ערעור על תכנית מתאר בשכונת ואדי קדום בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3697/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערים: 1. נאסר מוחמד פדל 2. מוחמד נאסר מוחמד פדל 3. מאזן נאסר מוחמד פדל 4. זינאת בורקאן 5. הנאא טוויל נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בה"פ 29355-09-13 מיום 15.3.2016

תאריך הישיבה: ח' באייר התשע"ח (23.4.2018) בשם המערערים: עו"ד יזיד קעואר בשם המשיבה: עו"ד פיני ויקסלבוים; עו"ד דנה סעדו; עו"ד יאיר אקשטיין ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: עניינו של העירעור שלפנינו בחלק ממגרש 7 לפי תכנית 2668 של הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים, "שינוי מס' 1/87 לתכנית מתאר ע.מ./9 (לעיר העתיקה וסביבתה), שינוי מס' 1/87 לתכנית מתאר מס' ע.מ./11, שינוי מס' 1/87 לתכניות מס' 3223, 2683, 3091, 2752, ושינוי מס' 1/87 לתכנית מפורטת מס' 2571" (1998) (להלן: התכנית) בשכונת ואדי קדום בירושלים, המיועד לפי התכנית לשמש כשטח לבניין ציבור, כך שייבנה עליו בית ספר הכולל 27 כיתות לימוד.

...

בצד האמור, בהינתן ההשלכה האפשרית שיש להכרעה זו על שאלת השיכון החלוף (מבלי שאנו קובעים מסמרות); והואיל ומדובר בפינוי מבני מגורים שלפי הטענה מתגוררים בהם כמאה נפשות וביניהן קשישים וטף (שלא מעטים מהם התייצבו לדיון שלפנינו), ראינו להתיר הגשת הראיות הנוספות.

אנו סבורים כי המענה למחדלם של המערערים הוא חיובם בהוצאות – חיוב עצמאי שיעמוד בעינו ללא כל זיקה לתוצאות ההליך.

החלטת בית המשפט קמא ניתנה במכלול של בקשות לדחיית מועד ביצוע צוי הריסה שפוטיים שניתנו בתיקים אלה, המתייחסים למבנים בשכונת ואדי קדום, כאשר גזרי הדין הרלוואנטיים ניתנו בטווח זמן שבין 3 עד כ-22 שנים לפני מועד מתן ההחלטה.

כל הבקשות נסמכות על תוכנית המקודמת על ידי המרכז לשיתוף פעולה בנלאומי לשלום (IPCC) במכתב שצורף לבקשות צוין כי הוקם צוות תיכנון מיוחד הכולל אדריכלים, מהנדסים, יועצי דרכים ונוף, מהנדסי תשתיות וכו', במטרה להכין תוכנית שתענה על מלוא צרכי השכונה והתכנוניים, זאת לאחר שעיריית ירושלים הפקירה את תושבי השכונה ולא קידמה באיזור האמור תיכנון כולל במיתחם השכונה.

עוד טענה כי יש להפריד בין ההליך התיכנוני לבין ההליך המשפטי ולא ניתן להתלות את ההליך המשפטי עקב ההליך התיכנוני ועל המבקש להראות כי מיתקיים הליך ממשי וכי ההיתר מצוי בהשג יד. ב"כ המערערת גם התייחסה לתוכנית מתאר ירושלים 2000 שבמסגרתה נבחרו מספר אזורים שבכוונת מוסדות התיכנון להפוך אותם למגורים, כאשר אותם אזורים נקראים "פוליגון". תיכנון כזה נעשה גם לגבי שכונת וואדי קדום, כאשר לגבי המבנים שנמצאים בתוך הפוליגון, עמדת רשויות התיכנון הנה להעתר בדרך כלל לבקשות לדחיית צוי ההריסה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שהתיקים יוחזרו לבית המשפט קמא ועל אף שהדיון בהם ימשיך להתקיים במאוחד, המערערת תוכל להתייחס באופן פרטני למצב התכנוני ולאופק של קבלת היתרים בכל תיק ותיק ולאחר מכן תינתן החלטה חדשה שתתייחס גם לטענותיה הפרטניות.

בנוסף, ציינה העדה בהמשך, כי "התושבים מנסים לקדם תוכנית כוללת שכרגע היא לא קיימת ולכן על סמך נתון זה אנו דוחים את הבקשה ולא מסכימים... אנו מגיבים בשלילה לכל הבקשות משום שהתוכנית טרם הוגשה. ב-22.2 הוגשו 23 בקשות שמתיחסות לואדי קדום ולכל הבקשות התנגדנו באופן גורף על אף ששמונה תובעים שונים טיפלו בבקשות. בשני תיקים שנדון בפני מותב זה, בית המשפט החליט לתת אורכות, אנו סבורים שזה נימוקים שלא מצדיקים אורכות" (שם, עמ' 3, ש' 9-16)(הדגשות הוספו-מ.ה.).

לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שההחלטה מושא הערעור תבוטל, התיקים המפורטים בפסקה 2 לעיל יושבו לבית המשפט קמא, ועל אף שהדיון בהם ימשיך להתקיים במאוחד, תוכל המשיבה להגיש תגובה פרטנית בהתייחס לכל תיק ותיק וזאת לא יאוחר מיום 20.3.16 ולאחר מכן ייתן בית המשפט את החלטתו בהתייחס גם לאותה תגובה.

בתגובת הערייה נטען כי המבקש מנסה להיתלות באמרה שאינה נוגעת אליו והכוונה לדבריה של הגב' רחל אשר הרוש במסגרת ת"פ 2568/94 ו-9 הליכים אחרים שבהם התייחסה לתכנית המוצעת לאיזור ואדי קדום.

המדינה טוענת כי גלגולן של הבקשות החל מהסתמכות על התוכנית 14338 שניפתחה לפני כ-5 שנים, אולם מעולם לא קודמה למעט פתיחת תיק תב"ע ביום 2.2.11.

בנוסף, מפנה המדינה לכך שנגד המשיב 3 הנאשם בת"פ 5987/06 שהורשע בבניית מבנה חד קומתי בשטח של כ-218 מ"ר שניבנה בשנת 2004 וכנגד המשיב 4, הנאשם בת"פ 11030/06, שהורשע בבניית מבנה בן שתי קומות בשטח כולל של 174 מ"ר ומרפסות בשטח כולל של כ-50 מ"ר. המדינה מוסיפה, כי המותבים האמורים בהחלטותיהם היתעלמו מכך שלא קיים אופק תיכנוני להכשרת המבנים נשוא העירעור ולא מונחת כל תכנית ממשית להכשרת העבירות, שעה במדובר במבנים המצויים ב"שטח פתוח".

כנאמר בהחלטה, מדובר שם במבנה בהקף של 95 מ"ר שניבנה לפני 11 שנה בטרם הוכשר ולפי הסברה של המדינה בהתאם לתכנית המתאר 2000 ירושלים, המבנה מצוי במיתחם המיועד לשטח ירוק שלא ניתן להכשירו.

בנוסף טענו, כי מדובר בשטח, שבו במרחק של עשרות מטרים זה מזה חיים, מצד אחד, אנשים במאה ה-21 ובצדו השני חיים אנשים "בעידן החושך". לדבריהם, מדובר בשטחים נרחבים שלגביהם צריך להסדיר בעלויות, כבישים ופרמטרים נוספים וכי כל המבנים של המשיבים והמערערים יוכשרו בדרך זו. לעומת זאת, טענה ב"כ המדינה, כי על סמך החלטה אחת שניתנה בנגוד לפסיקה של בית המשפט העליון, כאשר ההליך התיכנוני רחוק מסיום וסופו אינו נראה לעין, נמצאה שיטה לקבל באותה שכונה, בהתייחס לעשרות מבנים ולעשרות עבירות, אורכה שיפוטית או דחייה שיפוטית לבצוע צוי הריסה.

...

אף על פי כן וחרף ההבנות עם התושבים, חזרה בה העירייה, לטענתם, מההסכמות בנוגע לכך שהתכנית תוגש ותקודם באמצעותה ובסופו של דבר נקבע כי המנהל הקהילתי בעין אלוזה הוא זה שימשיך במלאכת קידום התכנית, בהסתמך על ההנחיות אותן קיבל האדריכל.

לבית המשפט נתון שיקול דעת להחליט באילו מקרים יעכב ביצוע צווי הריסה וידחה את מועד ביצועם, תוך מתן שיקול דעת רחב ועמוק לבית המשפט ולו כדי למנוע מסיבות כאלה ואחרות תוצאות קשות ובלתי צודקות, כאשר לעניין זה נדרש לבית המשפט "טעם טוב" כדי להיעתר למתן האורכה.

לא זו אף זו, תיתכן סטייה מעיקרון אחידות הענישה אף כאשר קיימת זהות בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אם מצא בית המשפט כי שיקולי ענישה כלליים גוברים על עיקרון אחידות הענישה.

][ לפניי בקשה למתן צו האוסר על "התחלת כל עבודה מעבודות הפיתוח בשכונת סילוואן ואדי חילווה", עד להכרעה בעירעור שכנגד שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים בירושלים (כבוד השופט נ' סולברג) בעת"ם 8938/08 מיום 7.9.2009.

בעתירה נטען כי ביצוע העבודות לא אושר בהתאם להסדר הקבוע בחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965; כי לעבודות לא הוצאו היתרי בניה כנדרש על פי חוק; וכי לגבי מרבית השטח בו מבוצעות העבודות לא אושרו תוכניות מתאר מפורטות ועל כן כלל לא ניתן להוציא בשטח זה היתרי בניה.

לאחר שבקשתם נדחתה הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית משפט זה (בר"ם 10956/10) שנדחתה אף היא בהחלטתה של השופטת מ' נאור מיום 24.2.2009.

...

ברם, על אף כי טרם החל ביצוע העבודות ברחובות אלו, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

שלא בשולי החלטתי אחזור על הבהרתה של השופטת מ' נאור בהחלטתה הנזכרת לעיל לפיה בהמשך ביצוע העבודות נוטלים על עצמם המשיבים את הסיכון שהערעור שכנגד שהגישו המבקשים יתקבל ובית משפט זה יורה על השבת המצב לקדמותו.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

מדיניות הענישה הנוהגת ב-תו"ב (י-ם) 72129-07-17 מדינת ישראל נ' סאאד סלאח (31.10.2018) נגזרו על הנאשם מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וכן קנס בסך 29,200 ₪ בגין אי ציות שני לצוו התאמה של 190 מ"ר בשכונת ואדי ג'וז בירושלים.

בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 2464/15).

ב-ע"פ (י-ם) 9966-01-13 מחמוד אחמד כאלותי נ' מדינת ישראל (17.7.2013) נדון אי ציות של הנאשם לצוו התאמת מבנה בין 5 קומות בשטח של 1,020 מ"ר (אשר ניבנה שלא כדין) בשכונת שועאפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באיזור.

ב-10431-07-09 ועדה מקומית לתיכנון ובניה מעלה הגליל נ' מאיר פרץ מדובר היה בתיק בניה ולא אי ציות (שהוא חמור יותר נוכח בחירת הנאשם שלא לציית לגזר דין שכבר ניתן נגדו בעיניין אותה עבירה), תוך שהבניה גם היתה תואמת תכנית מתאר - בעוד שבמקרה דנן הבניה נוגדת תכנית מתאר גם בחלוף שני עשורים מעת שבוצעה.

...

מקובלת עליי עמדת המאשימה באשר לסכומו הכולל של הקנס אשר ראוי להשית על הנאשם בנסיבות היקף העבירה, משך העבירה, העדר אופק להכשרתה וסירוב הנאשם לבצע את צו ההתאמה.

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני מפעיל מאסר על תנאי מ-ת.פ. 1337/04 (אשר הוארך ב-ת.פ. 766/14) לחודשיים.