ערעור פלילי: זיכוי מעבירות הפעלת עסק ללא רישיון

בהעדר כתבי אישום - כך בית משפט קמא - לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מהי טיבה של אותה הפעלת עסק ללא רישיון עובר לשנת 2001, עת הוגש כתב האישום הראשון נגד המערערים, והאם מדובר בנסיבות הפעלת תחנת מעבר כפי שיוחסה להם בכתב אישום זה. יחד עם זאת, קבע בית משפט קמא שהכלל הוא שבגין עבירה נמשכת ניתן להעמיד לדין פעם אחת בלבד, גם אם היא נמשכת לאחר ההעמדה לדין הראשונה.

לגבי השמטת סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים, שעניינו מפגע הריח – הן לגבי הבעירה והן לגבי ערימת הפגרים – הרי שמדובר בטעות סופר בכתב האישום, שגרמה גם לחסר בהכרעת הדין, במובן זה שבית משפט קמא הרשיע את המערערים בכל העבירות המיוחסות להם, אך, כאמור כתב האישום אינו נוקב בסעיף 3 הנ"ל. על כן – כך ב"כ המשיבה – יש לעשות שימוש בהוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") ולתקן את הכרעת הדין בהתאם.

התוצאה – העירעור על הכרעת הדין אציע איפוא לחבריי לזכות את המערערים מהעברות הבאות: הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין, אך ורק לגבי העבירות שבוצעו בית התאריכים 14.11.02 – 20.5.04 (ר' סעיף 79 לעיל).

...

לפיכך, סבורני כי אין מקום להעניק משקל נוסף לממד חלוף הזמן, מעבר לזה שהעניק לו בית משפט קמא.

במסגרת הדיון בערעור הפנו אותנו ב"כ הצדדים לפסיקה, ולאחר שעיינו בפסקי הדין שניתנה על ידי הערכאות השונות, הן לגבי הפעלת עסק ללא רישיון והן לגבי עבירות הקשורות לאיכות הסביבה, המסקנה היא כי מתחם העונש שקבע בית משפט קמא הוא נכון וראוי.

שמואל בורנשטיין, שופט התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל באופן חלקי.

(תיקון ע"י הוספת שמות ב"כ הצדדים) בהתאם להוראת סע' 182 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את המערערים מהמיוחס להם בכתב האישום ולקבל את העירעור.

תמצית ורקע דרוש המערערים, "אוליב שירותי ניהול בע"מ" (ולהלן: המערערת) ומר עמית פורת (המנהל הרשום של המערערת ולהלן: המערער), הורשעו לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של הפעלת עסק הטעון רשוי ללא רישיון או היתר זמני, בנגוד להוראות סעיפים 4, 14 ו – 15 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (ולהלן: "חוק רשוי עסקים").

...

בהקשר זה האחרון יש לאבחן בין עובדת קיומו של הג'קוזי כעיגון למסקנה לפיה עסקינן בעסק אחד ביחס לכל המגרשים (ולכך נדרשתי לעיל), לבין היותו לעצמו לכאורה טעון רישוי, כעולה מפריט 7.4 לצו רישוי עסקים, בהיותו לכאורה עסק.

בנסיבות אלה נמצאנו חסרים את קביעתו הפוזיטיבית של בית המשפט קמא כי הג'אקוזי מהווה לעצמו עסק.

לסיכום, הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

בהתאם להוראת סע' 182 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את המערערים מהמיוחס להם בכתב האישום ולקבל את העירעור.

תמצית ורקע דרוש המערערים, "אוליב שירותי ניהול בע"מ" (ולהלן: המערערת) ומר עמית פורת (המנהל הרשום של המערערת ולהלן: המערער), הורשעו לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של הפעלת עסק הטעון רשוי ללא רישיון או היתר זמני, בנגוד להוראות סעיפים 4, 14 ו – 15 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (ולהלן: "חוק רשוי עסקים").

...

בהקשר זה האחרון יש לאבחן בין עובדת קיומו של הג'קוזי כעיגון למסקנה לפיה עסקינן בעסק אחד ביחס לכל המגרשים (ולכך נדרשתי לעיל), לבין היותו לעצמו לכאורה טעון רישוי, כעולה מפריט 7.4 לצו רישוי עסקים, בהיותו לכאורה עסק.

בנסיבות אלה נמצאנו חסרים את קביעתו הפוזיטיבית של בית המשפט קמא כי הג'אקוזי מהווה לעצמו עסק.

לסיכום, הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 45740-11-16 בפני כב' השופט משה סובל המבקשים: 1.אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ 2.יריב בן עמי 3.ערן בן עמי 4.אבן עמי בע"מ כולם ע"י ב"כ עו"ד אלכסנדר בר-שדה (בראייב) המשיבה: עריית ירושלים באמצעות המחלקה המשפטית החלטה

המבקשים זוכו מארבע עבירות של הפעלת עסק ללא רישיון לפי חוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

סיכומי הצדדים לעניין זה הוגשו בכתב ב- 02/08/2022 ו- 24/08/2022, ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים: לטענת הנאשם, המאשימה לא הצליחה להוכיח ולו לכאורה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום של הפעלת עסק ללא רישיון כדין.

השלב המקדמי ביותר שבו ניתן על-פי חוק לזכות נאשם, מחמת העידר ראיות, הוא סוף פרשת התביעה, כפי שנקבע בסעיף 158 לחסד"פ במילים "נסתיימה פרשת התביעה...". הינה כי כן: שמיעת ראיות התביעה תחילה, זכוי אחר כך. כך הם פני הדברים גם במצב שבו עמדה התביעה ברף הראייתי הנידרש, אך שיקולים אחרים הצדיקו להמנע מהרשעה: "מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו" (סעיף 71א(ב) לחוק העונשין).

בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"ד לב(1) (1977), דן כב' השופט שמגר (כתוארו אז) במשמעותו של המונח "הוכחה לכאורה" בהקשר של טענת "אין להשיב לאשמה" וקבע: "בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית המשפט העליון בעירעור פלילי 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השיכנוע) מן התביעה לנאשם". בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל אשר מוטל על המאשימה בשלב "אין להשיב לאשמה" הנו נטל קל באופן יחסי, וזאת בנגוד לנטל אשר מוטל על המאשימה בתום ההליך ודי למאשימה, בשלב זה, בכך שהביאה ראיות בסיסיות, גם אם דלות להוכחת האשמה.

...

סיכומי הצדדים לעניין זה הוגשו בכתב ב- 02/08/2022 ו- 24/08/2022, ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים: לטענת הנאשם, המאשימה לא הצליחה להוכיח ולו לכאורה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום של הפעלת עסק ללא רישיון כדין.

לעמדת המאשימה, טענתו של הנאשם בדבר אכיפה בררנית נטענה בעלמא וללא כל בסיס עובדתי, ולפיכך דינה להידחות.

לאור האמור, ובהינתן המבחן ואמות המידה שנקבעו בהוראות החוק ובפסיקת בית המשפט העליון להכרעה בטענת נאשם שאין להשיב לאשמה, אני קובע כי הונחה בפניי מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את נטל הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן המאשימה אל הנאשם, שיצטרך להשיב לאשמה.

לא שוכנעתי בשלב זה של הדיון כי הנסיבות שבסיס הנטען נגד הנאשם זהים לנסיבות המקרים הנוספים שנטענו בסעיפים 19 ו- 20 לסיכומי הנאשם.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים ותזמנם לדיון שנקבע.