ערעור קיזוז גורמי סיכון מנכות המשיב

על החלטה זו נסוב ערעור זה. טענות הצדדים המערער טוען כי הועדה הרפואית בכך שקבעה כי החולשה ברירית פי הטבעת מצדיקה קביעת נכות וכי לא היה מקום לקבוע נכות בגין כך. בנוסף טוען המערער כי מדובר בפגיעה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, וכי גם אם קיים היה גורם סיכון, לא קיימת נכות שניתן היה לנכות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

דהיינו, על הוועדה לנמק את החלטתה להפחית 40% נכות מהנכות שקבעה, באופן שניתן יהיה להתחקות אחר שיקול דעתה, ובכלל זה לפרט על יסוד אלו נתונים מוכחים ומסמכים רפואיים הגיעה למסקנה כי יש לנכות משיעור הנכות שקבעה למערער 40% בגין מצב קודם.

סוף דבר הערעור מתקבל.

קביעה קודמת של הועדה בהרכבה הנוכחי (18.2.2016), כי עודף משקל מהוה אצל המערער גורם סיכון שיש לנכות בגינו שליש בלבד, ולא מחצית; 3.

ככל שמבוקש שבית הדין יקבע את הנכות אזי בהיתחשב בכך שכל הועדות קבעו שיש לקבוע ניכוי חלק מהנכות בגין גורמים אישיים , מתבקש בית הדין לקבוע בהתאם לעמדת המשיב.

המחלוקת היא לגבי הסעד המתאים בנסיבות מקרה זה. לדידו של המערער, על בית הדין להורות כי אין לבצע כל ניכוי מהנכות בגין קשר סיבתי חלקי ואילו המשיב סבור שיש להחזיר את התיק לועדה.

...

אשר על כן, דין הערעור בחלק זה שלו להתקבל, באופן שתבוטל קביעת בית הדין האזורי לפיה על המוסד להעמיד את דרגת נכותו של המשיב ללא ניכוי מצב קודם".

על כן נדחית בקשת המערער כי בית הדין יקבע בעצמו את אחוזי הנכות.

סוף דבר הדיון מוחזר לוועדה בהרכב חדש.

במעמד הדיון ב"כ המערער העלה טענה חדשה שלא עלתה בנימוקי העירעור, וטען כי הועדה שגתה עת העניקה למשיב נכות בתחום הנורולוגי בהתאם לפריט ליקוי 29(6)II העוסק בנכות הקשורה לפגימה נוירולוגית של פגיעה בעצב, כאשר יועץ הועדה בתחום הנורולוגי, פרופ' סרג'יו, קבע כי לא נותרה נכות בתחום זה. לטענת ב"כ המערער, אין הסבר והנמקה מדוע הועדה מחד מקבלת את עמדת היועץ בתחום הנורולוגי, ומאידך מפעילה את פריט הליקוי הנורולוגי.

בפרק סיכום ומסקנות הועדה ציינה כדלקמן: " הועדה סבורה שהנכות שניתנה בדרג 1 תואמת את מצבו קרדיאלית תפקודית אך סבורה שאין לנכות גורמי סיכון מנכותו. ובכך הועדה מקבלת את הערר לפיכך נכותו 25% לפי סעיף 9 (2) א'. צלקות 20% לפי 75(1) ג'. בגין נורפטיה עצב הספין 10% לפי 29(6) II.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ואפרט.

לאור האמור לעיל, ומשלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, דין הערעור להדחות.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

הועדה היתכנסה ביום 23.12.21 וביום 27.1.22 וקבעה כדלקמן: "המערער סובל ממחלה ראומטולוגית פעילה המטופלת בתכשיר ביולוגי שביטויה הקליני המשמעותי הנו כאבים והגבלה בטווחי התנועה של עמ"ש המתני. מחלה זו, פעילה במקביל לבעיה הרפואית בגב התחתון המיוחסת לעבודתו כמתקין דלתות. בכדי לקבוע את מידת הפגיעה שגרמה מחלתו לעמ"ש הוועדה מבקשת כי יבוצעו צלומי רנטגן ... ותסכם ללא נוכחות". לאחר קבלת הצילומים, קבעה הועדה כי אין לנכות מצב קודם: "הועדה צפתה בצלומי רנטגן של עמ"ש מתאריך 5.1.22 אשר לא הדגימו שינויים האופיינים לפגיעה ראומטית ועל כן יש לייחס את כל נכותו בגב התחתון, דהיינו 30% למחלת המיקצוע בה המוסד הכיר. אין לנכות מצב רפואי קודם" טענות הצדדים טענות המערער – בהחלטת הועדה נפלו פגמים אשר מצדיקים את השבת עניינו של המשיב לפתחה לבחינה נוספת.

מצד אחד קבעה כי המשיב סובל ממחלה ראומטולוגית פעילה אשר ביטויה הקליני המשמעותי הנו כאבים והגבלה בטווחי התנועה ומצד שני היא קבעה כי "אין לנכות מצב רפואי קודם" כאשר אין המדובר כלל בהילכת מרגוליס (דיון (ארצי) 01-46/נג מרגוליס יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, כו (1) 364) בדבר ניכוי מצב קודם כי אם בשאלת קיומו של קשר סיבתי חלקי בשל גורמי סיכון אחרים של המשיב.

אשר לטענת המשיב כי החלטתה של הועדה קובעת למעשה כי גורמי הסיכון לא היתממשו לכדי נכות, הרי שהחלטה זו מוקשת, כאמור, נוכח הביטוי התיפקודי של שני הליקויים מהם סובל המשיב אשר דומה בעקרו ומשהחלטתה לא התבססה על כלל החומר הרפואי.

...

בסופו של דבר, הוועדה קבעה כי אין לנכות בגין גורמי הסיכון תוך שהיא מסתמכת על הבדיקה אליה הופנה המשיב.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל כפי שיפורט להלן.

אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה חוות דעתו של ד"ר בשוראי אינה רלבנטית בשלב זה אלא רק בשלב ההכרה.

סוף דבר עניינו של המשיב יוחזר לוועדה לעררים בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול את עמדתה בשנית בשאלת שיעור נכותו של המשיב כתוצאה מהפגיעה שהוכרה.

ערר המערער בעיניין זה נדחה ביום 10.8.21 והמערער הגיש ערעור לבית דין זה, אשר היתקבל ובמסגרתו ניתן פסק הדין המחזיר, הקובע כדלקמן: "לאור האמור לעיל, ומשעה שהועדה לא מצאה לנכות לנכות מצב קודם בהתאם להילכת מרגוליס, יוחזר עניינו של המערער אל הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 9.8.2021, על מנת שתשקול מחדש את הפחתת הנכות בגין גורמי הסיכון, בהתייחס לשאלות הבאות:

אין בידי לקבל טענה זו שכן יש בה כדי לרוקן את הוראת פסק הדין המחזיר המפורשת המחייבת את הועדה להתייחס לשאלה זו. זאת ועוד, לא ניתן להבין מהחלטת הועדה איזה גורמי סיכון פרטניים פעלו בעיניינו של המערער וכיצד, הואיל וההחלטה מנוסחת בשפה כללית ולפיה "גורמי הסיכון שמלווים את תופעת דליות ברגליים - גורמי סיכון כגון אי ספקיה של השסתומי של ווריד הרגלים וכן נטייה גנטית משפחתית הקיימת במחלה זו." ככל שדברים אלה של הועדה כוונו לממצאים מבדיקות קליניות של המערער, כטענת המשיב, היה על הועדה להפנות לבדיקות אלה בצורה מפורשת במסגרת החלטתה, דבר שלא נעשה.

...

לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ולכן דין הערעור להידחות.

אשר על כן, משלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה וממילא, לא פעלה היא בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, דין הערעור להתקבל.

הוועדה באופן מופגן לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר ולא נימקה החלטתה בהסתמך על תיקו הרפואי של המערער ומטעמים אלה שוכנעתי, כי מדובר במקרה המצדיק החלפת ההרכב.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה כי עניינו של המערער יובא בפני ועדה רפואית לערעורים בהרכב חדש.