ב"כ המערער הדגישה כי המערער נעדר עבר פלילי, ומכאן שנכון היה לקבל בעיניינו תסקיר של שירות מבחן קודם להטלת עונש מאסר בעיניינו, מה שלא נעשה, חרף העובדה שהמערער ביקש לעשות כן, הגם שבשלב מאוחר.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכתב האישום המתוקן, בנימוקי העירעור, בתשובת המשיבה, בתסקיר שירות המבחן ובחוות הדעת הפרטית שהוגשה כמו גם בגזר הדין של בית המשפט מצאנו כי יש לקבל באופן חלקי את העירעור ולהפחית במעט מתקופת המאסר שהוטלה על המערער, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
מעבר לכל האמור, יש להזכיר כי לצד הפנית עניינו של המערער לשירות המבחן במהלך הדיון בעירעור ניתנה הבהרה שהדבר נעשה "מבלי להביע עמדה לגבי התוצאה הסופית הראויה בתיק זה...".
אף הטענה לעניין חלוף הזמן מאז בוצעה העבירה לא מצדיקה את קבלת טענות המערער, זאת נוכח העובדה שההליך שהתנהל לפני הערכאה הדיונית התעכב לא מעט בשל היתנהלות ההגנה.
...
לעניין שיקול הדעת של בית המשפט שלא להיעתר לבקשת דחייה של שירות המבחן לצורך מיצוי הליך שיקומי, בין היתר נוכח מערך השיקולים השונה של בית המשפט לעומת אלו של שירות המבחן, לרבות בהקשר של עיקרון סופיות הדיון ושיקולי ההרתעה הנגזרים מכך שהעונש ירוצה זמן רב לאחר ההרשעה, ראו בין היתר ע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.1.2016), פסקה 18; ע"פ 3183/16 שלמה עפרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.3.2017).
חרף כל האמור, הגענו למסקנה כי בשים לב לנסיבותיו האישיות-משפחתיות של המערער, תרומתו למדינה (התנדבות לשירות קרבי בסדיר ובמילואים) ולקהילה בה הוא חי, העדר עבר פלילי והעובדה שלאחר גזר הדין החליט בית המשפט אף לחלט את רכבו של המערער ששוויו הוא כאמור עשרות אלפי שקלים, ניתן לבוא לקראת המערער, בבחינת "לפנים משורת הדין" ולקצר במעט את תקופת המאסר שהוטלה עליו.
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שמתקופת המאסר שנקבעה למערער יופחתו שלושה חודשים, ומכאן שתקופת המאסר שעל המערער לרצות תעמוד על 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו.
