]השופט א' רובינשטיין:
ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג- 1963 (להלן חוק מס שבח) שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא בדימוס בר אופיר, רו"ח מונד ועו"ד ושמאי מקרקעין מרגליות (פסק הדין נכתב בידי עו"ד מרגליות)) בעמ"ש 1232/02 מיום 10.7.12.
לאחר מספר הליכים, לרבות מחיקת הערר בהיעדר סיכומי המערער ובטול פסק הדין שניתן בהיעדר, נדחה בפסק הדין מיום 10.7.12 (לאחר גניזת התיק בטעות) ערר המערער על שומת המשיב, אשר סיווגה את העיסקה מושא השומה כעיסקת קומבינאציה.
הוסבר, שהכלל הוא כי שווי הזכות הנמכרת ייקבע על פי שווי השוק, ואילו היוצא מן הכלל הוא שהשווי ייקבע לפי התמורה המוסכמת בחוזה, וזאת אך אם שוכנע המנהל (לפי חוק מס שבח) כי התמורה שעליה הסכימו הצדדים, נקבעה בתום לב ומבלי שהושפעה מקיום יחסים מיוחדים בין הקונה למוכר.
...
טענות המערער
לטענת המערער, ועדת הערר נתנה אמון בגירסתו, ונוכח העובדה שבמועד התקשרותו עם החברה הקבלנית הסתיימה בניית בניין המגורים על המקרקעין, המסקנה המתחייבת היא כי אין עסקינן בעסקת קומבינציה, אלא במקרה שבו שני צדדים התקשרו ביניהם בשני הסכמים (מכר ובניה), וכי סעיף 21 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שעניינו בניה ונטיעה במקרקעי הזולת, חל בנדון דידן.
בתום הדיון שלפנינו ניתנה החלטה זו: "לאחר שמיעת הטיעונים ציינו באוזני הצדדים כי נטייתנו היא שלא להיעתר לערעור, ובמקרה כזה, בנסיבות של הימשכות הדיון בועדת הערר, נבקש מן המדינה למחול על הוצאותיה. המערער מבקש ליתן תגובתו בתוך 14 יום במטרה להידברות נוספת, הגם שהמשיב מודיע כי אינו רואה מקום לכך; מכל מקום, הודעת המערער תימסר תוך 14 יום כמבוקש, ויתן דעתו לאמירתנו מעלה". ביום 15.6.14 הודיע המשיב, כי לאחר שנפגשו הצדדים, לא מצא לשנות מעמדתו.
לאחר עיון בחומר באנו ככלל למסקנה כהכרעת ועדת הערר, וכפי שגם טען המשיב, שמכלול תנאיהם של שני ההסכמים בין הצדדים ונסיבותיהם מצביעים על היותם כרוכים זה בזה, קרי עסקת קומבינציה.
על כן, אין בידינו להיעתר לערעור.
