ערעור קביעה רפואית מקצועית של משרד הביטחון

צוין כי "מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, במידה והסוכרת תתגלה תוך 3 חדשים מהארוע, יש לקבוע כי יש לקשר בין שני האירועים". ברע"א 471/06 ר. פ. נ' משרד הבטחון - אגף השקום (קצין התגמולים) (פורסם בנבו, 13.9.2006) (להלן: עניין ר. פ.) נדון עניינו של חייל בשירות חובה, אשר לאחר שלושה חודשים בהם היה מדריך בכיר בקורס מאבחנים, וסבל מעייפות, חולשה, ירידה במשקל וכאבים ברגליו, אובחן כסובל מסוכרת מסוג 1.

השופט רובינשטיין ציין כי מאחר ובשאלת קיומו של קשר סיבתי בין דחק נפשי לפריצת סוכרת מסוג 1 ניתנו הכרעות סותרות בועדות ערר שונות, "יש מקום כי תקום ועדה רפואית ברמה גבוהה, שמטעמי נקיון הדעת ומבלי לפגוע ראוי כי תוקם על דעת המנהל הכללי של משרד הבריאות ותכלול מומחים שאינם מחוים דיעה לבקשת צד בתיקים אלה, אשר תחווה דעתה העדכנית בשאלה רפואית כללית זו, העתידה לעלות גם במקרים אחרים". ברע"א 8495/09 בן אסייג נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון (פורסם בנבו, 12.1.2010) (להלן: עניין בן אסייג) נדון עניינו של חייל שבתום תורנות לילה שמע נקישה בדלת, קם ממיטתו וכשפתח את הדלת אחזה בו בהלה למראה כלב שניסה לקפוץ לעברו, ולמחרת אובחנו אצלו סימנים של סוכרת מסוג 1.

הוא אף הורה לקצין התגמולים לעדכן את בית המשפט אם הקים ועדה כזו ובאיזה שלב מצויים הדיונים בה. שלושה חודשים לאחר מכן, ברע"א 1696/11 מלישב נ' קצין התגמולים - משרד הבטחון (פורסם בנבו, 24.3.2011) (להלן: עניין מלישב), בו נדון עירעורו של חייל שאובחנה אצלו סוכרת לאחר ארבע שנות שירות ואשר טען כי היא נגרמה מהדחק הנפשי אליו נחשף, כתב השופט דנציגר (בפיסקה 11) (ההדגשות הוספו - א"ג): "במסגרת ניהול ההליכים בעיניין אדרי, ובהמשך להמלצתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 471/06 פלורנטין נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 13.9.2006) ולהחלטתי בעיניין בן אסייג, הוריתי לקצין התגמולים להגיש הודעה בה יודיע האם יושמה המלצתו החוזרת של בית משפט זה להקים פאנל מומחים בלתי תלוי שידון בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לארוע דחק נפשי לבין התפרצות סכרת נעורים. ביום 5.1.2011 הוגשה הודעת העידכון מטעם קצין התגמולים. מההודעה עולה כי ביום 24.8.2008 הוקם פאנל מומחים במינוי מנכ"ל משרד הבריאות. מסקנותיו של הפאנל המקצועי היו כי אין אסכולה רפואית מוכחת המכירה בקשר סיבתי בין דחק נפשי לבין התפרצות סכרת נעורים, אולם קשר סיבתי כאמור עשוי להתקיים במקרים פרטניים ומשכך יש לבחון כל מקרה לגופו. מסקנותיו של פאנל מקצועי זה מתיישבות עם מגמת הפסיקה כאמור לפיה אין בהעדר אסכולה רפואית מוכחת כדי לחסום את דרכו של תובע קונקריטי מלהוכיח קיומו של קשר סיבתי בנסיבותיו הפרטניות". ועדה מקצועית נוספת בראשותו של פרופ' מיכה רפופורט מונתה בשנת 2016 על-ידי המועצה הלאומית לסוכרת.

...

"... ובגלל זה גם כשלא יכולתי להתגייס לקרבי, החלטתי ללכת על מסלול ייעודי לקצונה ולהמשיך, כדי לעשות תפקידים משמעותיים, כמו שאני עשיתי. וגם אחרי שהייתה לי את הסוכרת והיה לי פרופיל 21, ולכאורה היה לי, אני אומר במרכאות, 'תירוץ' לעשות תפקידים פחות משמעותיים, לא ויתרתי, והלכתי לתפקידי שטח ומטה, וקצין שלישות חטיבתי, והייתי באוגדת עזה והייתי בפיקוד צפון ובהרבה תפקידים, כדי לעשות משהו שאני באמת חושב שהוא משמעותי, ואני גם הולך וממשיך .." (עמ' 17 לתמלול).

התוצאה הגענו למסקנה שהוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המערער במלחמת לבנון השנייה לבין התפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1 בגופו.

כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ וכן את עלות שכר הטרחה שהוא שילם למומחה הרפואי מטעמו בגין שתי חוות הדעת שהכין ובגין מתן עדותו בפנינו, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 19140-09-13 ע. ח. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה -כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער ע. ח. ע"י ב"כ עו"ד **** בן עמי המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד אורית בקרמן פסק דין

המערער הופנה על-ידי המשיב לד"ר נכטיגל, מומחה למחלות אף, אוזן וגרון, אשר בדק אותו ביום 27.11.2012 וקבע בחוות דעת מיום 28.5.2013 כי יש לו ליקוי שמיעה תחושתי-עיצבי בתדרים הגבוהים בשתי אוזנו, אשר לא היה קיים בשנת 2000 אולם נראה בבדיקות שמיעה בשנת 2012, וכי הוא סובל מטנטון ממקור האוזניים הפנימיות.

המערער טען כי יש להעדיף את המסקנה שבחוות דעת גורי, מאחר ובספרות הרפואית המקצועית ידוע ומתועד הקשר שבין חשיפה לרעש מזיק לבין ליקויי השמיעה והטנטון.

...

המערער טען כי יש להעדיף את המסקנה שבחוות דעת גורי, מאחר ובספרות הרפואית המקצועית ידוע ומתועד הקשר שבין חשיפה לרעש מזיק לבין ליקויי השמיעה והטינטון.

אנו הגענו למסקנה כי יש להעדיף את מסקנתו של המומחה מטעם המשיב, וכי "מתקבל יותר על הדעת" כי גורם תחלואי שאינו קשור בשירות במשטרה הוא שגרם לבעיות השמיעה.

המסקנה הינה כי לא נפל דופי בהחלטת המשיב מיום 1.7.2013.

לפיכך, הננו דוחים את הערעור, ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחה בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק.

סיכום ביניים מסקנתו של ד"ר פרוכטר, בדבר קיום קשר סיבתי בין ארועי "מבצע ליטני" ל-PTSD של המערער, נתמכה בעדות אחותו של המערער ואף במסקנת היחידה לטפול בנפגעי תגובות קרב משנת 1994, לפיה המערער "סובל מתסמונת פוסט טראומתית כרונית, אשר התפתח על רקע ארוע טראומטי שעבר במבצע ליטני". אנו דוחים את טענת באת-כוח המשיב (בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 28.8.2019), לפיה "היחידה לתגובות קרב אינה אסמכתה מבחינת קצין תגמולים לקביעת הקשר הסיבתי ולאבחנה". טענה זו נשמעת תמוהה כשהיא מושמעת ללא הנמקה מפי קצין התגמולים כלפי הגוף הצבאי-רפואי המקצועי והמיומן ביותר לטפול בפגיעות נפשיות בחיילים.

...

סיכום ביניים מסקנתו של ד"ר פרוכטר, בדבר קיום קשר סיבתי בין אירועי "מבצע ליטני" ל-PTSD של המערער, נתמכה בעדות אחותו של המערער ואף במסקנת היחידה לטיפול בנפגעי תגובות קרב משנת 1994, לפיה המערער "סובל מתסמונת פוסט טראומתית כרונית, אשר התפתח על רקע אירוע טראומטי שעבר במבצע ליטני". אנו דוחים את טענת באת-כוח המשיב (בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 28.8.2019), לפיה "היחידה לתגובות קרב אינה אסמכתה מבחינת קצין תגמולים לקביעת הקשר הסיבתי ולאבחנה". טענה זו נשמעת תמוהה כשהיא מושמעת ללא הנמקה מפי קצין התגמולים כלפי הגוף הצבאי-רפואי המקצועי והמיומן ביותר לטיפול בפגיעות נפשיות בחיילים.

לאור הראיות וחוות הדעת שהובאו מטעם המערער, שהבולטת ביניהן הייתה עדותו האמינה והכנה של המערער עצמו, אנו מעדיפים את המסקנה שבחוות דעת המומחה הרפואי מטעמו על-פני מסקנת חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם המשיב, אשר, כמוסבר לעיל, נשענה על תשתית עובדתית שגויה.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, מורים על ביטול החלטת המשיב מיום 4.12.2017 וקובעים כי מתקיים קשר סיבתי בין PTSD ממנו סובל המערער לבין שירותו הצבאי.

כמו-כן, הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ וכן את עלות השכר ששילם המערער למומחה הרפואי מטעמו עבור חוות דעתו ועבור עדותו בפנינו, וזאת כנגד הצגת קבלות.

ראו רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הביטחון (04.07.05) – "השאלה כיצד תיקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על מימצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על מימצאי הוועדה הרפואית לבית המשפט". לפיכך, אין מקום להתערב בקביעתה של הוועדה בנושא הפגיעה השורשית.

...

לפיכך דין הערעור להידחות.

הועדה שמעה טענות ב"כ המערער, וערכה בדיקה קלינית שממצאיה תועדו בפרוטוקול, ועצרה את הדין לצורך קבלת: כרטיס רפואי משנת 2000 מקצועי אורטופדי, אישור ממשרד הבטחון וכל בדיקות הדימות שבוצעו בעקבות התאונה, בדיקות US שנערכו לפני התאונה (לפני הניתוח בכתף שמאל ומעקב לאחר הניתוח).

יוצא אפוא, כי הועדה לעררים בשבתה כגוף מעין שפוטי לידון בערר המערער על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, חותרת תחת הליך ההכרה מיסודו, וקובעת, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי היא אינה מקבלת את ההכרה של פקידת התביעות, בכל הנוגע לכתף ימין וברך ימין, ובכך מבטלת מהיסוד את ההכרה של פקידת התביעות הן ביחס לברך ימין והן ביחס לכת ימין, לאחר שפגימות אלו נבחנו על ידי פקידת התביעות, והוכרו על יסוד הממצאים והמסמכים הרפואיים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי.

...

אשר לדעתי: אני סבור כי מקרה זה מתקיימות נסיבות המצדיקות השבת עניינו של המערער לוועדה לעררים בהרכב חדש, כבר בשלב זה, למרות שמדובר בהתכנסות ראשונה של הוועדה, ולהלן אפרט טעמיי לכך.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל, באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר, על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו, כשפרוטוקולים של הוועדה הרפואית לעררים מתאריכים 09.03.22 ו- 08.06.22 ופסק דין זה, לא יונחו בפני הוועדה לעררים בהרכבה החדש.

המשיב ישלם למערער, בתוך 30 ימים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.