ערעור רשות להתגונן בהפקדת סכום התביעה

המערער הסתיר כי שילם ריבית על הכספים במשך מספר חודשים וזהו המקרה שבו אין ליתן הרשות להיתגונן ולחלופין להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל את הערעור מהנימוקים כדלקמן: המסגרת הנורמטיבית: בית משפט יסרב ליתן רשות להתגונן רק כאשר ברור על פניו, ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא וליתן למבקש רשות להתגונן.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מקבל את ערעור המבקשת בחלקו, מבטל את החלטתו של בית משפט קמא מיום 21.7.2020 (לרבות החיוב בהוצאות המשיב), וקובע שחלף קביעת בית משפט קמא בהחלטתוֹ מיום 16.6.2020 (בפִסקאות 13-12), תנתן למבקשת רשות להיתגונן מפני תביעת המשיב כנגד הפקדת סכום של 7,000 ₪ עד ולא יאוחר מתאריך 3.9.2020 (פגרת הקיץ כלולה במניין הימים).

...

במצב דברים זה סבורני, שלא היה מקום להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת סכום שבָּרִי שהמבקשת לא תוכל לעמוד בו נוכח מצבה הכלכלי.

לכן, על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקשת, מסקנתי היא, שיש מקום להפחית את גובה ההפקדה, כתנאי למתן רשות להגן ולהעמידה על סכום של 7,000 ₪.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מקבל את ערעור המבקשת בחלקו, מבטל את החלטתו של בית משפט קמא מיום 21.7.2020 (לרבות החיוב בהוצאות המשיב), וקובע שחלף קביעת בית משפט קמא בהחלטתוֹ מיום 16.6.2020 (בפִסקאות 13-12), תינתן למבקשת רשות להתגונן מפני תביעת המשיב כנגד הפקדת סכום של 7,000 ₪ עד ולא יאוחר מתאריך 3.9.2020 (פגרת הקיץ כלולה במניין הימים).

בהנתן כלל השיקולים הצריכים לעניין לרבות מהות החוב, טענותיו של המערער ביחס לכך, סוגיות הנוגעות לקזוז ואפשרות הקזוז, כמו גם ההיבט הראייתי לעניין הוכחת טענותיו של המערער, אני מוצאת את ההחלטה להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדת ערובה כסבירה, וכזו אשר אין מקום להתערב בה. באשר לשעור הריבית, לא מצאתי להתערב בקביעתו של כב' בית המשפט קמא, מקום בו בכתב התביעה (נספח א' לתיק המוצגים של המשיב) הובהר הבסיס לחישוב ותביעה של הסכום האמור, מבלי שהובאה לכך כל היתייחסות במסגרת בקשת הרשות להיתגונן, או אפילו במסגרת בקשתו של המערער לתקן את בקשת הרשות להיתגונן.

...

בעובדה כי המערער עצמו עתר לצירופו של המושב כבעל דין נוסף, וטען כי שני המשיבים גרמו לו לנזק, היה אך כדי ליתן משנה תוקף למסקנה בדבר הקושי הטמון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידו, ככל ועניינה קיזוז הנזק.

המערער ביקש להשיג על החלטתו של בית המשפט קמא שלא להיעתר באופן מלא לבקשתו של המערער לתיקון בקשת הרשות להתגונן.

סוף דבר, הערעור נדחה.

לדברי המבקש, בין השאר, כאמור בסעיף 1 לבקשתו, "במועד הגשת התביעה (22/01/2020) לא היתקיימו התנאים המצטברים בהתאם לסעיף 119א לפקודת מס הכנסה על מנת לגבות חוב ארנונה מבעל השליטה". בהחלטה נשוא בקשת רשות העירעור קבעה כבוד השופטת פיינשטיין כי: - "1. הבקשה למחיקת כותרת נדחית שכן מדובר בתביעה קלסית לסכום קצוב, ולא נידרשת הסכמה של הנתבע לסכום אלא די ברשומה המוסדית שהוגשה.

ואולם, אשר להתנאת הרשות בתשלום ו/או הפקדת כספים, נקבע, כי – "יש להשתמש בשקול הדעת רק כאשר סיכוי ההגנה הם בבחינת אפשרות רחוקה מאוד... וכי התניית הרשות להיתגונן בהפקדת סכום התביעה או במתן ערבות תותר רק במקרה שהנתבע מסכים לכך, או במקרה שההוכחות שהובאו, נותנות מקום להנחה, שההגנה היא הגנת שוא.. וכי בית המשפט כימעט מוכן לפסוק לטובת התובע" [א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, (2015), 760-759].

...

לדברי המבקש, בין השאר, כאמור בסעיף 1 לבקשתו, "במועד הגשת התביעה (22/01/2020) לא התקיימו התנאים המצטברים בהתאם לסעיף 119א לפקודת מס הכנסה על מנת לגבות חוב ארנונה מבעל השליטה". בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור קבעה כבוד השופטת פיינשטיין כי: - "1. הבקשה למחיקת כותרת נדחית שכן מדובר בתביעה קלאסית לסכום קצוב, ולא נדרשת הסכמה של הנתבע לסכום אלא די ברשומה המוסדית שהוגשה.

בהחלטה השניה קבע בית משפט קמא כי תנתן רשות להיתגונן רק כנגד הפקדת מלוא סכום התביעה עד ליום 28/5/2021.

בבקשת רשות העירעור נטען כי ההחלטה השניה המתנה קבלת רשות להיתגונן בהפקדה מיתעלמת ממכלול הראיות שהוצגו ומההלכות ביחס למתן רשות להיתגונן מה גם שכיום אין יותר הליך של סדר דין מקוצר.

...

בבקשת רשות הערעור נטען כי ההחלטה השניה המתנה קבלת רשות להתגונן בהפקדה מתעלמת ממכלול הראיות שהוצגו ומההלכות ביחס למתן רשות להתגונן מה גם שכיום אין יותר הליך של סדר דין מקוצר.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, שבצידה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) באשר לחיוב בהוצאות משפט: דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף לאור סעיף 1 (8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.