ערעור פלילי על תקיפת עובד ציבור

והשית על המערערת, בעלת עבר פלילי, בין היתר בעבירת תקיפת עובד ציבור, הסובלת מהפרעה אישיותית ומבעיות רפואיות ונפשיות רבות, בעלת נסיבות חיים קשות, שנת מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, ותשלום פיצוי על סך 20,000 ₪.

...

לאור האמור לעיל, נוכח מידת הפגיעה בערכים המוגנים, עוצמתה, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 7 חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר.

מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו הבינוני של המתחם שנקבע.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל - לתקופה של 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בהתאם לרישומי שב"ס. על אף עתירת ההגנה להורות כי המאסר ירוצה באופן חופף למאסר שהוטל על הנאשם בגין תיק אחר לא מצאתי להעתר לבקשה.

בעיניין זה יפים דבריו של כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל: "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שילטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. כאמור על מול אלימות מילולית שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה. הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד [...] מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו" (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 8.3.1988)).

הנאשם התערב בארוע לא לו, ונטל חלק אקטיבי בהפרעה לשוטרים ובתקיפתם על מנת למנוע מהם לבצע את מלאכתם, ואף לכך יש לתת משקל לחומרא.

רע"פ 31/15 אפרסמן נ' מדינית ישראל (20.1.15) – שם נדון עניינו של נאשם נעדר עבר פלילי אשר הורשע על פי הודייתו בעבירות תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור והתנגדות למעצר חוקי.

...

בעניין זה אפנה לדבריה של סגנית הנשיא, כב' הש' ענת חולתא בת"פ 35838-05-21 מדינת ישראל נ' אלסאנע ואח', פסק דין שהוגש מטעם ההגנה: "המציאות שבה פעילות משטרתית שגרתית מחייבת כיום הקצאת כוחות ומשאבים חריגים ונטילת סיכון של ממש בשוטרים המבצעים עבודתם הרגילה היא מציאות שיש להוקיע אותה ושיש להרתיע מפניה." נוכח כל האמור לעיל, סבורתני כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה אינה מן הנמוכות.

נוכח המפורט לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את כלל המעשים בהם הורשע הנאשם נע בין מאסר קצר בעבודות שירות ועד 8 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי  מאסר שירוצו בעבודות שירות.

אשר לעונש הראוי למערער בגדרי המיתחם שנקבע, צוין שהמערער צעיר, נעדר עבר פלילי אשר הודה במיוחס לו, ונשקלה השפעת העונש עליו ועל משפחתו, ומנגד צוין הצורך בהרתעת היחיד והרבים.

אלימות כלפי צוותים רפואיים הנה מעשה בריונות מקומם ובלתי נסבל, הראוי לכל גינוי והוקעה ולענישה משמעותית, שיהיה בה כדי להלום את חומרת המעשים וכדי להרתיע אחרים מלעשות כן. "אין להשלים עם מצב בו אנשי צוות רפואי, האמונים על צרכיו החיוניים של הציבור, יחושו כי הם מאוימים או ימצאו עצמם מוכים ומותקפים על-ידי מטופל או בני משפחתו בעת שהם עושים את מלאכתם נאמנה (ראו והשוו: ע"פ 6123/05 חתוכה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 (25.12.2005); ע"פ 3877/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (9.1.2013)). שומה עלינו כחברה מתוקנת להבטיח כי אנשי הצוות הרפואי הפועלים יום-יום תחת עומסים כבדים, במסירות ובהתמדה, יוכלו לבצע את מלאכתם כשהם חשים בטוחים ומוגנים, וללא כל מורא (ראו: ע"פ 2712/09 שמילוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 2 (18.11.2009)). עוד יצוין כי מעשי אלימות או איומים המופנים כלפי אנשי צוות רפואי הניצבים על משמרתם אינם פוגעים "רק" בקורבן העבירה מושא התקיפה או האיומים, כי אם בשלומם של החולים כולם (ראו גם: ע"פ 3036/92 חמודה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (24.11.1992)).

בית המשפט המחוזי דחה את עירעורו על העונש ובקשתו לקבלת רשות ערעור נדחתה תוך ציון החומרה הגלומה בתקיפת עובדי ציבור; ברע"פ 5759/20 איזברגה אסאמה נ' מדינת ישראל, המבקש הורשע בעבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים, שהתבטאו בהכאה בצוארו של פקח ערוני ואיומים מלוליים, בית המשפט הטיל עליו 8 חודשי מאסר בפועל, שכללו הפעלת מאסרים מותנים, לצד עונשים נלווים.

...

בסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם, תוך התחשבות בנתוניו ונסיבותיו של הנאשם.

בית המשפט התחשב בכל שיקולי הקולא העומדים לזכות המערער והעונש שבסופו של דבר הוטל עליו לא רק שאיננו מחמיר אתו אלא שבמידה רבה הוא מקל אתו.

הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 1302-01-21 מדינת ישראל נ' זיאן 15 יולי 2021 בפני הרכב כב' השופטים: י. גריל, שופט עמית [אב"ד] א. בולוס, שופט מ. דאוד, שופט המערערת: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) ע"י ב"כ עוה"ד שרון איל המשיב: סולימאן זיאן ע"י ב"כ עוה"ד באסל פלאח הודעת ערעור מיום 3.1.2021 על גזר-דינו של בית-משפט השלום בקריות (כב' השופטת סימי פלג קימלוב) מיום 6.12.20 ב-ת"פ 28620-04-19 פסק דין

בפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת סימי פלג קימלוב) מיום 6.12.20 ב-ת"פ 28620-04-19, לפיו נדון המשיב, יליד 1975, לארבעה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור כל עבירת אלימות לרבות עבירת איומים וכן עבירה של תקיפת עובד ציבור, ובנוסף חויב לחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪ להמנע מבצוע העבירות בהן הורשע למשך שנתיים.

...

על-יסוד כל האמור לעיל, החלטנו לקבל חלקית בלבד את ערעור המדינה על דרך הטלת צו של"צ על המשיב.

בנסיבות מיוחדות וחריגות אלה, רשאי היה בית משפט קמא להסתמך על דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5669/14 אורי לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל, סעיף 229 (29.12.15): "מצאתי כי יש לאפשר לבית המשפט לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי צדק. קביעת חריג זה, נובעת מעיקרון המידתיות בענישה הנגזר מהחובה החלה גם על בית-המשפט לפעול לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. קביעה זו, שבמסגרתה נפתח פתח צר כאמור לעיל, יש בה מענה לצורך - המתעורר אמנם במקרים חריגים ונדירים - לגזור על נאשם עונש מחוץ למתחם העונש ההולם למעשיו ולהגיע לתוצאה צודקת והוגנת במקרים פרטניים..". על-יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים חלקית בלבד את ערעור המדינה, ומטילים על המשיב, בנוסף לעונשים שהטיל עליו בית משפט קמא בגזר הדין מיום 6.12.20 (ואשר נשארים על כנם ללא שינוי) גם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות אותן יבצע בעבודות תחזוקה במסגרת המועצה המקומית ירכא.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק פסק הדין אל: ב"כ המדינה: עו"ד שרון איל (פמ"ח – פלילי) ב"כ המשיב: עו"ד באסל פלאח, עכו (אנו מורים לעו"ד פלאח למסור את העתק פסק הדין לידי המשיב, ולהבהיר למשיב את משמעות כל האמור בפסק הדין).

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"פ 8823/12 שבתאי נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (01.07.2014): "החומרה הניבטת ממעשיו של המערער היא ברורה וחד משמעית. לצערנו, אין מדובר במקרה חריג ונדיר במחוזותינו, כאשר אנו עדים, חדשות לבקרים, לויכוחים ומחלוקות על עניינים של מה בכך, אשר מתדרדרים במהירות הבזק להחלפת מהלומות ולשימוש בנשק קר, ולעיתים גם בנשק חם. המדובר בתופעה קשה, שאין ניתן להשלים עמה, שכן היא פוגעת אנושות בזכות לחיים ולשלמות הגוף, ועל בתי המשפט לתרום את תרומתם במאבק להדברת התופעה... 'האלימות המתפשטת חושפת את החברה במערומיה מדי יום ביומו. האלימות אינה מפלה בין עיר לכפר, בין צפון לדרום, ובין זקן לצעיר. בצוק העתים אין מנוס מלנהוג במידת החומרה היתרה, יותר משהעבריינים צריכים לכך - הציבור צריך לכך. אחת המטרות המרכזיות של הענישה הפלילית היא כאמור הרתעת עבריינים בכוח, ל'מען יראו וייראו'..". חומרה יתרה במעשיו של הנאשם מתבטאת בכך שהוא פגע במתלוננים באמצעות בקבוקי תבערה שנזרקו לכל עבר וללא כל איבחנה.

בע"פ 1806/17 דארי נ' מדינת ישראל (29.05.2017) – נדחה עירעורו של נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בעבירות של התפרעויות, ניסיון הצתה וניסיון תקיפה עובד ציבור, כאשר על-פי המפורט בשני אישומים השליך הנאשם בקבוקי תבערה לעבר כוחות הבטחון ויידה לעברם אבנים.

...

באיזון הראוי, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה שנמצאות ברף חומרה גבוה ולאור הנזק שצפוי היה להיגרם כתוצאה מהשלכת בקבוקי תבערה לכל עבר, ובאיזון בין נסיבותיו של הנאשם לבין חומרת מעשיו ובשים לב למתחם הענישה ההולם את העבירה לפי נסיבותיה, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף האמצעי של המתחם, לצד עונש של מאסר מותנה ופיצוי לנפגעי העבירה על הנזק שנגרם להם.

בסיכומו של דבר, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 02.09.2020.

אני מחייב את הנאשם לפצות כל אחד מהמתלוננים (מחמוד, פאיזה, חאלד ומנאל) בסך של 1,000 ₪ כל אחד, שיופקדו בקופת בית המשפט ב-10 תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון בהם יהיה ב-01.10.2022 ויתרת התשלומים בתחילת כל חודש עוקב.