ערעור על תביעת נזקי גוף בגין תאונת עבודה

בפניי תביעה לניזקי גוף בגין תאונת עבודה שאירעה לתובע.

על עדות יחידה חלים הכללים כקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות והפסיקה שפירשה סעיף זה, לפיהם על בית המשפט להזהיר את עצמו כי מדובר בעדות יחידה ועליו לנמק מדוע הוא מקבל את התביעה על סמך העדות היחידה (ראו: ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטים בע"מ נ' פיירמנס אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 93 [1979]).

לכן לדוגמא בע"א , בו הסתמך בעל דין על עדות יחידה לצורך הוכחת טענת חוסר תום לב, הסתפק בית המשפט ברף ראייתי של מאזן הסתברויות וקבע כי המערער לא הרים רף זה במאזן הסתברויות (ראו: ע"א 8143/14 חלפון נ' בנק דסקונט למשכנתאות בע"מ [פורסם בנבו] (29.1.2017) סעיף 4 לחוות דעת של השופטת ברון וכן דברי השופט ג'בראן בסוף פסק הדין).

...

הנתבע 3 כבר למחרת האירוע טען בפני המפקח כי התובע נפל מסולם ועל כן אני דוחה את טענת הנתבעים 1-2 בהקשר זה. גם בטופס דיווח על תאונה שערך המעביד נתבע 3 נרשם לצד "סוג התאונה" (סעיף 4) "נפל מעל סולם". גם בהודעה במשטרה מסר המעביד כי התובע היה על סולם.

אני סבור כי המקרה ענייננו נופל לסיטואציה השניה שמניתי לעיל.

התוצאה לאור האמור לעיל אני קובע כי התאונה בה נפגע התובע היא תאונת דרכים ועל נתבעים 1 ו- 2 לשאת בנזקיו על פי החוק.

התביעה כנגד נתבעים 3 – 4 נדחית.

לפני תביעה לניזקי גוף בגין תאונת עבודה שארעה לתובע במהלך עבודתו בשירות הנתבעת.

וכך פסק בית משפט העליון ביחס לסיכון המיוחד של שימוש בעגורן, פסיקה שהיא יפה לענייננו : "אין בידי להסכים להנמקה זו ולמסקנה אליה הגיע השופט המלומד. לא היה די בהדרכה הכללית אותה קיבל המערער מפי כחל אלא היה צורך בהדרכה ספציפית ביחס לסכנה הכרוכה בעבודת ההרמה של משאות על-ידי עגורן, שהנה סכנה מיוחדת לעבודה זו. כך יוצא מעדותו של המהנדס ליטובסקי שלא נסתרה על-ידי שום עדות אחרת. את הבנת הסכנה הזאת מן ההכרח היה להחדיר היטב למוחו של הפועל, כי חובת ההדרכה המוטלת על המעביד חמורה יותר ככל שגדולה יותר הסכנה הכרוכה בעבודה."  על פי העובדות שקבעתי לעיל, אחריות הנתבעת היא ברורה.

...

בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון שאלת האחריות לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנתבעת אחריות לנזקי התובע.

אני סבור כי באופן חלקי קיבל התובע עזרה וכי מדובר בעזרה היוצאת מגדר הרגל.

הפסד כושר לעתיד המומחית מטעם בית המשפט מצאה כי התובע סובל מהגבלה במפרק אצבע 5 יד שמאל, כאשר בשמאל מסוגל לכופף 60 מעלות ואילו בימין 110 מעלות.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 37,514 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 11,000 ₪ בגין חוות דעת ואגרת בית משפט.

התביעה שבפניי עוסקת בתשלום שכ"ט לנתבעת, עורכת דין אשר ייצגה את התובע בהליך הגשת תביעה לחברת ביטוח בעקבות תאונת דרכים שבה היה מעורב התובע , עובד זר אריתראי ששהה בישראל ואף נפגע בתאונת דרכים וכן בתאונת עבודה .הליך התביעה מול חברת הביטוח הסתיים בפסק דין לטובת התובע ולאחר מכן הוגש ערעור במסגרתו גדל סכום הפצוי.

הפצוי שנפסק לתובע במסגרת התביעה כנגד חברת הביטוח בגין תאונת הדרכים – בתום הליך משפטי ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 21314-09-10) בו נפסק לתובע פיצוי בסכום של 51,906 ש"ח (לאחר הפחתת התשלומים התכופים) כמו כן נפסקו הוצאות בגין תשלום אגרה ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,827 ש"ח. בעקבות הגשת ערעור על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, הוחלט על ידי ערכאת העירעור (ע"א 14935-07-12) להגדיל את הפצוי בסכום של 30,000 ש"ח ובתוספת שכ"ט עו"ד כדין על סכום זה. תביעה לקבלת גמלת נכות מעבודה – בעקבות תביעה שהוגשה לביטוח הלאומי נמצא התובעת כזכאי לקבלת דמי פגיעה החל מחודש אוקטובר 2008, כאשר גובה הקצבה החודשית אינו קבוע והוא משתנה בין שנה לשנה.

בנוסף על כך זכאית הנתבעת לקבל תשלום גם בהתאם לפיצויים שנפסקו על ידי ערכאת העירעור ולכן זכאית לשכר טירחה נוסף בסך 4,602 ש"ח. דהיינו בסך הכל התובע נידרש לשלם לנתבעת בעבור הגשת התביעה לפי חוק הפלת"ד שכר טירחה בסכום כולל של 12,429 ש"ח. שכר טירחה בגין התביעה לנכות מעבודה בביטוח הלאומי לטענת התובע , בנגוד להסכם שכר הטירחה שנחתם עם הנתבעת, נאמר לו שהוא לא ישלם שכר טירחה מעבר להסכמת הצדדים לגבי התביעה לפצוי שהוגשה מכוח חוק הפלת"ד. התובע טוען כי הוא הבין מדברי הנתבעת שהטיפול בתביעה לביטוח לאומי נעשה כחלק מהטיפול המשפטי בתביעה לניזקי גוף בעקבות התאונה.

...

מעבר לעובדה שעסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהתובע כלל לא דרש את ביטולו ולחזקה המשפטית הקיימת לפיה מי שחתם על מסמך גם יודע את תוכנו, הרי שכאשר מדובר בשתי תביעות שונות שלגבי אחת מהן - התביעה לפי חוק הפלת"ד נקבעה בחוק מגבלה לעניין גובה שכר הטרחה, אינני מקבלת את הטענה שלפיה הנתבעת הסכימה להגביל את שכר טרחתה גם עבור טיפול בתביעה שאיננה מכוח חוק הפלת"ד. התובע אמנם טען כי אינו דובר את השפה העברית או האנגלית שכן הוא דובר את השפה הטיגרית (שפת אם) ולכן לא הבין את תוכן הסכם שכר הטרחה שנכתב בעברית.

לא מצאתי בטענות התובע, בעדותו ובראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע, ביסוס כלשהו לכך שהנתבעת לא תהא זכאית לשכר טרחה בגין הטיפול בהגשת התביעה לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה ואני דוחה טענה הגנה זו. אשר לשכר הטרחה לו זכאית הנתבעת בגין התביעה לביטוח הלאומי: על פי הסכם שכר הטרחה, נקבעו מס' חלופות לבחירתה של הנתבעת באשר לסכום שישלם התובע כשכר טרחה עבור הטיפול בתביעה לביטוח הלאומי (1/3 מגובה שכר הטרחה בטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד, 20% מכל סכום שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או שכר טרחה שווה ערך ל – 24 תשלומים חודשיים שיהיה התובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).

אינני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה. בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בו נקבע מפורשות כי פעולות שאינן נוגעות לתביעות שנדונו לעיל יחויבו בנפרד בתעריף שעתי .משכך הנתבעת איננה יכולה לשנות את ההסכם תוך קביעת סכום "סמלי" בסך 17,000 ש"ח ובכך לייתר את הצורך בהצגת פירוט לתובע לעניין הפעולות בהן נקטה ומהו היקף השעות שנדרש לפעולות אלו, שכן לו רצתה לעשות כך היה עליה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי תנאי ההסכם.

בהיעדר טענה נגדית מצד התובע לעניין סכום ההוצאות ומשלא מצאתי כי גרסת הנתבעת נסתרה בדרך כלשהי, אני מקבלת את טענת הנתבעת באשר לזכאותה לתשלום ההוצאות בסכום של 4,906 ש"ח. התשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעת והקיזוז שבוצע על ידה הנתבעת מאשרת בסעיף 1 לתצהירה שקיבלה סכום כולל של 101,341 ש"ח (פיצויים מחברות הביטוח בגין תאונת דרכים משנת 2008, פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 2014, החזרים שונים מחברת הביטוח וקופ"ח וכן החזר ערבות שהופקדה בבית המשפט).

סיכום לאחר שבחנתי את טענות התובע, מצאתי כי יש לדחות את רוב רכיבי התביעה למעט חיוב הנתבעת לשלם לתובע סכום של 17,000 ש"ח מהטעם שלא נוכחתי על פי הראיות שהובאו בפניי כי אכן נדרש החייב לשלם על פי תנאי הסכם שכר הטרחה, את התשלום אותו הגדירה הנתבעת כסכום "סמלי" ביחס לפעולות שנדרשה לבצע במסגרת הטיפול המשפטי.

לפניי תביעה לניזקי גוף בגין תאונת עבודה שארעה לתובעת עת עבדה בשירות הנתבעת 1.

בנוסף, במסמכי המוסד לביטוח לאומי, לרבות טופס ב"ל 250, שמילא מנהל הסניף, מר אליאס בשארה, מיד לאחר המקרה ומסר אותו לידי התובעת על מנת שתקבל טפול רפואי, נרשם שם: "העובדת עברה ליד תצוגת רדיאטורים, וזה נפל על רגלה". כך גם נרשם בהודעה על פגיעה בעבודה, הטופס עליו חתמה הנתבעת 1, ללא הסתייגות.

משלא הורם נטל זה התקבלה התביעה (בתיק זה הוגש ערעור על ידי הנפגעת בגין אי פסיקת פיצוי מאחר ובחרה לקבל תגמולי פנסיה בשל כלל יחוד העילה ולא נטען על ידי המדינה בתשובה לערעור כי יש לדחות את העירעור גם בהיעדר אחריות).

...

אין כפירה בכיסוי הבי הכרעה ודיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ושמעתי שוב את העדויות המוקלטות ועיינתי במוצגים שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

אני דוחה את הטענה שיש לייחס לתובעת אשם תורם.

לכן, דין הטענה להידחות.

על כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 23,156 ₪.

בפסק הדין, התקבלה תביעה של המשיב לפיצויים בגין ניזקי גוף בגין ארוע שהתרחש ביום 1.9.11 (להלן – התאונה) ונפסקו לו פיצויים בסך של 46,300 ₪.

בית משפט קמא קבע, בהקשר זה, כי המערער היה מודע לכך שהמשיב עבר שתי תאונות עבודה.

אגב כך נעיר, כי גם בטענות העירעור אין המערער טוען, כי בשלב כלשהוא נדונה בינו לבין המשיב שאלת תחולתו של סעיף 5 (השני) לכתב הויתור על תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף.

בתצהיר מסר, בהתייחסו לסך של 25,000 ₪ הנזכר בכתב הויתור, כי "אני והנתבע לא סיכמנו כלל שהתשלום הנ"ל מכסה גם פצויי נזיקין עבור ניזקי גוף שנגרמו לי עקב שתי תאונות העבודה שארעו במהלך עבודתי בשירות הנתבע. לו הנתבע היה דורש כי הסך הנ"ל יהיה גם לכסוי הפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לי עקב שתי התאונות נשוא התביעה, אני לא הייתי מסכים לכך בשום פנים ואופן" (בסעיף 4).

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה (ראו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – התקנות)).

עם זאת, אין בפי המערער טענה של ממש נגד קביעת בית משפט קמא, כי מן המתואר בחוות דעת המומחה, עולה בהכרח המסקנה כי הנכות נבעה מן התאונה.

במכלול נסיבות אלה, לא מצאנו כל עילה להתערב בפיצוי שנפסק.

התוצאה של כל האמור היא, כי הערעור נדחה.