ערעור של מנהל מס שבח על החלטת ועדת הערר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10846/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית המערערת: "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל מס שבח מקרקעין – רחובות ערעור על החלטתה של ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בו"ע 1363/03 שניתנה ביום 24.7.2006 על ידי כב' השופט (בדימ') ע' זמיר והחברים עו"ד ד' מרגליות ורו"ח צ' פרידמן תאריך הישיבה: כ"ה בטבת, התש"ע (11.1.2010) בשם המערערת: עו"ד עופר אלבוים; עו"ד טלי יהושע בשם המשיב: עו"ד קמיל עטילה ][]פסק-דין

הפלוגתות שהועמדו להכרעה והחלטתה של ועדת הערר נוסף על רשימת העובדות המוסכמות הנזכרת לעיל הניחו המערערת והמשיב בפני ועדת הערר שלוש פלוגתות שהועמדו להכרעתה: הפלוגתא הראשונה נוגעת לשאלה האם סעיף 85 לחוק שעניינו "תיקון שומה" והקובע כי ניתן לתקן שומת מס בתוך ארבע שנים מיום שנעשתה, חוסם את דרכה של המערערת מלטעון נגד השומה שהוצאה לה במקרה דנן עשר שנים לפני שפנתה למשיב בדרישה להשבת המס ששילמה.

...

בכך, נמצאנו גם מטשטשים את ההבחנה בין ההוראות המקימות חבות במס לפי החוק לבין ההוראות הקובעות, בהתקיים תנאים מסוימים, זכות להשבת המס ששולם.

סיכום שורה של טעמים הביאו אותי למסקנה כי הוראת סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין לא חלה על אי מימוש אופציה: החל מפרשנות בדרך הנאמנה ללשון החוק כפשוטו ועומדת בהרמוניה עם הדין הכללי; דרך תכלית החוק וגישה קוהרנטית לסיווג העסקה כאירוע מס של "חכירה לתקופה" מתחילתה ועד סופה; וכלה בשיקולים של יעילות, וודאות, יציבות וסופיות.

לשיטת חברי השופט עמית אף שהמערערת לא שכרה בסופו של דבר את הנכס ל-10 שנים – אין היא זכאית להחזר, דהיינו יש לראות את הדברים "כאילו" היתה שכירות כזו.

החלטה זו אף היא לא הניחה את דעתם של המערערים ומשכך הגישו ביום 12.4.2000 בפני הועדה ערר לעניין הסכום שיש לנכותו כשכר טירחת עורך-דין לצורך חישוב מס השבח במקרה דנן.

דיון זכות העירעור על החלטות של ועדת הערר אכן מוגבלת בחוק מסוי מקרקעין (סעיף 90) ל"בעיה משפטית" בלבד ואילו עניינים שבעובדה שהוכרעו על ידי הועדה אינם עניין לבית משפט זה לענות בו כערכאת ערעור (ראו: ע"א 3433/00 ליטנפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נו(5) 241, 245-246 (2002); ע"א 7624/04 השקעות ר.ע.ה בע"מ נ' מינהל מסוי מקרקעין חיפה, פסקה 6 (לא פורסם, 15.6.2005)).

...

אכן, לתכנוני מס פסולים, קל וחומר לעסקאות מלאכותיות ורמייה של ממש, קיימות דרכי התמודדות אחרות בדין - אך סבורני כי בנידון דידן עדיין קיים, חרף כל אלה, החשש למדרון חלקלק.

ואולם, ככל שלא תתקבל עמדתי, סבורני כי על המחוקק ליתן דעתו לסוגיה שעלתה בתיק זה. דומני כי גם חברתי רואה, בגדרי דין רצוי, יתרונות בהסדר הכולל אמות מידה של סבירות אשר - כלשונה - "תורמים ליעילות ולנוחות בחישוב ההוצאות וכפועל יוצא מכך בקביעת השומה" (וראו דבריה בע"א 6557/01 פזגז נ' פקיד השומה למפעלים גדולים (לא פורסם) (פסקה 3)).

חוששני כי התוצאה של "השמים הם הגבול" לעניין הוצאות עלולה להביא לתוצאות שהמחוקק לא חזה, והריהן לדידי בחינת "תוצאה לא סבירה של הוצאה לא סבירה". סוף דבר, אף שלדעתי, כאמור, יש מקום להגיע בהקשר דנא לתוצאה אחרת, אם תכריע הכף שכנגד, ייטיב המחוקק אם יידרש לכך, לשם הרמוניה עם פקודת מס הכנסה ולשם מס אמת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 990/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' סולברג המערער: מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב נ ג ד המשיב: עיזבון המנוח שמחה איתן ז"ל בפשיטת רגל ערעור על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.12.2010 בו"ע 1061/09 שניתן על ידי כבוד השופטת (בדימוס) ר' שטרנברג אליעז, עו"ד ד' מרגליות ורו"ח צ' פרידמן תאריך הישיבה: י"ח בטבת התשע"ג (31.12.2012) בשם המערער: עו"ד קמיל עטילה בשם המשיב: עו"ד מיכה צמיר ][]פסק-דין

...

על כן אני סבורה כי גם במצב דברים זה יש לפרש את האמור בסעיף כפשוטו ולראות את איתן המנוח כ"מוכר" לצורך חישוב המס.

צירופן של שתי הוראות אלה מוביל על-פי גישתי אל המסקנה כי נכס הנמכר על-ידי נאמן בפשיטת רגל של אדם שנפטר, יש לראותו כאילו נמכר גם לצורך הוראת הפטור שבסעיף 49ב לחוק מיסוי מקרקעין על-ידי פושט הרגל בעודו בחיים (לדעה אחרת, ראו: נמדר כרך ג', בעמ' 80 ה"ש 139).

אך סוגיה זו לא עלתה בטיעוני הצדדים שבפנינו ועל כן, הנחתי כי היא אינה רלוונטית למקרה דנן ואיני רואה להביע דעה לגביה במסגרת הליך זה. סיכומו של דבר אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בשכר טרחת עורך-דין בערעור לטובת המשיב בסך של 20,000 ש"ח. ת המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה.

בבית המשפט העליון ע"א 2587/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: מלונות צרפת ירושלים בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל מס שבח איזור ירושלים ערעור על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה) בתיק וע 2010/01 שניתנה ביום 9.1.2012 על ידי כבוד השופט (בדימוס) ע' קמא, רו"ח ש' מדהלה ושמאית מקרקעין א' אקשטיין תאריך הישיבה: כ"ג בתמוז התשע"ג (1.7.2013) בשם המערערת: עו"ד גיל גריידי ועו"ד שלמה אביעד זידר בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר ][]פסק-דין

פסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 406/72 קולנוע "רנה" בחולון בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3, פ"ד כז(2) 630, 634-633 (1973) (להלן: עניין קולנוע רנה) שם נאמר: "סעיף אחר של העירעור היה ביחס לנכוי על חשבון פחת בעד מבנה הבמה של הקולנוע וציפוי קירותיו. פקיד השומה הרשה עבור אלה פחת של 2% כעל חלק של הבניין, והמערערת טוענת שהיא זכאית לשעור פחת יותר גבוה, בהיות אלה ציוד.

...

בסופו של יום הגיעה המחלוקת לפתחו של בית משפט זה, אשר קיבל את עמדת המשיב וקבע כי בחינת מכלול הנסיבות מביאה למסקנה "כי ההסכם הראשון וההסכם השני מגבשים עיסקה אחת שמהותה הכלכלית האמיתית היא מכר בית מלון מוגמר תמורת סך של 44 מליון דולר" (ע"א 2330/04 מנהל מס שבח אזור ירושלים נ' מלונות צרפת ירושלים בע"מ (21.5.2006)).

כאמור, ועדת הערר בחנה את הפריטים השונים ואימצה את תחשיבו של המשיב, שהתבסס על מסמכים שנערכו "בזמן אמת". סיכום וסוף דבר לצורך שאלת סיווג כמקרקעין או כמטלטלין ניתן להיעזר במבחנים הבאים: (-) מבחן הכוונה – האם הכוונה המקורית בעת חיבור האובייקט הייתה לחיבור של קבע או לחיבור ארעי.

נראה לי כי בדין המצוי יש ליתן משקל לשוני הקיים בהגדרת "מקרקעין" – בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכוש), התשכ"ג-1963 (להלן – חוק מיסוי מקרקעין), בהשוואה לאמור בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק המקרקעין).

עם זאת, בסופו של דבר, הכוונה נלמדת מן המעשים, ולכן יישומו של מבחן זה צפוי להתבצע, הלכה למעשה, תוך שימוש בחלק מן המבחנים האחרים, שלהם אופי קונקרטי-יישומי, כמו המבחן הפיסי או המבחן הכלכלי.

בע"א 2154/17 מנהל מסוי מקרקעין חדרה נ' רויכמן [9.5.18] [עניין רויכמן] היתייחס בית המשפט העליון לקוים המנחים להבחנה בין בעיה משפטית לעובדתית, בעירעור על החלטת ועדת ערר לפי סעיף 90 לחוק מסוי מקרקעין, שלשונו: "על החלטתה של ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט העליון". וכך קבע כבוד השופט הנדל באותו עניין: "בדיון שהתקיים לפנינו בא כוח המערער הפנה לע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' ווייסמן, פ"ד נז(3) 207, 214 (2003), שאכן דן בקוים המנחים להבחנה בין בעיה משפטית לעובדתית בעירעור על החלטת ועדת ערר. ברם, עיון בפסק הדין מוביל למסקנה שאין לפנינו סוגיה משפטית, ואבהיר. פסק הדין בעיניין ווייסמן קבע שלושה קווים מנחים לזיהוייה של שאלה כבעיה משפטית. הקו המנחה הראשון הוא 'הצורך בסטנדרטיזציה והצורך במתן תשובה לשאלה שיש להשיב עליה לפי כללים' (שם, בעמ' 215). בעניינינו מדובר בחוזה בין שני צדדים, ביחס למקרה קונקריטי. הדגש לא מושם על כלל משפטי. הקו המנחה השני הוא לבדוק 'מהי תכלית ההגבלה של נימוקי העירעור ל'בעיה משפטית' בחיקוק הקונקרטי שאנו מפרשים' (שם, בעמ' 216). בחינת קו זה מובילה למסקנה כי לא מונחת לפנינו בעיה משפטית, ההכרעה עניינה סעיפי חוזה ולא סעיפי חוק. הקו המנחה השלישי בודק את טיבו של הטריבונל שעל החלטתו הוגש העירעור. בעניינינו מדובר בועדת ערר לפי חוק מסוי מקרקעין, בה יושבים יחד שופטים ומומחים בתחום. על כן יש לתת למונח 'בעיה משפטית' פרשנות מצמצמת (שם, בעמ' 217)" (ההדגשות בקוו תחתון הוספו).

ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא "יש להזכיר מושכלות ראשונים לפיהם בית משפט של ערעור לא יתערב בפסיקת הוצאות אלא במצבים חריגים ביותר - 'כשנפלה טעות משפטית או נתגלו פגם או פסול בשקול הדעת בעת שקילת שאלת ההוצאות, ואלה מתגלים מפסק הדין' (ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן, פ"ד לו (4) 416, בפיסקה 3 וההפניות שם (1982))" (ע"א 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ נ' קורין יהודה [10.1.19], פסקה 19, ההדגשות במקור; וראו גם ע"א 944/18 אסכנדר ג'באלי נ' בני עאדל ג'באלי חברה לעבודות עפר ופיתוח [15.4.19], פסקה 7).

...

תוכן עניינים מבוא 1 רקע והליכים קודמים 1 התכניות החלות על המקרקעין 2 הליכים ומגעים קודמים בין הצדדים 2 תמצית טענות הצדדים בת"א 51962-05-15, בתביעה ובתביעה שכנגד 7 התביעה העיקרית 7 טענות התובעות, בפירוט 8 כתב ההתחייבות 8 תחולת ההלכות בעניין בלוך ובר יהודה באופן רטרואקטיבי 9 אף אם לא היה מקום לחייב את הנתבעות בתשלום היטל השבחה, מששולם - אין להורות על השבתו 10 כתב ההגנה והתביעה שכנגד 10 כתב ההתחייבות 11 אין להחיל את הלכת בלוך והלכת בר יהודה רטרואקטיבית 12 התובעות חייבות היו להשיב את הכספים שגבו בגין היטל השבחה זה מכבר 13 אין מקום לפטור את התובעות מחובת ההשבה 13 עיקר הטענות בתביעה שכנגד 14 דיון והכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד 15 האם ההלכה שנקבעה בפסקי הדין בלוך ובר יהודה צריכה לחול על ענייננו? 17 חבות בהיטל השבחה מכוח כתב ההתחייבות? 22 האם ניתן לקבל את טענת התובעות ולעשות שימוש בכתב ההתחייבות על מנת לחייב את הנתבעות בתשלום היטל השבחה בגין מגרשים 8 - 11 ו- 12? 23 טענת התובעות לשיהוי בהעלאת טענת הנתבעות לכפיה 23 האם כתב ההתחייבות חוקי, בהתחשב בהלכת דירות יוקרה? 24 האם יש לאכוף את כתב ההתחייבות, או - לחילופין - לפטור את הנתבעות מהשבה, חרף אי החוקיות? 30 האם יש לפטור את התובעות מהשבה בשל נימוקים אחרים שהועלו? 33 "הגנת התקציב" 34 היעדר ניקיון כפיים מצד התובעות 36 סיכום לגבי התביעה והתביעה שכנגד 37 הערעור המנהלי - עמ"נ 933-10-15 38 רקע ותזכורת 38 טענות המערערת 39 טענות המשיבות 39 תשובת המערערת 41 דיון והכרעה בערעור המנהלי 41 טענת השיהוי 41 טענה בדבר קיומו של מעשה בית דין והיות השומה חלוטה 43 השימוש בפרוגרמה: שאלה משפטית או שאלה עובדתית? 44 האם רשאי היה השמאי המכריע לקבוע שומתו גם בהתבסס על הפרוגרמה? 45 סיכום לעניין הכרעות בית משפט קמא בעמ"נ 50 ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא 50 סוף דבר 51 בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 51962-05-15 ועדה מקומית לתכנון המרכז ואח' נ' נתנאל גרופ בע"מ ואח' מבוא לפניי שלושה תיקים הנדונים במאוחד, ואלה הם: בת"א 51962-05-15 עסקינן בתביעת הוועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק והמועצה המקומית באר יעקב [בהתאמה - הוועדה המקומית, המועצה המקומית וביחד - התובעות; הנתבעות שכנגד], נגד נתנאל גרופ בע"מ [נתנאל] ושיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ [שו"ב] [ביחד - הנתבעות; התובעות שכנגד], שעניינה חיוב הנתבעות בהיטל השבחה, ולחילופין הצהרה כי אינן זכאיות להחזר מה ששילמו זה מכבר (בין 2008 - 2010 שילמו 2,740,059 ₪) כפי שיפורט בהמשך; תביעה שכנגד שהגישו נתנאל ושו"ב נגד הוועדה המקומית והמועצה המקומית, שעניינה דרישה להשבת הכספים שנתנאל ושו"ב שילמו על חשבון היטל השבחה, שהתברר, לטענתן, שאין הן חייבות בו [ביחס למגרשים 8 - 11 נוכח מעמדן כ"בנות רשות").

סיכום לעניין הכרעות בית משפט קמא בעמ"נ לנוכח כל האמור, צדק בית משפט קמא בכל קביעותיו בפסק הדין השני, ואין מקום להתערב בהן.

משכך, דין הערעור להדחות.

סוף דבר התביעה בת"א 51962-05-15 - נדחית.