ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית בע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14.2.2013):
"מינוי מומחה נוסף הוא נושא שאינו מעוגן במפורש בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: התקנות), להבדיל מפסילת מומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו, על פי סעיף 17(א) לתקנות. עם זאת, במהלך השנים, ומכוח הסמכות הטבועה, התפתחה פראקטיקה של מינוי מומחה בנוסף למומחה שהתמנה על ידי בית המשפט. מקום בו נתברר לבית המשפט כי אין בחוות דעתו של המומחה הראשון בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי של הנפגע (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 699-694 (מהד. 4 2012)). מינוי המומחה הנוסף לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא מקום בו בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע, בהסתמך אך ורק על סמך חוות דעתו של המומחה הראשון (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד נו (4) 673 (2002). עוד למינוי מומחה נוסף ראו רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774 (2002) שם נקבע כי לא סגי בפער בין קביעת המומחה לקביעת המל"ל כדי למנות מומחה נוסף). מינוי מומחה נוסף יכול וייעשה בכל שלב, אף בשלב הסיכומים, וכשלעצמי, איני רואה מניעה כי ייעשה אף בשלב העירעור, אך ברי כי כך ייעשה רק במקרים חריגים במיוחד"
כפי שהובהר ברע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ(18.3.2002):
"במקרים רבים אפילו אם בית המשפט אינו מוכן להסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי על כל פרטיה, יוכל על סמך אותה חוות דעת, וכלל הנסיבות לקבוע את המסקנה הרפואית המתבקשת, אפילו זו אינה זהה עם זו של המומחה... מינויו של מומחה רפואי נוסף ראוי רק כשבית משפט סבור, לאחר שבדק ובחן את כלל הנסיבות, שנבצר ממנו, לאחר כל מאמציו, להגיע לתוצאה ראויה, שלא תיגרום לעיוות דין, על סמך חוות דעתו של המומחה האחד".
בבדיקת MRI ע"ש מותני אובחן בלט מרכזי אחורי קל אשר נושק לשק הטאקלי בחוליות L5-S1.
...
דבריו של המומחה מתיישבים עם המסמכים הרפואיים אליהם מפנה הנתבעת, מהם עולה כי עוד בשנת 1990, שנים רבות לפני התאונה, נכתב בדו"ח רפואי שנערך ביום 22.11.90 בעניינה של התובעת כך:
"...תופעות החרדה והמתח מתבטאות תמיד דרך הגוף בצורה של כאבים...לסיכום: התמונה הקלינית והאנמנזה מרמזים לכיוון אבחנתי של היסטריה, הבאה לידי ביטוי בסומליזציה, התקפים קורסיביים...".
המסמך אותו ערך הפסיכולוג הקליני אנדרה דרנזין בתאריך 28.12.2010 (שעל עצם צירופו חולקת הנתבעת) צורף עוד לכתב התביעה המקורי, ובכל זאת לא ביקשה אז התובעת מינוי מומחה בתחום – דבר המחזק את הטענה לפיה הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה קשורה קשר הדוק לקביעת המומחה בתחום האורתופדיה.
לפיכך, החלטתי בשלב זה לא להכריע בבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
לסיכום, החלטתי להיעתר לבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה ולדחות את ההכרעה בבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, לשלב מאוחר יותר.
שקלתי להטיל את שכר המומחה על התובעת, אולם מאחר שאף לדעת ד"ר יון לא מדובר בתובעת ש"הכשילה" את המומחה באופן מכוון ומודע (בעמ' 10 ש' 16-18) החלטתי להטיל את שכר המומחה הנוסף על הנתבעת.