ערעור על שחרור מוקדם מהכלא בשל התנהגות טובה

חוות דעת של הועדה המחוזית לטפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע), שהיתכנסה ביום 29.3.2023, לא המליצה על שיחרורו המוקדם של המבקש, ואף לא על יציאתו לחופשות, "על רקע ההערכה כי קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו". בחוות דעת נוספת של המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) מיום 11.7.2023 צוין כי "רמת המסוכנות המינית [של המבקש] היא בינונית-נמוכה". בהתייחסות נוספת של מב"ן מיום 7.8.2023 (שאליה מתייחסת חוות דעת וג"ע) הומלץ על הוצאתו של המבקש לחופשות, בשלב ראשון לחופשה בת 12 שעות ובהמשך לחופשות של 24 שעות בתנאים מגבילים, הכוללים איסור על המצאות בקרבתן של בנות מישפחה קטינות.

המבקש הטעים כי לשיטתו בשלה העת להתיר לו לצאת לחופשות, נוכח חלוף למעלה משני שליש מתקופת המאסר, בשים לב להערכת מב"ן שמסוכנותו אינה גבוהה, בהיתחשב בהתנהגותו הטובה במאסר ועל רקע שלובו בקבוצה טיפולית לעברייני מין.

השאלה אם נפל פגם בהחלטת שב"ס לאמץ את המלצת וג"ע שלא להתיר למבקש יציאה לחופשות אינה חורגת מעניינו הפרטני וככזו היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השוו: רע"ב 7891/10 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 17 (17.11.2010); רע"ב 9/12 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2012)).

...

לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה ועיינתי בתיק בית המשפט המחוזי במערכת "נט המשפט" באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתשובת שב"ס. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן אלא במקרים בהם מתעוררת סוגיה או שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (הנשיא, כב' השופט אברהם אברהם, וכב' השופטים גדי צפריר ו-אילונה לינדנשטראוס), מיום 10.11.2020 בעת"א 42692-10-20, במסגרתו התקבלה עתירת המשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש) נגד החלטת ועדת השחרורים, והוחלט לבטל את שיחרורו על תנאי של המבקש.

בנוסף, התייחסה הועדה לקיומן של שורת עבירות משמעת לחובת המבקש, וכן לשלילת טובות הנאה ממנו – רובן ככולן עד לשנת 2015, כאשר לעמדת הועדה עבירת המשמעת האחרונה משנת 2020 אינה ברף העליון.

עוד ציינה הועדה כי המידע המודיעיני שהציג לה שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) מעיד לכאורה על היתנהגות שלילית של המבקש.

אשר על כן, קבעה הועדה כי השילוב בין משך המאסר, הטיפול המעמיק שעבר המבקש בין כותלי הכלא, והטיפול שהוא עתיד לעבור עם שיחרורו מפחיתים במידה מספקת את מסוכנתו לציבור.

החלטה ממוקדת וקונקרטית מסוג זה אינה מצדיקה היתערבות של בית משפט זה. עוד יצוין, כי סעיף 17 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, מאפשר במפורש היתחשבות בחומר מודיעיני כאמור במסגרת דיון בשחרורו המוקדם של אסיר, בהתקיים התנאים האמורים בו (ראו: רע"ב 328/15 זלום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקות י"ז-י"ח (3.12.2015)).

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, ללא צורך בתגובות.

ויובהר, בית המשפט קמא קבע, בניגוד לעמדת וועדת השחרורים, כי בחינת מכלול נסיבותיו של המבקש, לרבות המידע המודיעיני בעניינו של המבקש, מובילה למסקנה סבירה אחת, לפיה אין לאפשר בשלב זה את שחרורו המוקדם של המבקש נוכח מסוכנותו לציבור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

]בבית המשפט העליון רע"ב 5607/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. ועדת השחרורים בבית סוהר צלמון 2. ניסו שחם בקשה לרשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 18.8.2022 בעת"א 38706-07-22 שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' אטרש, ע' טאהא וי' בן-חמו

בפסק הדין דחה בית המשפט (בדעת רוב) את עתירת המבקשת (להלן: המדינה) נגד החלטת ועדת השחרורים בבית סוהר צלמון (להלן: הועדה) שהורתה על שיחרורו המוקדם של המשיב 2 (להלן: המשיב) בהתאם לתנאים שפורטו בהחלטה.

..את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סכויי שקומו של האסיר ואת היתנהגותו בכלא; לשם כך תביא הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה: (1) העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה; (2) תוכנם של כתבי אישום התלויים ועומדים נגד האסיר; סוגי העבירות שבהן הוא מואשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן, על פי האישומים; (3) הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, הקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן; (4) דיונים קודמים בוועדות בענינו של האסיר והחלטות בהם, לרבות בענין ביטול שיחרורו על-תנאי; (5) הקלות בעונש שנתן לו נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים שהוטלו עליו; (6) היתנהגות, חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו, כמפורט להלן: (א) היתנהגות טובה של האסיר במהלך תקופת המאסר; (ב) גילוי יחס חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו לשם שקומו; (ג) שימוש בסם מסוכן, כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – סם מסוכן); (ד) גמילה משימוש בסם מסוכן; (ה) עבירה פלילית שעבר האסיר וסוג העבירה; (ו) היתנהגות שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באסירים אחרים או בסוהרים או לשבש את סדריו של בית הסוהר; (ז) מעורבות בפעילות עבריינית, בין בתוך כותלי בית הסוהר ובין מחוץ להם; (ח) בריחה מבית הסוהר או חזרה אליו שלא במועד; (7) חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הבטחון, ובמקרים המתאימים גם חוות דעת מקצועיות, בין השאר בנושא גילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש; (8) חוות דעת של הרשות לשקום האסיר, אם ניתנה, לענין שיחרורו על-תנאי של האסיר, כמפורט להלן, שלה יינתן משקל גדול יותר ככל שהחלק מעונש המאסר שנשא האסיר קטן יותר: (א) חוות דעת הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר, אפשרויות הישתלבותו בעבודה סדירה או בתכנית טיפולית; לענין זה תובא בחשבון גם מידת הפיקוח על התכנית המוצעת על ידי הרשות לשקום האסיר; (ב) חוות דעת שלפיה אין האסיר זקוק לתכנית שקום ושהוא אינו מגלה דפוסי היתנהגות עבריינית; (ג) חוות דעת שלפיה אין האסיר מתאים לשקום; (9) לענין אסיר שהוטל עליו בצו מבחן לפי פקודת המבחן, לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן לאחר שיחרורו מהמאסר – חוות דעת של שירות המבחן, אם ניתנה, לענין שיחרורו על-תנאי של האסיר; (10) נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו המשפחתי.

...

כאשר האלטרנטיבה הינה העדר כל טיפול (אם המשיב יישאר במאסר), אני סבורה כאמור כי האפשרות מכוחה יתקיים טיפול היא אפשרות שעשויה להיות תועלת בצדה.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לתת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"ב 7141/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטים מ' ברנט, ש' בורנשטין ו-ע' מיכליס) מיום 26.10.2022 בעת"א 10730-10-22 בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד בן מרמרלי ][]החלטה

המבקש אשר התקשה להשלים עם קביעה זו, העלה טענות עקרוניות שונות באשר לתחולתו של סעיף 40א לחוק המאבק בטרור בנסיבות אלו, וטען כי אין תחולה להוראות סעיף זה במקרה שבו מתבקש שיחרור על-תנאי לפי סעיף 7 לחוק, שעניינו בפטור הומניטארי במצבים רפואיים מסוימים השמור גם למי שאינו זכאי להשתחרר שיחרור מוקדם מסיבות אחרות.

חרף מצבו הרפואי, נוכח מעמדו הרם של המבקש ופעילותו בעבר בין כותלי הכלא, קיים סיכון ממשי לציבור בעצם שיחרורו.

משכך, לא היה מקום ליתן משקל רב, כפי שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, לשיקולים הקשורים להתנהגותו של המבקש, לשאלה אם הביע חרטה אם לאו, להשפעה על אמון הציבור ולעמדתם של מישפחות נפגעי העבירה.

אין איפוא כל מקום להתערבות בקביעה כי שיחרורו על-תנאי ממאסר עשוי לפגוע אנושות באמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק ובהתרעת הרבים, שיקולים אשר גם הם נכנסים בגדרי "טובת הציבור" שיש לשקול לפי מצוות סעיף 7(ג) לחוק.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הבקשה נדחית.

במהלך חודש מאי 2022, היתקיימה ועדת טעוני פקוח בעיניינו של העותר, כמדי חצי שנה בדו"ח הוועדה נכתב: "במעמד ועדת המעקב, האסיר מדבר בלקוניות, משתף פעולה באופן מלא ונחווה רגוע, אומר כי רוצה לקחת חלק בפעילות אגפית כדוגמת קבוצה או תעסוקה וכן רוצה לקחת חלק בריפוי בעסוק. עוד אומר כי רוצה שיהיה לו טוב וכי בעתיד אולי ישתפרו תנאי כליאתו ויקבל שחרור מוקדם. עוד מוסיף כי שינה עמדותיו לגבי עבירותיו וכי בתקופה האחרונה מרגיש טוב יותר אך לא מיפרט מעבר לכך. " ביום 18.9.22, ערך סג"ד דר' רוברט אפשטיין, רע"נ פסיכולוגיה ופסיכולוג שקומי בהכשרתו, דו"ח בעיניינו של העותר, ובו כתב: "החל מפברואר 2022 חל שינוי משמעותי מצד האסיר, הן בהתנהגותו והן בהצהרותיו כלפי סביבתו. התפרצויות שליליות פסקו, והאסיר מתמיד באמירותיו שהוא מבין שטעה בעבר, ברצונו להתקדם ולהוכיח שהוא השתנה וראוי לאמון שנידרש כדי להסיר את המיגבלות אשר מונעות ממנו להישתלב בפעילות תקון. מדובר בשינוי עמדה מבורך מצד האסיר, אם כי לא ניתן לאמת את מידת כוונותיו, זאת בהנתן הבטחות לשינוי מצד האסיר בעבר אשר לא היתממשו כלל." בהערכת מצב מיום 22.9.22, בעקבות דחיית בקשתו של העותר לשיחרור מוקדם, נרשם בסיכום קצינת אסירים: "ניכר כי היחידה עושה עם האסיר עבודה טובה וכי האסיר בעת הזו 'שקט', אך יש לנהוג בזהירות לאור היותו בלתי צפוי, לאור המצ"ב לא ממליצה בשלב זה שלובו בחינוך/טפול קבוצתי." אף קביעותיו של דר' אפשטיין לא הובאו בגדר שיקוליה של ועדת סג"ב. נראה כי גם בבחינת כלל ההתנהגויות השליליות של העותר, אמירתו של כבוד השופט אברהם יעקב ב-9.9.20 אך התחזקה, והמציאות החמורה, שהיתה בעת מעצרו ובראשית מאסרו כשהיה כבן 18, אינה המציאות כיום בחלוף יותר מ-5 שנים, לא בהתנהגותו ולא בביטוי כוונותיו.

העותר הגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו (רע"ב 1768/19 פלוני נ' שרות בתי הסוהר (2019)).

"בשולי גזר הדין, אני מוצאת לנכון להפנות שוב לפסק דינו של כב' השופט א' יעקב בעתירת האסיר, ומצטרפת להתרשמותו, לפיה נידרשת התאמה של תנאי הכליאה לצרכים הייחודיים של הנאשם. נדמה כי בכך טמון סיכוי לשפור היתנהגותו, ומניעת אירועים כמו זה." מסגרת נורמאטיבית ההגדרה הדרושה להגדרת אסיר כסיכון גבוה לבריחה, קבועה בפקודת הנציבות 04.09.00: "אסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב) – אסיר אשר עברו, היתנהגותו, מצבו הנפשי, מידע אודותיו, מצביעים על קיום רמת סיכון גבוהה לבריחתו ממשמורת חוקית." הגדרת סג"ב אינה סנקציה בגין היתנהגות שלילית ואינה אמצעי מניעה לעניינים שאינם קשורים לבריחה.

...

ביום 23.10.22 דנה ועדת סג"ב בראשות הסממ"ז והחליטה להותיר את הגדרת העותר כסג"ב: "לאחר שבחנתי את העניין ובהמשך לקביעת השופט. מדובר באסיר אנטי ממסדי. ביצע בתוך הביס"ר שני נסיונות נועזים לבריחה, למרות שנסיונות אלה סוכלו, אולי לא היתה בשנה האחרונה אירוע בנושא בריחה, אולם האסיר ממשיך בהתנהגות חריגה הבא[ה] לידי ביטוי בעתירותיו, בהתבטאות איום כלפי סגל, שביתת רעב – אינו שיפר את התנהגותו [במקור], השינוי שהוא מציג הוא שינוי מהשפה לחוץ ואינו ממושך דיו – בנסיבות אלו בשלב זה לא מאשר הסדרת הגדרתו." ב"כ העותר השיב לכך, שגם מהחלטת הועדה עולה שבחלוף יותר משנתיים מאז החלטת בית המשפט בעת"א 30722-03-22, אשר קבעה (ב-9.9.20), "לא התרחש אירוע כלשהו שיש בו להשליך במישרין על אפשרות בריחה." מעבר לכך, ציין ב"כ העותר שאין בקביעת הוועדה כל התיחסות ללקותו של העותר, שמצוי על הקשת האוטיסטית וסובל מבעית ויסות חושי חמורה של תגובתיות יתר.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהמקור למידע הדרוש יכול להיות מגוון, אך שההחלטה צריכה להיות ממוקדת בהערכה שקיים "סיכון גבוה לבריחה". לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, בהחלטה המנהלית המעודכנת, בשתי התבטאויות חמורות ומאיימות של העותר מנובמבר 2022 (כמפורט בפרוטוקול 11.1.23 ע' 4 ש' 31 ואילך) ובחומר המודיעיני בעניינו של העותר, בפסיקה הקודמת בעניינו של העותר ובהנחיות הבטחון החלות עליו, מצאתי שבהחלטה המנהלית מיום 23.10.23 נפלו פגמים של ממש, ועל כן ההגדרה אינה יכולה לעמוד עוד.

לדעתי, כל בר דעת היה מפרש כך את מעשי הנאשם, וניתן להניח שאף מפקד האגף עצמו, שהוא גורם מקצועי בשב"ס, פירש אותם בדיוק כך. כמובן, אין במסקנה זו כדי להביא להשלמה עם מעשי תקיפה, וודאי לא כלפי אנשי שב"ס, ועל כך הנאשם נותן את הדין".

אולם המסקנה הנדרשת לשם ההגדרה, היא, כלשון הפקודה, "קיום סיכון גבוה לבריחה", קרי "מידת הסכנה לבריחתו" (רע"ב 479/15 דהן נ' שב"ס (2015); רע"ב 2777/21 סלע נ' שב"ס (2021); רע"ב 7744/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (2015) רע"ב 7785/14 בנאייר נ' שב"ס (2014).

כאז גם היום, נכונה קביעתה של כבוד השופטת רבקה גלט, בהמשך להתרשמותו של כבוד השופט יעקב אברהם, "לפיה נדרשת התאמה של תנאי הכליאה לצרכים הייחודיים של הנאשם. נדמה כי בכך טמון סיכוי לשיפור התנהגותו, ומניעת אירועים כמו זה." סוף דבר, העתירה מתקבלת והגדרת העותר כסג"ב מבוטלת.