בית המשפט הוסיף וציין כי "חוסר שביעות רצון של [המערער] מהחלטות שיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט, אין בו כדי להקים עילה לפסילת שופט", וזאת במיוחד כאשר מדובר בהחלטות דיוניות.
בית המשפט הוסיף וציין שנוכח פסק הדין בע"א 7499/18, העובדה "שלא איפשר [למערער] להרחיב טיעוניו בסוגיות החורגות מהשאלה היחידה שנותרה במחלוקת, אינה יכולה להצביע על משוא פנים". לבסוף, ציין בית המשפט כי עתוי הגשת בקשת הפסלות מצביע על חוסר תום ליבו של המערער ועל רצונו לעכב את ההליך, וזאת במיוחד על רקע הבקשות הקודמות שהוגשו על ידו, וכן על רקע הודעתו של המערער כי בכוונתו להגיש ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות עוד בטרם זו ניתנה ולפני שבחן את נימוקיה.
בעקבות ההחלטה שלא לעכב את ההליך בפני בית המשפט קמא, ביום 5.11.2020 ניתן פסק דין בהליך, אשר הורה על מתן צו כנוס נגד המערער.
כמו כן, וכפי שציין בית המשפט קמא, חלק לא מבוטל מטענות המערער הועלו בשיהוי ניכר ובמועד אשר מעלה חשש כי המערער ביקש בדרך זו להוסיף ולעכב את המשך ההליך בפני בית המשפט קמא.
...
עוד טען המערער כי יש לדחות את בקשת הבנק בשל טענות נוספות שונות.
למעלה מן הצורך אציין כי דין הערעור להידחות גם לגופו.
התייחסות בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 26.7.2020 לפסקי הדין הזרים נאמרה בהקשר הבקשות שבפניו, והוא אף הבהיר כי קביעה זו נעשית "מבלי לחוות דעה ביחס לבקשת הכינוס לגופה, לגביה יינתן פס"ד בבוא העת". ברי כי אין בהתייחסות זו כדי להוביל למסקנה כי דעתו בשאלה העיקרית שעמדה בפניו, בהתאם לפסק הדין בע"א 7499/18, "ננעלה" וכי הדבר מצדיק את פסילתו.
אשר על כן, הערעור נדחה.
