חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על תביעה לתשלום דמי חגים שלא שולמו

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

התובע הוסיף, כי ככל שמופיע בתלושי השכר תשלום עבור דמי החג, הרי שתשלום זה בא לפצות על שנים עברו, בהן לא שולמו לתובע דמי חג. על כן, יש לחייב את הנתבעת בתשלום בסך 26,424 ₪.
הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד- בשים לב לכך שרכיבים שהתקבלו עומדים על כעשירית מסכום התביעה, אשר עמדה כזכור על סכום של קרוב למילון ₪, וכן בשים לב לאופן ניהול התובענה, על ידי התובע, לרבות תביעה של רכיבים המתייחסים לתקופה שהתיישנה וכן תביעה על רכיבים ששולמו תוך בקשה לייחס את התשלום לתקופה שהתיישנה (כאשר מרכיבים אלו חזר בו התובע רק בסיכומיו), החלטנו שיש מקום לחייב את התובע לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 15,000 ₪ בגין שכר טירחת עו"ד. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
...
הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- בשים לב לכך שרכיבים שהתקבלו עומדים על כעשירית מסכום התביעה, אשר עמדה כזכור על סכום של קרוב למילון ₪, וכן בשים לב לאופן ניהול התובענה, על ידי התובע, לרבות תביעה של רכיבים המתייחסים לתקופה שהתיישנה וכן תביעה על רכיבים ששולמו תוך בקשה לייחס את התשלום לתקופה שהתיישנה (כאשר מרכיבים אלו חזר בו התובע רק בסיכומיו), החלטנו שיש מקום לחייב את התובע לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
בנקודה זו נציין כי סברנו כי היה מקום לחייב את התובע לשלם סכומים יותר משפסקנו, בהתחשב בעובדה שהנתבעת נדרשה להתמודד עם תביעה בסדר גודל של כ - מיליון ₪ (על כל המשתמע מכך), אך בסופו של דבר החלטנו, מתוך התחשבות במצבו הבריאותי של התובע, לחייבו רק שקבענו לעיל.
עוד נציין כי במקום שהתובע ישלם לנתבעת את הסכומים שפסקנו לחובתו, יכולה היא להפחית סכומים אלו מהסכומים בהם חייבנו אותה, כך שתשלם לתובע 20,000 ₪ פחות והוא לא ישלם לה דבר.

בהליך דיון מהיר (ד"מ) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תלושי השכר אינם משקפים את השעות שיעבדה, ולכן עתרה התובעת להפרשי שכר בגין השעות שיעבדה בפועל ואשר לא דווחו למת"ש, וכן לדמי חגים שלא שולמו לה. התובעת התפטרה נוכח מיגבלות רפואיות ומסרה הודעה מוקדמת כחוק, אך לא שולם לה בגין ימי מחלתה.
[3: דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח'] [4: סעש (ב"ש) 30105-11-14 תאמי אויט נ' ו.ט. כיפופי דרום בע"מ (מיום 20.2.2017); ערעור על פסק הדין נדחה)).
הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: הפרישי שכר בסך 4,591 ₪ פדיון חופשה בסך 2,562 ₪ דמי חגים בסך 466 ₪ דמי מחלה בסך 1,398 ₪ הסכומים יישאו הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
...
אין בידי לקבל טענת קיזוז זו. התובעת צירפה לכתב התביעה מכתב התפטרות מיום 15/4/23 לפיו היא מתפטרת נוכח מצבה הרפואי והנפשי.
] סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 4,591 ₪ פדיון חופשה בסך 2,562 ₪ דמי חגים בסך 466 ₪ דמי מחלה בסך 1,398 ₪ הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 6.4.11 אישר ביה"ד האיזורי את הסדר הפשרה, והמשיבים החלו בתהליך החתמת חברי הקבוצה על תביעות חוב שיועברו למל"ל, ובתוך כך גם על יפוי כוח וכתבי התחייבות לתשלום שכר טירחה בשיעור 25% מתקבולי המל"ל וגמול בשיעור 5% מתקבולי המל"ל, וזאת לגבי מלוא סכום תביעת החוב.
בבקשת האישור מושא הליך זה הועלו טענות הקשורות למערכת היחסים שנוצרה בין המשיבים לבין חברי הקבוצה מכוח ייפוי הכוח וכתבי ההיתחייבות עליהם הוחתמו חברי הקבוצה (המהוים למעשה גם התחייבות לתשלום שכ"ט למשיבים) לאחר הסדר הפשרה הראשון שאושר על ידי ביה"ד האיזורי לעבודה ומכוחו הגישו המשיבים את תביעות החוב בשם חברי הקבוצה לביטוח הלאומי, וזאת ביחס לרכיבי התביעה שלא אושרו במסגרת ההליך הייצוגי בביה"ד לעבודה, כלומר כל הרכיבים מלבד דמי החגים ואי הפקדת פנסיה.
בנוסף, הסכימו הצדדים, כי בכפוף לאישור הסדר הפשרה כמכלול אחד, ובכפוף לבצוע כל התחייבויות המשיב לפי הסדר הפשרה במלואן ובמועדן, תוגש בקשה מוסכמת לבית המשפט העליון, במסגרתה יתבקש בית המשפט לקבל את בקשת רשות העירעור ביחס לעו"ד רם גורודיסקי, המשיב 2 בבקשת האישור.
...
מנגד, טענו המשיבים כי דין בקשת האישור להידחות, הן על הסף והן לגופה מטעמים שונים.
כל אלה הובילו אותי למסקנה כי יש לאשר את תשלום שכ"ט בהתאם למוסכם.
סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, בהתאם לשינויים כפי שמפורט לעיל.
בהתאם להסכמת הצדדים לקדם הליך בבית המשפט העליון בעניינו של המשיב 2, אשר יהא בו לסיים ההליך דנן בעניינו, אני מורה לצדדים לעדכן את בית המשפט בנדון עד לא יאוחר מיום 1.5.24.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

התובע טען גם להעדר תשלום של דמי חגים, הוצאות נסיעה וחופשה, אולם עיון בתלושי השכר מגלה, כי כל רכיבי תביעה אלה שולמו לו בתלושי השכר.
מנגד, לטענת הנתבעת, " כל טענות התובע המוכחשות לעניין אי תשלום...ודמי חגים, שכן התובע קבל את הכספים שמגיעים לו..." (כתב הגנה).
לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק-דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה.
...
בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/3-18   נח בנצילוביץ - אתא בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).
התובע עבד 16 חודשים בנתבעת, לכן אנו קובעים, התובע זכאי לשי לחג בגין 1.33 שנים סך של 666 ₪.
לטענת הנתבעת, טענות אלו מטעם התובע, הן "טענות סרק" וכי שולם לתובע מלוא הזכויות שלו.התובע הפנה את בית הדין להסכם וצו הרחבה אשר מהם לא עולה כי התובע זכאי לתוספת משפחה, לכן התביעה לרכיב זה נדחית.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל במצטבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין אי הודעה בכתב על תנאי עבודה סך של – 3,000 ₪.

בהליך ערעור תובענה ייצוגית (עת"צ) שהוגש בשנת 2024 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בהחלטת בית הדין האיזורי מיום 17.9.2018 (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר אפרים ויגדר ומר יוסף פרלוביץ'), התקבלה בקשתן של המשיבות לאישור התובענה כייצוגית, בעילה של אי תשלום דמי חגים בלבד (להלן: ההחלטה בבקשת האישור).
ביום 29.9.2023, נתן בית הדין האיזורי פסק דין חלקי בתובענה הייצוגית, בו חוייבה המערערת לשלם למשיבות (התובעות הייצוגיות) תשלומים בגין דמי חגים, כדלקמן: למשיבה 1 תשלום דמי חגים בסך של 832 ש"ח ולמשיבה 2 תשלום דמי חגים בסך של 1,200 ש"ח. בפסק הדין החלקי נקבע עוד, כי המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות גמול כתובעת ייצוגית בסך של 10,000 ש"ח, על חשבון הגמול שהסופי שיפסק להן בתום ההליך.
בכלל זה עולה השאלה, האם חלה לגבי תובענות ייצוגיות המתבררות לפני בית הדין לעבודה תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), הקובעת כי המועד להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית (פסק דין או החלטה אחרת) הוא 60 יום ממועד המצאתה, או שמא חלות תקנה 73 ותקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), אשר על פיהן, המועד להגשת הליך ערעורי על פסק דין הוא 30 ימים ממועד המצאתו, ועל החלטה אחרת הוא 15 ימים ממועד המצאתה.
...
אין לקבל את טענת המערערת בתגובתה מיום 23.1.2024, לפיה היתה רשאית להגיש את ערעורה ביום 1.1.2024 לנוכח החלטת בית הדין מיום 31.12.2023, בה צויין כי "בכוונת בית הדין להיעתר" לבקשה להארכת מועד.
לאמור יש להוסיף, כי אף שלא ניתן לקבוע בשלב זה שסיכויי ערעור המערערת הם מובהקים, מכל מקום, יש להיעתר לבקשה להארכת מועד גם לנוכח חשיבות הסוגיות העומדות לדיון בערעור, אשר יש מקום להביאן לבחינת ערכאת הערעור.
טעמים אלה, די בהם על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי.
סוף דבר - כתב הערעור אשר הוגש על ידי המערערת ביום 1.1.2024, מתקבל לרישום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו