ערעור על תביעת כנגד נאמן חברה בהקפאת הליכים

בתביעתם עתרו לקבלת גמלה הן בשל עבודתם בחברה קודם למתן הצוו להקפאת הליכים והן לקבלת גמלה בשל עבודתם בהתאם להנחיות הנאמנים בתיק הקפאת ההליכים.

בכותרת כתב הטענות נרשם "ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי/מנהל מיוחד". בהחלטתי מיום 29/12/2020 הוריתי כי על המבקשים להבהיר מדוע בית משפט זה מוסמך לידון בעירעור על החלטות המוסד לביטוח לאומי הדן בתביעות לגימלה לפי פרק ח', וכן כי יביעו עמדתם בדבר דרך ההשגה, קרי האם ערעור כדוגמת ערעור על החלטות נאמן בתביעת חוב, או שמא תובענה כנגד המוסד לביטוח לאומי.

העדרו של הליך ערעורי על החלטת פקיד התביעות מעוגן בהבדלים שבין הכרעה בתביעת חוב על ידי מפרק או נאמן לבין ההכרעה בתביעה לגימלה על ידי פקיד תביעות.

...

הגשת התובענה המסקנה מן האמור עד כה היא כי הביקורת השיפוטית על החלטות פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי בתביעות לגמלה של עובד שמעסיקו נקלע להליכי חדלות פירעון, נתונה לבית המשפט של חדלות הפירעון וכי ביקורת זאת תעשה בגדרה של הכרעה בתובענה שתוגש.

הערות לפני סיום המסקנה מן האמור היא כי השגות של עובד על החלטות פקיד התביעות שניתנו בתביעה לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי יתבררו כתובענה שתוגש במסגרת בקשה למתן הוראות ותתברר בפני בית המשפט של חדלות פירעון.

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובע כי ההליך שבו נקטו המבקשים, ערעור על החלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי, אינו מתאים לבירור טענותיהם.

מוקד המחלוקת נעוץ בשאלה האם הפירסום שבוצע במסגרת הליכי הקפאת ההליכים שנקטה החברה על פי סעיף 350ב' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 והמועדים שנקבעו בגדריו, חוסמים את הגשת תביעות החוב של המערערות המופנות כנגד החייבת בלבד.

במענה הודיעה החייבת כי על המערערת להגיש תביעת חוב.

המודעה נפתחת בפיסקה הראשונה בהתייחסות לחברה בלבד "ניתנת בזה הודעה כי בתאריך 14.5.2018 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה והח"מ נתמנו כנאמנים בהקפאת הלכים של החברה, וזאת עד ליום 14.6.2018 (להלן: "תקופת ההקפאה").

...

למסקנה זו הגעתי מאחר שלא שוכנעתי כי בפרסום שבוצע היה די כדי להביא לידיעת נושיה האישיים של החייבת את דבר מתן צו ההקפאה האישי ואת הבקשה שהוגשה לאישור הסדר נושים בעניינה.

אם נוסיף לכך את העובדה כי לא צוינו שמות הנושים האישיים בבקשה ולא נשלחה להם הודעה על הצעת ההסדר כנדרש לפי פקודת פשיטת הרגל במקרה של הצעת הסדר שמגיש יחיד, דומני כי מתחייבת המסקנה כי יש לאפשר למערערות את הגשת תביעות החוב שהוגשו בסמוך לאחר שנודע להן על ההליכים בתיק.

סוף דבר בשים לב לכל האמור אני מקבל את הערעורים ומורה על הארכת המועד להגשת תביעות החוב של המערערות עד מועד הגשתן בפועל.

][] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אלכסנדר רון) בפר"ק 6045-05-17 מהימים 20.2.2020, 25.2.2020 ו-6.4.2020, במסגרתן נדחתה בקשתו של המבקש להורות לנאמן של חברת סיטי א.ק אחזקות בע"מ (בהקפאת הליכים) (המשיבה 1.

כנגד הלוואה זו העמידה החברה לטובת המבקש בטחונות, ובכלל זאת ערבות אישית של מנהל החברה ושיעבוד מדרגה שנייה על הנכס העקרי של החברה – מקרקעין המצויים ברמת גן (להלן: "נכס המקרקעין"), אשר ביחס אליו מחזיק בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים") בשיעבוד מדרגה ראשונה, ונכון למועד החתימה על הסכם ההלוואה, יתרת החוב של החברה כלפיו עמדה על 26 מיליון ש"ח. ביום 4.5.2017 הגישו החברה וחברה נוספת שפועלת עימה (להלן: "החברה הנוספת") בקשה משותפת למתן צו להקפאת הליכים ולגיבוש הצעה להסדר נושים, נוכח קשיים תזרימיים חריפים עמן מתמודדות החברות.

ברם, בית המשפט של חידלות פרעון דחה בקשה זו, והבהיר כי המשמעות של הכרעה בתביעות חוב או בעירעור על הכרעת חוב איננה שההליך בשל לחלוקת כספית מיידית, וכי במקרה דנן טרם הוכרעו כל ערעורי החוב – לרבות ערעור שהגיש בנק הפועלים, כנושה המובטח בשיעבוד ראשון בנכס.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

סבורני כי המקרה דנן אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

]השופט ד' מינץ: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת י' רוטנברג) מיום 22.10.2020 בתיק פש"ר 49809-09-12 בה נדחתה בקשת המערערת להגיש תביעה כספית נגד הנאמן שמונה לנכסיה, נגד כונס הנכסים הרישמי, נגד השופטת לפניה מיתנהל הליך פשיטת הרגל שלה ונגד הנהלת בתי המשפט.

"זאת, בין היתר, בשל חשש מהרתעת יתר של בעל התפקיד, הכבדה על הליכי חידלות הפרעון, הצפה בתביעות נגד בעל התפקיד, וכן בשל החשש מפני עוות שיקול דעתו" (שם, פסקה 7; וראו גם: רע"א 555/14 עו"ד ישי בית און, נאמן לחברת ל. האן צעצועים בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' לנדנר, פסקה 10 (28.4.2014); ע"א 4371/12 רו"ח אילן שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ, פסקות 21-19 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן (17.9.2014)).

...

וכך נאמר על ידי: "תחילה וראש, וסוף דבר הכול נשמע. בפסק הדין ניתנה הדעת באופן מפורש על כל טענותיה של המערערת, ואין כל מקום היום להרהר אחריו. [...] ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מכירת הדירה. [...] אנו גם רואים חובה לציין כי השתכנענו כי בפי הנאמן היה מענה הולם לכל טענותיה של המערערת. גם לא ראינו מקום לביקורת המשתלחת של המערערת כלפיו. יש גם להביע צער שהמערערת אינה מוכנה להשלים עם מצבה ועם העובדה שדירתה מומשה זה מכבר כדין, וכי היא זו אשר מעכבת את חלוקת התמורה שנתקבלה ממכירתה, הן לנושיה והן לידיה שלה על פי הקבוע בפסק הדין. נציין כי למערערת ניתנו הזדמנויות לפדות את חלקה בדירה עוד קודם להשלמת הליכי המכירה, אך הדבר לא נסתייע, ואין למערערת אלא להלין על עצמה. לא למותר לציין, כי בשל קשיים שהערימה המערערת על דרכו של הנאמן, הוא נדרש להציב שמירה על הדירה, מה שהגדיל את הוצאות המימוש, ועל כך יש להצר. בהחלטות בית משפט זה הועברה ביקורת קשה על התנהלותה של המערערת, אך היא אוטמת אוזניה מלשמוע. היא ממשיכה בדרכה ומטרידה בהליכי סרק את ערכאות השיפוט בעניינים שכבר בירכו עליהם את המוגמר" (ע"א 1128/19 אייל נ' עו"ד יניב אינסל, נאמן פסקאות 4-2 (10.12.2020)).

על כן, בהיעדר כל סיכוי ותוחלת לתביעה, דין הבקשה להידחות.

לגופו של עניין, לטענת המדינה לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי ודין התביעה נגד השופטת להידחות בשל קיומה של חסינות מהותית שתביא ממילא לדחייתה של כל תביעת נזיקין נגד השופטת או הנהלת בתי המשפט.

לפיכך, לו בשל כך, דין הערעור להידחות.

מבוא לפניי ערעור על החלטתם של עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה (להלן: "הנאמנים") בתפקידם כנאמנים לחברות אורתם סהר הנדסה בע"מ, אורתם סהר תשתיות ובניה בע"מ ומליבו בניה בע"מ (להלן: "החברות") המצויות בהליכי חידלות פרעון.

אף אם במסגרת טיעוניה ניסתה המערערת מטעמים מובנים לדחות עד כמה שניתן מבחינה כרונולוגית את מועד הווצרות הנזק, שרשרת האירועים שהובילה לנזקים הנטענים נולדה עוד בשנת 2011, חמש שנים בטרם ניפתחו הליכי חידלות הפרעון הראשונים נגד החברות, מה שרק ממחיש את חריפותו של האיחור בהגשת תביעת החוב.

עוד נציין כי: "דיני הקפאת ההליכים, כמו דיני הפרוק, כוללים מיגבלה של זמן להגשת תביעות חוב... הגבלת מועדים זו מלמדת כי לאחריה חלה מעין היתיישנות של תביעות החוב. ההלכה הפסוקה קובעת כי מחדלו של נושה שלא הגיש הוכחת חוב בזמן הוא מהותי ולא פרוצדוראלי, הגורר אחריו אובדן מוחלט של זכות התביעה שלו נגד החברה, תהא מוכחת ומוצדקת ככל שתהא." (אלשיך ואורבך, ע' 683).

...

ראו את החלטתי בעניין עש"א (מחוזי ת"א) 50569-02-14 עובדים של חברה כפרי יעקב בע"מ נ' יובל קדרון - נאמן בהקפאת הליכים (נבו 23.11.2014), שם נאמרו הדברים הבאים בהתייחס למקרה שבו הוגשו תביעות חוב מתוקנות לאחר קרוב לארבע שנים ממועד הגשת התביעות המקוריות: "אכן, מטרתו של המשפט היא התחקות אחר האמת, מתוך מטרה להגיע לתוצאה משפטית צודקת, אלא שאין פירושו של דבר שאיש הישר בעיניו יעשה, בבחינת לית דין ולית דיין. בכל הליך משפטי ישנם כללים דיוניים שיש לפעול על פיהם, לרבות בנוגע למועדים בהם יש להגיש כתבי טענות. קל וחומר כאשר עסקינן בהליכים של הגשת תביעות חוב בחברות חדלות פרעון, כמו בעניננו, בהם נודעת חשיבות יתירה לעמידה במועדים." (שם, פסקה 18).

סיכומו של דבר, בנסיבות המתוארות לעיל אין מקום להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.