בית הדין מורה לנאמני ההקדש לבחון כפעולה ראשונה ובאופן מיידי את המשך קיומם של אירועים במתכונתם הקיימת בבית הכנסת ואת המשך ההיתקשרות עם חב' "חתונה אחרת".
התובע – הנאמן מיכאל כהן הגיש ערעור על החלטה זו, ערעור בתיק בית הדין הגדול 1051175/1, בכתב עירעורו הוא מערער על עצם החלטת בית הדין למנות נאמנים נוספים (למרות האמור בהחלטה שהמינוי הוא על דעת הנאמנים הישנים), אך עיקר עירעורו הוא טענות מן הגורן ומן היקב מדוע בית הדין האיזורי לא היתייחס בפסק דינו לטענותיו נגד הנאמנים האחרים, שלטענתו השכירו את הנכס שלא כדין ומאחורי גבו.
עורכי הדין שמונו כמנהלים מיוחדים של ההקדש החלו בפעולותיהם לכנוס נכסי ההקדש והגישו תביעה לביטול הסכם עם "חתונה אחרת", נערכו בחירות על ידי המתפללים שבהן מונו מחדש שלושת הגבאים – יוסף פנחס, זאב מנצור ובנימין תורג'מן. עורכי הדין דיווחו על פעולותיהם לבית הדין וקיבלו את אישור בית הדין לפעולות אלו, יש לציין שהנאמן מיכאל כהן הגיש השגות על חלק מהפעולות וחזר והתלונן שבפועל לא השתנה דבר והשמוש הלא־ראוי בבית הכנסת נמשך.
בית הדין אכן אישר את ההסכם וכן ראוי היה לעשות, שהרי כידוע לנו, כדיינים, לא תמיד יש לנו לומר "ייקוב הדין את ההר".
עם זאת אין אנו יכולים אלא להביע תמיהה, על היתנהגות הנאמנים: תלונותיהם כנגד עו"ד שוב היו על ניסיונו להגיע לפשרה ובדרכי שלום, ההצעה שאושרה בסופו של דבר הייתה ההצעה שהציע עו"ד שוב חודשים רבים קודם לכן, הצעה שהייתה מביאה לפינוי מוקדם (עוד לפני מועד הסכם הפשרה שאושר לבסוף), תמהים אנו על "מלחמת הקודש" שקידשו הנאמנים על עו"ד שוב, שעל פי החומר שבתיק, דבריו בפרוטוקול הדיון ובתגובותיו מורים שטובת ההקדש עמדה לנגד עיניו, ולא כפי שהאשימוהו הנאמנים.
בדיון היום בקשה עוה"ד שושנה שפיגלמן לעבור על הסכמי השכירות לאולם העליון והתחתון ולהביע את עמדתם בטרם תנתן החלטה על אישור ההסכמים, בית הדין נעתר לבקשה, ומורה לבא כוח ההקדש להעביר ליחידת הרישום והפיקוח את הסכמי השכירות והתרומה עוד היום, לקבלת עמדת יחידת הרישום והפיקוח עד ליום כ' בתמוז תש"ף (12.7.20).
...
יש לציין שעיקר התעוררות התובע לשינוי המצב בשל פגיעה בקדושת בית הכנסת והפעולות שפעל באמצעות בא כוחו טו"ר חנניה צפר הם נכונות, מוצדקות ובאות ממקור טוב, ואכן הנתבעים לא חלקו על עיקר טענותיו ובסופו של דבר הצטרפו לתביעתו, גם בית הדין הסכים עקרונית שהתביעה לתיקון המצב צודקת.
השכרת המקום הביאה תקלות חמורות וחילול קדושת בית הכנסת, ולכן אנו מצפים שלא ישכירו את המקום אלא לצורך גדול, לאחר שבית הדין יבחן את חוזה ההשכרה, לאחר שבחוזה יוכנס סעיף שבית הדין יכול, באופן חד־צדדי וללא קיום דיון הוכחות וכו', לבטל את חוזה השכירות, וכן לאחר שהשוכר יפקיד בבית הדין ערובה בסכום גבוה ביותר, ובית הדין יוכל לחלט את כספי הערובה לפי שיקול דעתו הבלעדי, אם השוכר או מי מטעמו, ינהגו באופן שאינו מכבד את קדושת בית הכנסת!
בנוסף – סעיפים א–ד במסקנות הנ"ל חלים לאלתר, וכן סעיף ט למסקנה הנ"ל.
באשר לסעיף ז הנ"ל – הואיל והנאמנים מסיימים את תפקידם במאי 22, דהיינו עוד מספר חודשים, ולאור האמור לעיל, איני מוצא מקום להעבירם מתפקידם כעת.
בנוגע להצעת הגר"צ בן יעקב כי נוכח הקלקולים שאליהם הביאה הגישה שעשתה את מיצוי הרווחים – ולו גם למטרות טובות – עטרה לראשה, על חשבון ייעודו המרכזי של בית הכנסת ועל חשבון שמירת קדושתו, יש להקפיא למשך שלוש שנים כל עיסוק ממין זה:
סבורני כי במישור העקרוני יש טעם בדבר, כדי לרפא את החולי הקיים עתה בהתייחסות לבית הכנסת כאל משאב נדל"ני ועל דרך דברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ב הלכה ב) בעניין מי שנטה באחת מן הדעות לדרך רעה, שאף שהדרך הבינונית היא הטובה, מכל מקום זה שנטה ממנה צד אחד "ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה". אך עם זאת איננו יכולים לקבוע קביעה קטגורית כאמור שכן איננו יכולים לשלול את החשש והאפשרות שהוצאות וחובות שישנם או שייווצרו יביאו לידי כך שאם לא יושכרו חלקים מן ההקדש – יקרוס ההקדש ובית הכנסת כולו, או כי אי־מיצוי זכויות בנייה יביא לנזק בלתי־הפיך להקדש.
לפיכך סבורני כי האיזון הראוי הוא כי כל החלטה בדבר השכרה של חלק זה או אחר מנכסי ההקדש תתקבל – אם תתקבל – במשך שלוש שנים אלה רק אם יסכימו לה כל נאמני ההקדש פה אחד או שתאושר על ידי בית הדין לאחר שיבחן אותה לגופה.
