בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 213/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט א' שטיין
כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ
המערערת:
רשות מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיבה:
מעונות ילדים בישראל קרית הילד ירושלים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 57566-06-16 שניתן ביום 24.11.2019 על-ידי כב' הנשיא א' פרקש
תאריך הישיבה:
י"ח באייר התשפ"ב
(19.5.2022)
בשם המערערת:
עו"ד יעל מימון
בשם המשיבה:
עו"ד אשר אקסלרד
][]פסק-דין
ביחס ליסוד הראשון שעניינו התעשרות רמ"י, קבע בית המשפט המחוזי כי "אין חולק, כי [המערערת] התעשרה – [המערערת] קיבלה מ[העמותה] דמי חכירה מהוונים עבור 204 יחידות דיור".
באשר ליסוד השני, שעניינו הקשר הסיבתי בין ההתעשרות שצמחה לרמ"י לבין פעולות העמותה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבחון את הקשר הסיבתי בין הקף יחידות הדיור שאושר על-ידי הערייה בשטח ההרשאה לבין הפרשת השטחים לצרכי ציבור על-ידי העמותה.
לאחר מכן פנה בית המשפט המחוזי לבחינת היסוד השלישי שעניינו בשאלה האם התעשרותה של רמ"י נעשתה "שלא על פי זכות שבדין". בראשית דבריו ציין בית המשפט המחוזי כי:
"לכאורה, ההתעשרות של הנתבעת נבעה מחוזה חוקי ותקף בין הערייה לבין התובעת, שהנתבעת אינה צד לו. על פי הכלל המשפטי שהובא לעיל, הנתבעת, כנהנית אינצידנטאלית מן החוזה הזה, אינה חייבת בהשבת התעשרותה. התובעת, שפעלה לקידום אינטרס עצמי, קיבלה תמורת הפרשת השטחים הגדלת מספר יחידות דיור שהייתה יכולה לבנות על שטח ההרשאה, ואין היא זכאית לשכר נוסף מהנתבעת, שאינה צד לחוזה [...] מכאן עולה לכאורה, כי התובעת אינה זכאית להשבה מהנתבעת, בין משום שהתעשרותה של הנתבעת נבעה מחוזה של התובעת עם אחר ובין משום שהתובעת פעלה לקידום אינטרס עצמי" (ההדגשה במקור).
ראו לעניין זה גם: ע"א 3573/91 חברה ישראלית להספקה לחקלאות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נ(1) 331, 336 (1996); ע"א 2149/15 צפריה – מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 38 (15.8.2017) (להלן: עניין צפריה); ע"א 8688/06 ברודנו נ' עירית תל אביב, פסקה 10 (31.1.2010); ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול בע"מ פ"ד מד(3) 661, 704 (1990).
...
העובדה שמדובר ברשות ציבורית ובכיס עמוק אין בה כדי לשנות ממסקנה זו.
גם במועד מתן תשובתה של רמ"י לבקשת העמותה, לא מצאתי טעם להשבה.
אשר על כן, סבורני כי דין הערעור להתקבל.
ת
השופטת ד' ברק-ארז:
אני מסכימה לפסק דינה המקיף של חברתי השופטת ג' כנפי-שטייניץ הסבורה כי דין הערעור שבפנינו להתקבל.
