ערעור צוואה שנערכה לאחר אירוע מוחי ללא תעודה רפואית

עוד טענו כי המנוחה נבדקה ע"י מומחית אשר בדקה את כשירותה לעדות ועריכת צוואה (תעודת רפואית מאת דר' גרינברג), המנוחה העידה ונכחה בבתי משפט שונים הן טרם עריכת הצוואה והן בסמוך לעריכתה, ואף לאחר עריכתה, ולא נמצא דופי בעדותה.

וכך אף הסכים המתנגד 1 ולא ערער על מסקנות בית המשפט בטבריה, כי המנוחה היתה כשירה וצלולה לעמוד לדין, אליהן הגיע ביה"מ, לאחר עיון בתעודה הרפואית.

הגברת המנוחה ז"ל סבלה ממחלות רקע רבות על רקע וסקולרי ואחר, נטלה טפול תרופתי נרחב, ואושפזה מספר פעמים עקב אי ספיקת לב, הפרעות נשימה, זיהומים שונים והדרדרות כללית בתקופה זו. כיוון שהגברת המנוחה ז"ל סבלה מארוע מוחי עם המיפלגיה משמאל והפרעה בדיבור ביוני 2005 , ארוע אשר עלול היה להוביל להתפתחות ירידה קוגניטיבית, התייחסתי גם לתעוד הרפואי לגבי אישפוז זה. על פי מסמכים האישפוז והשיקום לאחר הארוע המוחי, הגברת המנוחה ז"ל לא סבלה מירידה קוגניטיבית משמעותית לאחר הארוע.

הכמות של הבדיקה המוחית לא תמיד הולכת יד ביד עם הקלינית, יש לפעמים לאחר ארוע מוחי או גידול שרבע מהמוח הרוס ולא רואים כלום בקליניקה.

כן טענו כי כבר בסמוך לעריכתה ידעו על עריכתה, ידעו על רצונה לשנות הצוואה בהתאם לסע' 5 לצוואתה הקודמת, ומעדויות המתנגדים עולה כי כולם היו בקשר עם הרווחה במהלך התקופה שלאחר עריכת הצוואה ולא עשו דבר כאמור בהוראות הדין וההלכות הפסוקות בעיניין זה. עוד לטענתם, בהתאם לשנקבע בע"א 851/79 בנדל, הקשר הישיר שנוצר בין עוה"ד ובין המצווה יש בו כדי ליצור התחלה חדשה בכל הנוגע לעריכת הצוואה ולנתק את הקשר בין ארועי העבר.

...

( תחילה במלוא העיזבון), התנגדו המתנגדים לבקשתה למתן קיום (ת"ע 9781-12-09 ות"ע 9799-12-09 עניינם של הצדדים נדון בפני כבוד הש' אספרנצה אלון, שביום 19.8.12 קבעה בפסק דינה (צורף כנספח א' לתגובה להתנגדות), כי דין ההתנגדות להידחות וכפועל יוצא נתקבלה בקשת המנוחה לקיום הצוואה.

אני קובעת כי צוואת המנוחה מיום 14.9.09 תקפה ובת קיום.

אני דוחה את התנגדות המתנגדים 22 .

נוכח תוצאת פסה"ד, הנני מחייבת את המתנגדים, בתשלום הוצאות המבקשים בסך 10,000 אשר ישולמו בתוך 60 ימים מיום קבלת פסה"ד, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

טענות המערערת: המערערת טוענת כי בהחלטת ועדת הערר נפלו טעויות במספר תחומים: בתחום הנפשי – ועדת הערר היתעלמה מכך שבאיבחון הנוירופסיכולוגי של הפסיכולוג רון גאגין שנערך לבקשת הדרג הרפואי הראשון נכתב כי המערערת סובלת מהפרעה אפקטיבית חרדתית ודיכאונית בעוצמה בינונית חמורה.

ועדת הערר האזינה למערערת ורשמה את תלונותיה ואת תלונות בא כוחה כדלקמן: "לקוח: לאחר התאונה החיים שלי השתנו. יש לי הרבה קשיים פיזיים. קשה לי להסתובב בין אנשים. קשה לי לצאת מהבית. יש לי בעיות זיכרון. לא זוכרת אנשים או מצבים. המפגש איתם מפחיד אותי. לקחתי תרופות ולא רציתי להרים ידיים לא רציתי לקחת תרופות. יש לי מעצורים. בתקופה האחרונה אם אני מתאמצת קצת מתחיל לי כאבים ואז יש לי עצירת שתן של כ12 שעות ולפעמים אני לא מרגישה שבורח לי. לא זוכרת אם הייתי אצל רופא נשים. בגמר הטיפול הרגשתי לא טוב. קבלתי ארוע מוחי. ולא חזרתי לאורולוג.

מסקנות היועץ עיין בתעודת רופא של דר' גורביץ.

...

הוועדה עיינה בפרוטוקול של יעוץ פסיכיאטרי בדרג ב' לפיו הערר נדחה ונקבע כי הנכות היא 15% באופן זמני אכן יעמוד על תוקפו כנכות זמנית בשיעור של 15% כפי שנקבע.

מעיון בחוות הדעת של ד"ר טיטיון עולה כי הוא ערך בדיקה של שורש כף יד ימין וציין את ממצאי הבדיקה כדלקמן: "בבדיקת כף יד ושורש כף יד ימין – ללא נפיחות אודם או חום מקומי, רגישות במישוש אזור קופסית ההרחה. סימן ווטסון שלילי אך קיימת רגישות בביצוע הבדיקה. רגישות ומגבלה בקצוות טווחי התנועה של שורש כף יד ימין, חולשה באחיזה." בהתאם לממצאים אלה קבע ד"ר טיטיון כי למערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 10% בגין הפגיעה בשורש כף יד. אמנם ד"ר טיטיון לא ציין טווחי תנועה, ואולם בנסיבות אלה סבורני כי נפלה טעות משפטית בהחלטת ועדת הערר לדחות את האמור בחוות הדעת של ד"ר טיטיון בהיעדר בדיקה קלינית וזאת מקום שבוצעה בדיקה קלינית וממצאיה פורטו בחוות הדעת.

סוף דבר: הערעור על החלטת ועדת הערר בנוגע לנכות הנפשית והאורולגית נדחה.

( טווח קצר וכי לכך יש השפעה על קבלת החלטות ועריכת צוואה (עמ' 192 , ש' 21-18 על אף שהמומחה נחקר חקירה ארוכה וקפדנית, לא מצאתי, כי היה בחקירה כדי לערער את מצאי חוות הדעת ולא מצאתי, כי היה בטענות שהדגיש ב"כ הנתבע (לרבות הטענות לגבי שיפור במצבה התיפקודי של המנוחה במועד שלאחר עריכת הצוואה) כדי להוביל לכרסום במעמדה של חוות הדעת של המומחה.

טענות התובעת ביחס לפגמים שנפלו באופן עריכת הצוואה לאחר עיון בכל המסמכים ושמיעת הסיכומים ניתן לזקק מתוך טענות התובעת היתייחסות לארבעה פגמים מרכזיים שנפלו באופן עריכת הצוואה: ראשית, הצוואה נערכה שלא מפי המנוחה ומבלי שהוסבר לה תוכנה; שנית, הצוואה נערכה ללא הצגת תעודת רופא כנדרש; שלישית, בצוואה צוין, כי היא נחתמה במשרדו של הנוטריון שעה שהיא נחתמה בבית המנוחה (פגם צורני); ולבסוף - הזוכה בצוואה היה מעורב בעריכתה.

בנוסף, אני קובעת, כי עריכת הצוואה בשעה שהמנוחה מרותקת למיטתה, ימים ספורים לאחר שיחרור מבית חולים שקומי לאחר שעברה ארוע מוחי, מבלי שהוצגה תעודה רפואית כנדרש מהוה פגם מהותי בהליך עריכת הצוואה.

...

עוד אני קובעת, כי מעורבותו של הנתבע - הזוכה בצוואה בתהליך עריכת הצוואה, כאשר הדברים נבחנים במכלול הנסיבות (לרבות גילה של המנוחה, מצבה הרפואי באותה העת, הסמיכות לאירוע המוחי) מהווה מעורבות אקטיבית שמובילה לפסילת ההוראות המזכות באותו.

על כן, לאור ניתוח הדברים כאמור, כאשר הדברים נבחנים במאוחד וניתנת משמעות למשקל המצטבר של הנסיבות אני קובעת, כי המנוחה לא היתה כשירה לצוות; כי לא ניתן לקבוע שהצוואה משקפת את רצונה וכי הפגמים בהליך עריכת הצוואה מובילים לפסילתה.

על כן אני מקבלת את התביעה ונעתרת לבקשה למתן צו הירושה שהגישה התובעת.

ביום 8.7.13 אושפזה המנוחה בבית חולים והחלו להווצר מחלוקות בין הילדים לגבי אופן הטיפול בה. המתנגדים טוענים כי היתדרדרות היחסים הייתה לאחר שהמנוחה לקתה בארוע מוחי ואושפזה בבית החולים והחלה היתדרדרות ביכולותיה הקוגניטיביות.

המבקשות טוענות כי מימצאי התעודה הרפואית של פרופ' אדונסקי היא כי במועד הליכי האפוטרופסות (ושלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה), המנוחה הייתה כשירה לצוות ומצטטות מתוך התעודה הרפואית את הקביעה כי: "האשה ברת שיפוט והחלטה באופן מלא לגבי החלטות

המתנגדים בניסיונם לערער את מסקנות חוות דעתו של ד"ר פלדינגר טוענים כי המנוחה הצהירה שיש לה 4 ילדים כאשר במציאות יש לה 6 ילדים וכי ד"ר פלדינגר ענה כי: "אם יוכח

כפי שיפורט להלן, הוכח כי הבנות הן שניהלו את כל ה"מאחורי הקלעים" אשר אפשר את עריכת הצוואה – החל מהפגשת המנוחה עם עו"ד עדת הצוואה, בחירת המיקום לחתימת הצוואה והבאת המנוחה למיקום הנבחר והחזרתה ל---, בחירת העדות לצוואה, מעורבותן מול ד"ר מזרחי אשר ערך את התעודה הרפואית שנועדה להראות כי המנוחה כשירה לערוך את צוואה.

...

אשר על כן, אני קובעת כי הצוואה מיום 22.9.13 הינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת של המבקשות כלפי המנוחה, ועל כן דין הצוואה להתבטל.

על כן, הטענה בדבר ביטול הצוואה בשל מעורבות המבקשות, נדחית.

סיכום ת"ע 23046-05-15 בקשה לצו קיום צוואה מיום 22.9.13 שהוגשה על ידי המבקשות – נדחית.

על החלטה זו הגישה המערערת ערר וביום 12.4.2022 היתכנסה ועדת ערר בעיניינה, האזינה לתלונותיה ולתלונות בא כוחה וכתבה דבריהם לפרוטוקול כדלקמן: "מערערת: מצרפת מכתב עם מסמכים. פגיעה קשה בכף רגל שמאל שהיתה מיד לאחר תאונת הדרכים. נימול עד כף יד שמאל. הייתי בבירור אם עברתי ארוע מוחי. הכאבים התגברו. לא יכולה לישון בלילה בשל כאבים. מתקשה בתיפקוד אישי. לא יכולה לישון על הגב וקמה בבוקר עם צואר תפוס. היה לי שבר דחיסה בזמנו ולא קבלתי על זה נכות.

מצרף תעודות רפואיות מד"ר רגב גלעד ולידר צבי.

" לאחר שהאזינה לתלונות המערערת ובא כוחה, עיינה הועדה במסמכים הרפואיים וערכה בדיקה קלינית אשר נרשמה לפרוטוקול כדלקמן: "EMG מיום 12/12/2007 (ד"ר דרורי) נזק כרוני בשורשים C7-8 משמאל. שאר הבדיקה תקינה (נבדקו 4 גפיים).

עוד מוסיף המשיב כי ועדת הערר קבעה כי הניתוח אשר עברה המערערת בשנת 2022 אינו קשור לתאונה וכי המערערת הגישה תביעה להחמרה במצבה האורתופדי בשנת 2017 שנדחתה וכבר אז הומלץ לה לבצע ניתוח גב. ועדת הערר התייחסה לבדיקות ה-MRI מיום 16.6.2021 ומיום 10.3.2021, ולהצרות בחוליות שבהן לא נערך הניתוח.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שבתיק מצאתי כי דין הערעור להידחות כמפורט להלן.

ברי כי לא כל הגבלה המופיעה לאורך השנים קשורה בהכרח לתאונה, ומשכך הקביעה האם ההגבלות מהן סובלת המערערת כיום קשורות בתאונה שהתרחשה או במצב תחלואה טבעי הינה החלטה רפואית מובהקת המצוי בסמכותה הבלעדית של הוועדה ועל כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין הערעור להידחות.