

אשר למתחם העונש הראוי לעבירת הפציעה לא מצאנו עילה להתערב במתחם שנקבע על ידי בית משפט קמא - שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי ממש עד 18 חודשי מאסר בפועל.

נוכח כל האמור, עונש המאסר בפועל למשך 18 חודשים שנגזר על המערער, הוא עונש ראוי, ומשכך אין עילה להתערב בו. על יסוד האמור לעיל הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 577/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: להב נאוגרקר אוחנינה ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ב-תפ"ח 46801-05-21 מיום 5.1.2022 שניתן על ידי סג"נ ב' שגיא תאריך הישיבה: כ"ג באדר א התשפ"ב (24.02.2022) בשם המערערת: עו"ד אופיר טישלר בשם המשיב: עו"ד יוסי סקה; עו"ד יוסי בכר בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס ][]פסק-דין

לאחר התקיפה, בשעה 21:45 או בסמוך לכך, המשיב התראיין לכתב ערוץ "כאן 11" ובין היתר אמר את הדברים הבאים: "אנחנו יצאנו היום לרחוב כדי לריב עם ערבים כדי שאנחנו נראה להם שהם לא יכולים לשלוח לפה טילים, אנחנו כבר לא ילדים אנחנו נזיין אותם, אנחנו נרביץ להם, אם צריך גם להרוג אותם ואם צריך גם נרצח אותם". בגין מעשים אלו יוחסו למשיב עבירות של הסתה לאלימות, לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); הסתה לגזענות, לפי סעיף 144ב לחוק (שתי עבירות); היתפרעות שסופה נזק מתוך מניע גזעני, לפי סעיף 157 רישא בצרוף סעיף 144ו לחוק; וחבלה במזיד ברכב ממניע גזעני, לפי סעיף 413ה ביחד עם סעיף 29 וסעיף 144ו לחוק.

גזר הדין המערער הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש.

...

לאחר שעמדות הצדדים הוצגו לפנינו, בכתב ובעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, היות שהעונש שנגזר על המשיב סוטה לקולה באופן קיצוני ואינו מבטא באופן הולם את חומרת מעשיו.

למסקנה זו הגעתי הגם שבנסיבות העניין לא מצאתי להידרש לראיות או נתונים אשר לשיטת המערערת לא הוצגו לבית המשפט המחוזי בשל "שגגה". האירוע בו המשיב נטל חלק הוא מביש ומקומם – בעיצומו של מבצע "שומר החומות" כאשר משאבי כוחות הביטחון מוקצים לצרכי הגנה על ביטחון המדינה ואזרחיה, התגבשה חבורת פורעים, ביניהם המשיב, על מנת לפגוע באזרחים תמימים, וזאת אך ורק על רקע היותם בני המגזר הערבי.

יוצא אפוא, כי בין אם נבחן את מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ובין אם נתמקד בבחירתו של בית המשפט המחוזי למקם את עונשו של המשיב בתחתית המתחם שקבע, התוצאה העונשית אשר התקבלה מקלה עם המשיב באופן ניכר, ומצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. סיכומו של דבר – גם בהינתן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם שנמצא חייב בדינו כאשר היא מחליטה לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש, נסיבות ענייננו מחייבות החמרה משמעותית בעונשו של המשיב.

באי כוח הנאשם הפנו בטיעוניהם לגזרי דין שניתנו בעיניינם של נאשמים יהודים וטענו בהסתמך על מאמרם של פרופ' גיורא רהב, פרופ' אפי יער, ופרופ' יורם רבין, על הבדלי הענישה בין נאשמים יהודים לערבים, הפרקליט נד 3 (2016), ובהסתמך על גזרי הדין שהגישו, כי קיימת הפליה בין נאשמים יהודים לערבים, כך שגזרי הדין המוטלים על נאשמים ערבים הם חמורים יותר, גם כאשר מדובר במעשים דומים.

ערעורה של המאשימה היתקבל והעונש הוחמר ל- 22 חודשי מאסר תוך שצוין כי אין דרכה של ערכאת העירעור למצות את הדין בעת שמתקבל ערעור על קולת העונש, וכן קבע כי ישולם פיצוי בסכום של 20,000 ₪.

ע"פ 577/22 מדינת ישראל נ' להב נאוגרקר אוחנינה (6.3.2022) – המשיב הורשע בעבירות של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות, היתפרעות ממניע גזעני וחבלה במזיד ברכב ממניע גזעני.

לא נעלם מעיני כי בפסקי הדין שפורטו לעיל, לא הורשעו הנאשמים בעבירות הזהות לעבירות שבהן הורשע הנאשם וכי הנאשם לא הורשע בעבירות הכוללות רכיב של מניע גזעני או מעשה טירור, ואולם מצאתי לנכון להזכיר את פסקי הדין שלעיל, בכדי ללמוד על מגמת החמרה בענישה הנוהגת, ועל-כן ספק אם פסקי הדין וגזרי הדין שהגישו באי כוח הנאשם, שרובם עוסקים באירועים שהתרחשו במועדים מוקדמים יותר מלמדים על מדיניות הענישה.

...

עם זאת, מקובלת עלי עמדת המאשימה כי לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם והאחרים תקפו את המתלונן "לאחר שהבחינו שהוא בעל חזות יהודית" (סעיף 6 לכתב האישום המתוקן).

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע מתחם שנע בין 24 ל- 52 חודשי מאסר, דן את הנאשם ל-28 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסכום של 18,000 ₪.

סיכום על יסוד האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 18 חודשים שיימנו מיום 19.5.2021.