ערעור שכנגד על פסק דין בתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים

טענות הנתבע נדחו, ונקבע: "הצדדים הסכימו כי יוותרו על חקירות נגדיות והבאת עדים בעל-פה. טענות המערער בדבר בידוי ראיות הן טענות קשות, אולם משויתר על חקירת המשיב על תצהירו, על הבאת עדים מטעמו, ומשלא הציג ראיות משמעותיות לסתור – נותרו טענותיו כטענות בעלמא שאין להן על מה לסמוך" (פיסקה 10(ב) לפסק-הדין; וראו והשוו, רע"א 5979/12 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' מטמנות אפעה בע"מ, פיסקה 11 (21.8.2012), שם נאמר, "לא למותר להזכיר כי הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המצהירים, וויתור זה שוברו בצדו...", הגם ששם הועלו טענות של טוהר מידות).

אולם סעיף 54(א) לחוק זכות יוצרים קובע, כי זכות התביעה ניתנת גם (ובעיקר) ל"בעל זכות היוצרים", ולא רק לבעל הרשיון הייחודי (בלשון החוק, "תובענה בשל הפרת זכות יוצרים רשאי להגיש בעל זכות היוצרים, ואם ניתן לגביה רישיון ייחודי כהגדרתו בסעיף 37(ד) – גם בעל הרישיון").

ראו בבתי המשפט המחוזיים: ע"א (מחוזי ת"א) 70225-07-17 י.י.מ.מ. אבטחה בע"מ נ' פלאש 90 בע"מ (6.12.2017) (דחיית ערעור על פסק-דין שבו נפסק פיצוי כולל בסך 80,000 ש"ח בגין שימוש בשתי תמונות באתר האנטרנט של המערערת); ע"א (מחוזי ת"א) 50845-10-19 אלקטרו קובי בע"מ נ' ברנטל (2.11.2020) (דחיית ערעור על פסק דין שבו נפסק פיצוי כולל בסך 40,000 ש"ח בגין פירסום ללא רשות של ארבעה צילומים על גבי מסכי טלויזיה במסגרת קידום מכירות של מכשירי טלויזיה באנטרנט); ת"א (מחוזי ת"א) 47504-11-17 פלסטו - ווק (1990) בע"מ נ' דנטס אריזות בע"מ, (12.7.2021) (ערעור תלוי ועומד, ע"א 7419/21) (פיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין פירסום ללא רשות של חמש תמונות שהוצגו בקטלוג).

...

אם הנתבעת אינה כופרת בכך שהתובע 2 הוא בעל הזכות המוסרית בתצלום ומכאן שעשה את התצלום, הרי שאילולא העברת הזכויות לתובעת 1, התוצאה היא שלא הייתה מניעה שאותו הפיצוי ייתבע ממנה מן התובע 2.

לסיכום, אם נביט "ממעוף הציפור" על טענות ההגנה של הנתבעת, הרי שקבלתן תביא לפריצת הדין בשימוש בצילומים ברשת האינטרנט.

אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הנקובים לעיל.

תביעה על סך 130,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים בשלוש תמונות שצילם התובע.

לאחר שהגישו תצהירים, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי פסק הדין יינתן ללא חקירות, תוך הסכמה על העובדות הבאות: הנתבעת מאשרת כי היצירה סליחות באפריקה הופיעה באתר האנטרנט שלה; והתביעה לגבי היצירות האדיטש ובעל התניא תוגבל להפרה של הזכות המוסרית בלבד.

הנתבעת, שהמידע אמור להיות בידה, לא הציגה גרסה נגדית ולא חלקה למעשה על טענות התובע בעיניין זה, למעט טענה סתמית בסיכומיה, אשר אינה מגובה בנתונים, לפיה התמונות היו זמן קצר בדף פנימי שיש לו כניסות מעטות.

הצדדים הפנו, זה בכה וזה בכה, לפסקי דין רבים העוסקים בשאלת הפצוי הראוי במקרים של הפרת זכויות יוצרים בתמונות.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סך של 35,000 ש"ח, בתוספת האגרה ששולמה בגין סכום זה והוצאות בסך 4,100 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

...

המסקנה המסתברת היא, אפוא, כי נעשה שימוש בהיקף משמעותי למדי ביצירות, הגם שנראה כי השימוש ביצירה סליחות באפריקה (שרק לגביה הייתה הפרה של הזכות הכלכלית) היה מצומצם יותר מזה שנעשה ביצירות האחרות.

בענייננו, לאור כל האמור לעיל, נראה כי מדובר בהפרות ברמת חומרה בינונית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סך של 35,000 ש"ח, בתוספת האגרה ששולמה בגין סכום זה והוצאות בסך 4,100 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

לאור זאת נטען כי למשיב זכויות יוצרים במערכת "ביטאפ". בתביעה שכנגד שהגישו המבקשים נטען כי אין כל קשר בין מערכת "ביטאפ" למערכת "רובי" ולתוכנה שפיתח המשיב, וכי המשיב לא עמד בהתחייבויותיו במסגרת המיזם המשותף.

נקבע כי המשיב זכאי לפצוי בגין הפרת זכויותיו נוכח קביעת הבוררת רופא עצמה, על פיה המבקשים העתיקו חלקים של מערכת "רובי" בפן הטכנולוגי ואימצו אותם לתוך מערכת "ביטאפ". זאת כאשר העובדה שמערכת "ביטאפ" לא העתיקה את מערכת "רובי" בפן העיסקי, איננה סותרת את הממצא העובדתי בדבר ההעתקה בפן הטכנולוגי.

הדברים נכונים ביתר שאת כאשר הבקשה נסובה על פסקי דין שעניינם אישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 3145/22 זיפ יהלומים בע"מ נ' שכטר יהלומים בע"מ, פסקה 6 (6.6.2022); רע"א 98/22 החאן אילת בע"מ נ' גני דוד אילת בע"מ, פסקה 12 (18.1.2022)), ובודאי כאשר מדובר בבקשת ביטול פסק בוררות בעירעור, שאז גדר התערבותו של בית משפט זה מצומצמת אף יותר (רע"א 4477/20 רו"ח בנימין סופר נ' חברת א.ר.א.ב. בונוס בע"מ, פסקה 12 (7.9.2020) (להלן: עניין סופר); רע"א 4448/21 ברנן נ' דרול, פסקה 8 (6.7.2021) (להלן: עניין ברנן)).

...

דיון והכרעה דין הבקשות להידחות.

הבקשות נדחות אפוא ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים.

בתביעה הראשית המבקש (להלן גם: "ביטון") הגיש נגד המשיבים 1-2 ונתבעות נוספות (שכונו יחדיו "פייסבוק") תביעה בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות והפרת זכויות יוצרים.

לאחר עיון בטענות המבקש מצאתי לנכון שלא לתת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.10.2022: א) במערכת היחסים הנבחנת בתביעה קמא בין התובע – המבקש ובין המשיבים – הנתבעים אינני סבורה כי יש בהחלטה "...כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" כמשמעותו בסעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 וזאת ככל שתתאפשר השגה ערעורית על ההחלטה רק במסגרת ערעור על פסק הדין.

הצד שכנגד אינו מרגיש בעל עניין במחלוקת ולא מעלה טענותיו, ובית משפט אמור להכריע.

...

בית משפט העליון קבע כי בהעדר הסדר חקיקתי, אין לאפשר חשיפת זהותו של הגולש.

באשר לטענת המבקש ולפיה מכוח תיקון 5 לחוק זכויות יוצרים יש להיעתר לבקשתו: נקבע כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בבקשה לחשיפת זהותו של מפר זכויות היוצרים (סעיף 60 א' לחוק – הגדרת "בית משפט") ולא בית משפט השלום.

בית משפט נעתר לבקשת המבקש ודאג לכך שחב' הוט תמציא את פירטי המשתמש הרשום בכתובת ה- IP הרלבנטית.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, אינני נותנת רשות ערעור על החלטת הביניים.

ערעור על פסק דין מיום 7.7.2022 בת.א. (שלום רחובות) 3421-12-19 (כב' השופטת אושרית הובר היימן), במסגרתו חויבו המערערים לשלם למשיב פיצוי ללא הוכחת נזק, בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונה שפורסמה באתר המרשתת של המערערים (להלן: "פסק הדין").

עיקר קביעות בית משפט קמא בפסק הדין בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיב בחלקה וקבע כדלקמן; אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתמונה היא יצירה מקורית מושא לזכויות יוצרים ועל כך שפרסום התמונה בוצע באתר של המערערת 1 על ידי כתב מטעמה.

משסבר בית המשפט קמא, כי יש מקום לקבל את התביעה ללא הוכחה ממשית, מכאן שכל צלם יוכל לטעון כי הגביל את השמוש בתמונה וזאת ללא הוכחה קונקרטית שעשה כן. בית משפט קמא שגה משהשית פיצויים מעין עונשים על המערערים, בשל בחירתם בקוו הגנה הכולל חקירה נגדית, תוך היתעלמות מכך שחקירת העד הייתה קריטית עבורם.

...

אני סבור, כי קביעות אלו מאוזנות, סבירות והגיוניות בנסיבות העניין ואין להתערב בהן.

ללמדך, כי השיקול של התנהלות המערערים במסגרת ההליך המשפטי הינו רק שיקול אחד מיני רבים אחרים ששקל בית משפט קמא בעת קביעת שיעור הפיצוי ואני סבור, כי הפיצוי אותו קבע בית משפט קמא, הינו סביר ומאוזן בנסיבות העניין אף בהתעלם מאותו שיקול של התנהלות המערערים במסגרת ההליך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.