במסגרת תביעה זו, מבקשת גב' רחל לאה שוורץ (להלן: "התובעת") לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לשלול מעמדה כתושבת ישראל החל מיום 4/1/06 בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").
חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי מושתתים על תושבות ולא על אזרחות קרי הסטטוס החוקי, דהיינו הקובע ולא הסטטוס הלאומי.
לאחרונה נפסק בעיניין עב"ל 28253-02-12 שמואל שפינט נ' המל"ל (ניתן ביום 28.6.13), כדלקמן:
"המבחן לקביעת תושבותו של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הנו מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות. למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי – הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינת פיזית; וההיבט הסובייקטיבי – הבוחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית. היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוואנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמוד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל.."
בפרשת שפינט הגיע בית הדין הארצי למסקנה, כי מכלול הנסיבות מחזקות את גרסת המבוטח לפיה הוא עלה יחד עם רעייתו לארץ בכוונה להעתיק את תושבתם וזאת חרף העובדה שהוכח כי רעייתו שהתה משך 70% מהזמן בארה"ב. באותו מקרה היתייחס בית הדין הארצי לנסיבות שעמדו מאחורי שהיית בת הזוג הממושכת בחו"ל, בריאות אמה והצורך לטפל בה, לכך שתקופות השהייה בחו"ל היו מוגדרות וזמניות ולעובדה שלאחר פטירת האם הפכה מתכונת השהייה שלה של כ- 70% מהזמן בישראל וכ- 30% מהזמן בארה"ב, ונתן ביטוי אובייקטיבי מצומצם למבחן הזיקות תוך שהוא קובע כי:
"...אין להבין כאילו רק שהייה מוגדרת לצורכי פרנסה יכולה לבוא בגדר שהיה שאינה שוללת תושבות. יכולות לבוא בחשבון מטרות נוספות לשהייה מוגדרת וזמנית, כגון: שהייה לצורכי לימודים או שהייה הנובעת מאילוצים בריאותיים של המבוטח אן של בן מישפחה קרוב. הכל צריך להיבחן בשים לב לנסיבות העניין."
בעב"ל 83/06 ג'אן טייץ נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 2/6/09), הוכרה תושבות מבוטחת שחלקה מחצית מזמנה בין ישראל לארה"ב בשל אילוצי עבודה, משנקבע בין היתר כי נכסיה ונכסי בעלה מצויים בישראל ובני הזוג מגלים תרומה ומעורבות בחיי הקהילה בישראל.
...
בנסיבות אלה כפי שציינתי לעיל, דין הבקשה להתקבל.
אם לסכם את הנאמר עד כה, מכלול הנסיבות שהובאו לפנינו מחזקות את המסקנה, כי התובעת העתיקה את מגוריה ומרכז חייה לחו"ל מאז שנת 2006 לפחות והיא ממשיכה לחיות ולעבוד שם. הנתבע הרים את הנטל ובדין לא הכיר בתושבותה של התובעת בתקופה החל משנת 2006.
משכך, בנסיבות העניין, דין תביעת התובעת להכיר בה כתושבת בהתאם לחוק החל מיום 4/1/06 להידחות.
סוף דבר:
התביעה נדחית.