בהחלטה מיום 16.10.02, ובהחלטה נוספת מיום 12.02.03, דחה קצין-התגמולים את תביעותיו של המערער, והודיע לו, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל סמך חוות-דעת רפואיות, הגיע לכלל מסקנה, כי לא אירעה למערער "נכות", וכי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימות האמורות לעיל לבין תנאי-שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.
לגירסתה, סימפטומים אלה מופיעים בשלב מתקדם יותר של המחלה, והואיל ואצל המערער נמצא יתר לחץ דם וחלבון בשתן, כבר ביום 11.1.98, הרי שהמחלה היתה קיימת אצלו זמן רב קודם לכן ואף יתכן גם לפני השרות הצבאי ורק אובחנה לראשונה בזמן השרות הצבאי; סביר מאוד, שלו היו מבצעים למערער בדיקות שגרתיות, של לחץ דם ושתן בין התאריכים פברואר 96' עד ינואר 98'-הרי שהסמפטומים, של לחץ דם ומימצאים בשתן, היו מופיעים קודם והמחלה היתה מאובחנת בשלב מוקדם יותר.
...
בהחלטה מיום 16.10.02, ובהחלטה נוספת מיום 12.02.03, דחה קצין-התגמולים את תביעותיו של המערער, והודיע לו, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל סמך חוות-דעת רפואיות, הגיע לכלל מסקנה, כי לא ארעה למערער "נכות", וכי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימות האמורות לעיל לבין תנאי-שרותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.
כדי שנאמץ חוות-דעת רפואית, של רופא-מומחה, אין זה די במשפט המסכם את חוות-הדעת במילים המקובלות על משפטנים, אלא שיש ללמוד ממכלול דיברי המומחים, ולברר שמא אין המסקנה, שבסוף חוות-דעתם, עולה, בהכרח, מהעובדות המובאות בחוות-דעתם (ראה: ע.א. 75/188, גיורא ביבר נ. קצין-התגמולים, פ"ד ל' (3), עמ' 172, בעמ' 175 ז').
כאשר אנו סבורים, כי הגירסה של אחד הרופאים היא עדיפה על-פני זו של חברו, וכאשר על המערער לשכנע אותנו "במידה המתקבלת מאוד על הדעת", ניתן לומר, שהמערער לא עמד במעמסה של הרמת הנטל המוטל עליו, ומקבלים אנו את הטענה לפיה לא הרים המערער את נטל השיכנוע ונטל הבאת הראיות בדרגת הוכחה של "מעבר למאזן ההסתברויות", ודין ערעור זה להדחות.