ערעור פלילי על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8956/20 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין המערער: מרטינס חורחה מריו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ב-תפ"ח 35652-04-18 מיום 15.9.2020 ו-29.11.2020 שניתן על ידי השופטים: סג"נ ג' נויטל; ט' חיימוביץ ו-ל' ביבי תאריך הישיבה: כ"ח באדר ב התשפ"ב (31.03.2022) בשם המערער: עו"ד עופר אשכנזי; עו"ד שנהב מצה בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון ][]פסק-דין

...

לסיום, אני סבור כי שלושה רכיבים ראייתיים בענייננו – הקלטת האירוע, דו"ח נתיחת הגופה של המנוחה ועדותו של המערער – מלמדים כי המערער שקל ותכנן את רציחת המנוחה, עוד קודם למפגש ביניהם.

בנוסף, אין כאמור מקום לקבל את טענות המערער לעניין הגנת הקנטור, לאור הדברים שפורטו לעיל, והדין החדש שבחוק העונשין אינו משנה ממסקנה זו. בסופו של יום, וכעולה מחומר הראיות, המערער רצח את בת זוגו לשעבר, אֵם לשתי בנות, בכוונה, לאחר איומים והפחדות, ולאחר שנהג בה באלימות ובאובססיביות, וזאת אגב סכסוך כספי, באמצעות נשק קר, בנחישות מצמררת, בדקירות חוזרות ונשנות ובקור רוח – מעשה המתה המבטא דרגת אשמה גבוהה, שאין מתקיימת בו אף לא נסיבה מקלה אחת.

דין הערעור להידחות מהטעמים שהובאו על ידי חבריי.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1682/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר המערער: יאיר סבג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט י' טופף) שניתן ביום 29.10.2021 וביום 24.1.2022 בת"פ 39345-03-20 תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשפ"ב (11.7.2022) בשם המערער: עו"ד שחר מנדלמן בשם המשיבה: עו"ד מוחמד סראחנה ][]פסק-דין

...

כך, טוען המערער כי נטליה לא ראתה את הירי ועל כן תרומתה לזיהוי היורה מוגבלת; כי נטליה לא ראתה את המערער אוחז באקדח ובסכין בו זמנית כך שאין בסיס למסקנה כי מחזיק הסכין הוא בהכרח היורה; וכי נטליה תיארה אדם שאוחז בסכין ולאחר מכן יורה, אך היחיד שנפצע מסכין היה המערער ולפיכך טעתה נטליה בתיאור האירוע או בתיאור היורה.

לנוכח כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

לאור האמור, סבורני כי העונש שהושת על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען, מבטא נכונה את נסיבותיו האישיות ואינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור, על שני חלקיו.

שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (כב' השופט ג' גונטובניק) בעב"י 51160-11-21, ובעב"י 65381-11-21 מיום 12.10.2022, שבגדרו נדחו ערעורי המבקשים על פסק דינה של ועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים בתיק מספר 01.09 (להלן: הועדה).

נטען, בין היתר, כי טענת השהוי שהועלתה על ידי המבקשים נבחנה באופן יסודי ומעמיק על ידי בית משפט קמא; כי הליכי משמעת בדרך כלל מתנהלים לאחר סיום ההליך הפלילי, חרף העיכוב המובנה בהגשת הקובלנה; וכי חלק מתקופת השהוי אכן נכפתה על המבקשים, אך ניתן לכך משקל נאות בגזר הדין ובפסק הדין שבערעור.

...

בתגובת המשיבה נטען כי דין הבקשות להידחות שכן הן לא מעוררות שאלה משפטית עקרונית המצדיקה ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשות ובתגובה להן, בפסק דינה של הוועדה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות, שכן אין הן עונות על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשות נדחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7985/20 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר המערער: ויקטור גואטה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 29.10.2020 ב-תפ"ח 70275-02-19 שניתן על ידי השופטים: ר' בן-יוסף, צ' קפאח, ו-א' קלמן-בלום תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשפ"ב (12.09.2022) בשם המערער: עו"ד ירום הלוי בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר ][]פסק-דין

...

גרסה זו מסבירה לכאורה מדוע דאג מנטילת דגימות ממנו בתקופת המעצר, אך לא נותנת מענה מדוע גילח את שיער ראשו כבר ביום הרצח, וכן לא מסבירה את ההתאמה הגבוהה בין הגרסאות של ביסמוט, סאקר ו-נ' ביחס לפרט ייחודי זה. בסופו של יום, הגעתי לכלל מסקנה כי הרשעת המערער נסמכה על מארג ראייתי איכותי, מוצק ומבוסס היטב, שכלל את התוודות המערער ברצח המנוח בפני ביסמוט, רחל ושני המדובבים; את גרסת ביסמוט על ההכנה לחניקה באמצעות החוטים ותיאור מפורט של ליל הקדימון והניסיון לרצח, בתוספת מצבור העדויות, אשר חיזקו את אמינותו – עדויותיהם של רחל, עטיה, עמרה ונהג המונית דה-פאס; את גרסת רחל על שהותה בבית המנוח בבוקר הרצח, הדברים שאמר לה המנוח טרם מותו, המכות וקולות הכאב של המנוח אשר שמעה ממרפסת ביתו; אישוש גרסתה על-ידי עדויותיהם של ביסמוט, שיינברג, עמרה, ד"ר אלבז, ועטיה; עדותו של ביסמוט על אירועי הקדימון, ובכלל זה דבריו למדובב במסגרת הראיה החדשה נ/46 המאששת את גרסתו; הפרטים המוכמנים שנמסרו למדובבים, אשר הוכח ביחס אליהם כי אף לאחר הגשת הראיות החדשות, מספר פרטים מהותיים לא נמסרו למערער על-ידי אבגי, ולמערער לא היה מקור מידע חיצוני ביחס אליהם; עדותו של עטיה והודעת המערער כי הגיעו בליל הרצח לשכונת "דורה" בעיר; עדות נהג המונית דה-פאס על ההתרחשות בליל הקדימון וזיהויו את ביסמוט; הראיות על אודות סכסוך הסמים בין המערער לבין המנוח; ושקרי המערער המהווים ראיה מפלילה לחובתו.

לפיכך, אני מקבל את מסקנת בית המשפט המחוזי במשפט החוזר, כי התשתית הראייתית בענייננו מצביעה, מעבר לכל ספק סביר, על אשמת המערער בביצוע רצח המנוח.

כפי שהראיתי לעיל, רשימה ארוכה ומפורטת של ראיות ועדויות קושרת את המערער לביצוע רצח המנוח, ומובילה למסקנה המרשיעה בעניינו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4513/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ר' רונן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.4.2023, בתפ"ח 19928-10-20, שניתן על-ידי השופטים ר' בן-יוסף; א' הימן ו-ש' זמיר

...

המערער שב ומכחיש את אשמתו; לדידו, "ניתוח גרסאותיה של [נפגעת העבירה], לרבות נסיבות האירועים המתוארים בהן, באמצעות שיקולי סבירות והגיון, מובילים למסקנה, שאין בתשתית הראייתית כדי להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר". עוד טוען המערער, כי נפגעת העבירה מסרה גרסה מתפתחת, בעקבות שאלות מדריכות, הלוקות באי-אלו סתירות.

באת-כוח המשיבה, מנגד, הבהירה כי המערער הורשע בעבירות לאחר ניהול הוכחות, בפסק דין מפורט ומבוסס היטב, שניתן פה אחד: "הרשעת המערער התבססה על עדות הקטינה, בה נתן בית המשפט אמון מלא, ואשר לה נמצאו חיזוקים רבים – פנימיים וחיצוניים [...] מסקנתו של בית המשפט קמא מבוססת ומעוגנת היטב בחומר הראיות ואינה מצדיקה כל התערבות". בנוגע לסתירות בגרסת נפגעת העבירה, שהמערער טוען לקיומן, נטען כי הן אינן יורדות לשורש גרסתהּ של נפגעת העבירה, ואין בהן כדי לשנות מהמסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי.

אוסיף ואציין, כי עיון בפסקי דין נוספים שהוזכרו בגזר הדין, מעלה כי אף הם תומכים במסקנה שלפיה העונש שנגזר על המערער – אינו סוטה לחומרה, באופן המצדיק את התערבותנו.

לפיכך, סבורני כי דינו של הערעור על גזר הדין – להידחות גם הוא.

סוף דבר מעשיו החמורים של המערער – מזוויעים, נוראיים; הפגיעה המתמשכת – הותירה בנפגעת העבירה את רישומה הקשה.