ערעור פלילי על הרשעה בדקירה הדדית

בין המערער למתלונן התפתח ויכוח מילולי שכלל בהמשך דחיפות הדדיות.

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) ביום 14.5.2014 בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות.

עונשו של המבקש במקרה זה הוחמר בעירעור בבית המשפט המחוזי ל-8 חודשי מאסר בפועל (רע"פ 2781/15 מחאמיד נ' מדינת ישראל (27.4.2015) (להלן: עניין מחאמיד)); בעיניין שווק, נדחה עירעורו של אדם שלחובתו עבר פלילי של עבירות אלימות שהורשע בעבירות פציעה בנסיבות מחמירות ונשיאת סכין לאחר שדקר אדם שהיה מסוכסך עמו וגרם לו לפציעות שהצריכו אישפוז, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 6176/12 שווק נ' מדינת ישראל (13.1.2013) (להלן: עניין שווק)); בעיניין מגאהד [נגזר עונשו של אדם נעדר עבר פלילי שדקר אחר במהלך תיגרה וגרם לו נזקים קלים יחסית ל-12 חודשי מאסר בפועל](ת"פ (מחוזי י-ם) 45956-03-13 מדינת ישראל נ' מגאהד (5.2.2014) (להלן: עניין מגאהד)).

...

בנסיבות אלו לא ראינו להיעתר לבקשת המערער לדחות את הדיון לצורך המשך התהליך הטיפולי באופן שיאפשר לשירות המבחן לבחון פעם נוספת את המלצתו.

בשים לב לאלה; לצורך בהרתעה בעבירות סכינאות; ולהיעדרה של המלצה טיפולית מצד שירות המבחן, לא מצאנו להתערב בעונש שנגזר בבית המשפט קמא, אשר שקל ואיזן את כלל השיקולים הצריכים לעניין.

יודגש כי לא נעלמו מעינינו גילו הצעיר של המערער; נכונותו להשתתף בקבוצות שיקום וטיפול; המלצת הגורם המטפל הפרטי; והמלצת עמותת "עלם". אמנם, במקרה זה הייתה פתיחות לבחון את שילובו של המערער באפיק שיקומי, אך מששירות המבחן מצא בתסקירו המנומק והמפורט – שנערך לאחר תקופת ניסיון טיפולי ושיקומי – כי מתקיים סיכון להישנות התנהגות אלימה של המערער במצבי לחץ, וכי אין בידו לבוא בעת הזו בהמלצה טיפולית בעניינו, מצאנו כי אין מנוס מהשארת גזר הדין של בית המשפט קמא על כנו.

הערעור נדחה אפוא.

חרף העובדה שקודם למעשה הפציעה עצמו, קדמה תיגרה הדדית בין השניים, עניין שיש בו כדי לשמש נסיבה לקולה בעיניינו של הנאשם שלפניי – פציעתו של המתלונן נעשתה בנפרד מאותו ארוע מקדים.

עפ"ג (מח' מרכז) 45636-06-13 מדינת ישראל נ' טל (30.6.13) – המערער, צעיר ללא עבר פלילי, הורשע על-פי הודאתו בעבירה של פציעה, לאחר שחבט במתלונן בבקבוק בראשו, עד כי נישבר, וגרם לו לחתך עמוק בפניו באורך של 10 ס"מ, ושני חתכים בזרועותיו.

ת"פ (מח' חי') 16924-07-09 מדינת ישראל נ' שחאדה (3.5.10) – הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעבירות של גרימת חבלה חמורה ותקיפה, לאחר שדקר את שני המתלוננים באמצעות סכין, וגרם להם לפגיעות קשות שהצריכו טפול ואישפוז.

...

מעדותו של המתלונן שוכנעתי כי מדובר באירוע קשה שלא יישכח.

החלטתי להימנע מהטלת מאסר בפועל, אשר עלול להיות הרסני עבור הנאשם, שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות בעיריית סכנין.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3472/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע בתיק פלילי 529/09 שניתן ביום 23.03.2011 על-ידי השופטת יעל רז-לוי תאריך הישיבה: י"ד בתמוז התשע"ב (04.07.12) בשם המערער: עו"ד ד"ר חגית לרנאו בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין בשם שירות מבחן לנוער: גב' שלומית מרדר ][]פסק-דין

בהמשך, היתגלע ויכוח בין הנוכחים שהתפתח לדחיפות הדדיות במהלכן דקר המערער, באמצעות הסכין, את המנוח, חברו מילדות ושכנו, דקירה עמוקה בבטנו.

כמו כן, המערער ביקש לצרף תיק נוסף (ת.פ. 1063/09 של בית המשפט לנוער באשדוד) והורשע על פי הודאתו בעבירה של ניסיון בצוותא לשימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 384 יחד עם סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין.

...

טענות המשיבה לטענת המשיבה דין הערעור להידחות.

אולם, איני מוצא כי קיימת הצדקה להתערב בו. אגב, למסקנה זו הייתי מגיע גם בהתעלם מהממצאים הקשים המובאים בתסקיר בהתבסס על חוות הדעת הפסיכיאטרית והפסיכולוגית.

בכך נמצאנו מסיטים את שלב הענישה למשעולים צדדיים ומסבכים ומאריכים עוד יותר את ההליך הפלילי.

ולבסוף, וכפי שציין חברי בסעיף 25 לחוות דעתו, נאשם אינו חייב לשתף פעולה עם שירות המבחן, אך משעשה כן, הוא מכפיף עצמו "לכללי המשחק" הנהוגים והמקובלים בשירות המבחן, ואין לאפשר לו לשנות כללים אלה משניתנה חוות דעת שאינה לרוחו.

ת/13 – ת/14 - גיליון מירשם פלילי של נאשם 6, יוסי ביטון וגזר דין הכולל מאסר מותנה – לנאשם הרשעה קודמת אחת בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שבוצעו בשנת 2017 (ת"פ 46270-09-17 מיום 16.1.18), בכך שדקר את המתלונן בבטנו במסגרת ויכוח, באמצעות חפץ חד, וגרם לו לנקב במעי.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ע"פ 9928/16 טהה נ' מדינת ישראל (נבו 15.1.2018) – המערער הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין, בכך שבעקבות סיכסוך מילולי, דקר את המתלונן בגבו בסכין שאורך להבהּ כ-30 ס"מ, וגרם לו לחתך בעומק 7 ס"מ וברוחב 5 ס"מ. בית המשפט קמא קבע מיתחם עונש הולם שבין 24 – 60 חודשי מאסר.

ע"פ  8266/13 לאפי נ' מדינת ישראל (נבו 11.2.2015) – המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון (הצדדים היו חלוקים על סעיף העבירה אך לא על העובדות), בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק, בכך שעקב חילוקי דיעות במקום עבודה, בין המערער לממונה עליו (להלן: "המתלונן"), ולאחר שהמתלונן הורה למערער לעזוב את המקום, הוציא המערער אגרופן ברזל מכיסו, חבט בו בחוזקה בלחיו של המתלונן, וגרם לו לחתך אורכי עמוק ומדמם בלחי, שנתפר בהרדמה מקומית ונחבש.

ת"פ 35196-11-20 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 14.7.2021) - הנאשם הודה והורשע במהלך פרשת ההגנה, בבצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בכך שדקר את המתלונן באמצעות מברג על רקע סיכסוך, בקטטה בה ננקטה אלימות הדדית, שלוש דקירות, שתיים באיזור החזה ואחת בעין ימין, המשיך לרדוף אחריו וניסה לידקור אותו שוב.

...

בסופו של דבר נמלטו נאשמים 1 ו-6 על האופנוע של נאשם 6.

גם אני סבורה כי יש מקום לעשות כן, בשים לב לעברו הנקי של הנאשם, למאמצי השיקום שכללו ניתוק קשריו השוליים ומעבר לעיר אחרת, כמו גם השתלבות בתוכנית שיקום, ליציבות התעסוקתית, ולחלקו המינורי יחסית בעבירות.

לימור ביבי, שופטת סוף דבר: אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשמים את העונשים כמפורט בחוות דעתה של השופטת טלי חיימוביץ.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 10472-09-22 לביא(אחר/נוסף) נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 300442/2021 בפני כבוד השופטים אלי אברבנאל, חיה זנדברג ומיכל שרביט המערער מתן לביא (אחר/נוסף) ע"י ב"כ עוה"ד דוד הלוי המשיבה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד יובל קידר, פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) פסק דין

המערער הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מקורי בת"פ 48059-03-21 ובכתב אישום מתוקן בת"פ 60121-03-21, בעבירה של פציעה כשעבריין מזויין לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשתי עבירות של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

אגב הויכוח שהתלהט נוצר מגע פיזי שכלל דחיפות הדדיות בין הנצים – מצד אחד המערער וחבריו, ומן הצד השני הקופאי ועובד המקום י"ע (המתלונן) שיצא כדי להרגיע את הרוחות.

בעיצומה של הקטטה שלף המערער מתוך מכנסיו סכין ודקר את המתלונן בבטנו השמאלית התחתונה.

...

בית משפט קמא קבע כי בחינת הסדר הטיעון בראי הקריטריונים הנדרשים על-פי תיקון 113 לחוק העונשין והפסיקה מוביל למסקנה כי ההסדר שאליו הגיעו הצדדים אינו סביר בנסיבותיו.

נקבע כי "מעשיו של הנאשם יכלו לגרום למותו של המתלונן, נוכח דקירת המתלונן באיבר חיוני מרובה כלי דם. אך בנס, לא הסתיים המקרה במותו של המתלונן, ומסקנה זו מתחזקת נוכח התייחסות ההסדר לשני תיקים, המלמדים על מהלך של הסלמה בהתנהגות הנאשם – תחילה החזקת סכין על גופו ובאיזור חלציו ללא מטרה כשרה, ובהמשך, שימוש באותה סכין שהוחזקה באותו מקום, כך שפוטנציאל הנזק התממש כמעט במלואו. לטעמי בעבירות מסכנות חיים מעין אלו, ובמיוחד בנסיבות של ביצוע בצוותא והתנהגות המעידה על ניסיון לברוח מאימת החוק, הסדר שאינו כולל מאסר בפועל אינו יכול לעמוד. יש לצורך להרתיע את היחיד ובוודאי את הרבים, שעה שהחברה נאבקת כולה בשיעורי אלימות גבוהים שהם 'מכת מדינה' של ממש, המאיימים על אופיה של החברה ועל ביטחון חבריה במרחב הפרטי והציבורי כאחר. סברתי ששיקולים אלו, מאפילים על הקשיים הראייתיים וגם על מחדלי המאשימה בהתנהלותה בתיק זה, ולכן המשקל שניתן לתת לשיקולים אחרונים אלו, הוא מוגבל". על כן, בית משפט קמא גזר על המערער עונש מאסר בפועל ל-12 חודשים בניכוי ימי המעצר; מאסר מותנה; קנס; פיצוי למתלונן; והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.