ערעור על שומת ארנונה בגין אחסנת ציוד בנכס

ביום 31.7.2014 השיגה המערערת על שומת הארנונה בגין הנכס, בשל היותו במצב מעטפת בלבד.

המערערת טוענת כי מאחר שלכל היותר מדובר באחסנה של ציוד, יש לחייב את השטח בו מונחת הציוד כאמור, ובהתאם לסיווג "מחסנים" התואם את השמוש (סעיפים 70–71 לסיכומים מטעם המערערת).

...

דיון והכרעה: סבורה אני כי דין הערעור להידחות.

נראה לי כי לאחר שקיימה וועדת הערר הליך בירור מלא לגבי מצבו של הנכס, ומשסוגיית מצבו של הנכס והאם עומד בתנאיי סעיף 330 לפקודת העיריות היא שאלה עובדתית בעיקרה, אין להתערב בקביעת הוועדה.

סוף דבר: על כל אלה, וכמפורט בפסק הדין, הערעור נדחה.

בעיניין שינוי סיווג הנכסים שבחזקת המערערת מ-"נכסים שאינם משמשים למגורים (משרדים, שירותים ומסחר)" ל-"מגורים". רקע ענייננו בנכס בשטח 122 מ"ר ובנכס בשטח 20 מ"ר שבחזקת המערערת, הנמצאים בקומה א' בבניין ברח' אלנבי 99 בת"א, ובהם הפעילה המערערת בר בשם "אחד העם 25", ובהתאם הם סווגו לצרכי ארנונה כ"בניינים שאינם משמשם למגורים" (להלן יחד "הנכסים").

הועדה קבעה כי "בבקורת מיום 14.6.15 ניראו בנכס ציוד הכולל מערכת הגברה, בר עם משקאות רבים, מקרר משקאות, כיסאות ופריטים רבים. נציג העוררת הסביר במהלך הבקורת כי הציוד שנותר במקום היה שייך לבר והוא בשלבים לפנותו. מימצאי הבקורת כמו גם התמונות שצורפו לדו"ח הבקורת, מעידים על כך שרובו של הבר עדיין עמד על תילו בזמן הבקורת, לרבות בר המשקאות, הציוד, הכלים והריהוט. אומנם נחזתה בנכס מיטה שעליה נראתה חברתו של נציג העוררת שעדיין ישנה בשעת הבוקר בה בוצעה הבקורת, אולם מיטה בלבד גם אם היא משמשת לשינה, עדין לא הופכת נכס ל'דירת מגורים'". ועדת הערר התייחסה לפסיקה שדנה במהותה של דירת מגורים לצרכי סיווג נכס, ולכך שאין די בשימוש אירעי כגון הצבת מיטה במשרד לשם מנוחה, אלא שיש צורך באיתור מרכז חייו של אדם – היכן מצויים עיקר נכסיו, היכן הוא מעורב בקהילה, היכן הוא מרגיש בבית וכיו"ב, תוך הפנייה לעמ"נ (מינהלי תל אביב-יפו) 143/03 ליפשיץ נ' מועצה אזורית עמק חפר (25.06.2003); ע"א 4127/95 זלקינד (מיכאל) נ' בית זית – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, נב(2) 306 (1998); עת"מ (מנהליים ת"א) 249/08 רולדין בע"מ נ' עירית תל-אביב יפו (03.01.2011); וע"מ (מנהליים חי') 28132-04-10 בלטינסקי נ' פקיד שומה עכו (06.03.2012).

אין מחלוקת בין הצדדים כי על מנת להכיר בנכסים ככאלו המשמשים למגורים, יש צורך שהנכסים יהוו משק בית שוטף ומרכז החיים של מי שגר בהם, ואין די בלינה ארעית (ר' גם ההפניות לפסיקה בהחלטת ועדת הערר), כך גם אין מחלוקת כי הנכס לא היה ריק, אוחסן בו ציוד מסחרי של הבר, וכן נעשה בו שימוש כלשהוא על ידי הבעלים של המערערת – השאלה האם מדובר בשימוש כ"מגורים" ומאיזה מועד.

מסקנה זו סבירה בעיני ואין מקום להתערב בה. יצוין כי פרט לטענות בדבר סגירת הבר ועדות יחיד של נציג המערערת על כך שהוא גר בנכסים עם בת זוגו, לא הציגה המערערת כל ראיות בנוגע לתקופה שמחודש מאי ועד דצמבר 2015.

...

ועדת הערר קבעה כי "לא שוכנענו כי במחצית השנייה של שנת 2015, עד סוף חודש נובמבר 2015 השימוש שנעשה בנכס תואם את האמור לעיל, ולכן אנו סבורים כי אין לסווג את הנכס כדירת מגורים, בתקופה זו". לעומת זאת, בנוגע לדצמבר 2015 ולשנת 2016, קבעה ועדת הערר כי טענות המערערת לכך שהיא חילקה את הנכס לארבע דירות מגורים והשכירה אותן בשכירות משנה נתמכת בהעתקים של חוזי שכירות אותם המציאה, והן לא נסתרו על ידי המשיב שבחר שלא לחקור את נציג המערערת בחקירה נגדית על כך. כך גם מצאה ועדת הערר תימוכין לטענות המערערת בממצאי הביקורת מיום 19.7.2016 שמצאו מסדרון ובו 4 דלתות, כשמאחורי אחת מהן נמצא שטח המשמש למגורים, ואת ה-3 האחרות לא ניתן היה לפתוח כיוון שהביקורת לא תואמה מראש.

אין בידי לקבל גם את טענת המערערת כי ועדת הערר שגתה במסקנתה כיוון שלא היה שינוי פיזי בנכסים בין שנת 2015 לשנת 2016 וכי לא היה מקום להכריע רק על הסכמי השכירות, כיוון שלשנת 2015 המערערת לא יכלה להציג הסכם שכירות למגורי בעליה משום ששכרה את הנכס לצרכי הפעלת הבר ולא לצרכי מגורים.

סוף דבר הערעור נדחה.

המערערת תשלם את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.

רקע ותמצית ההליכים הקודמים לטענת העותר, בתאריך 1.7.13 דחה מנהל הארנונה השגה אותה הגיש לשנת המס 2013 לאחר שציין, כי בנכס בוצעו שתי ביקורות יזומות ולא נמצא כי הפעילות בנכס עונה להגדרת "תעשייה ומלאכה" אלא משמש לאחסנה, מסחר בבגדי ילדים ומכירה כאשר שולחנות גזירה ומכונות הדפסה בחום, כמו גם מכונות התפירה בנכס לא היו פעילות, אם כי נימצאו מאוישות ופעילות בבקורת מחודש מאי 2013.

ועדת הערר קיימה דיון, שמעה עדים וביניהם המערער, מר ליאור מלכי מטעם המשיבה שערך ביקורות בנכס בתאריכים 30.12.12, 8.5.13 ו- 26.8.13, מר אבי יעקב, חוקר שומה באגף הארנונה של הערייה, שאף הוא ערך ביקורת בנכס מטעם המשיבה בתאריך 24.6.13 וכן הגב' מלי בנד, מנהלת יחידת חיובים בעסקים באגף לחיובי ארנונה בערייה, אף היא מטעם המשיבה, שערכה ביקור בנכס ביום 28.5.13.

העותר עמד על כך שבחודש דצמ' 2012 הוא העביר לנכס ציוד מחנות השייכת לאביו שמוקמה ברח' הקישון 2 בתל אביב ונסגרה סמוך למועד זה, כמו כן העביר לנכס ציוד מסחרי, לרבות 3 קופות רושמות, בגדי תנוקות, מדפים, שלטי מכירה מחנות אביו אותם ראו הפקחים מטעם הערייה ומכאן הטעות בסווג.

מכל מקום, על המערער הנטל להוכיח כי יש לסווג את הנכס לתעשייה והוא אינו עומד בנטל זה. דיון תחילה יצוין כי הכרעה בשאלה של סיווג לצורכי ארנונה אמורה להיות מבוססת על בדיקה פרטנית, הנטועה במאפייניו של כל נכס.

...

ועדת הערר הגיעה למסקנה, לאחר בחינה מקיפה של הראיות שעמדו לנגד עיניה, כאמור בהחלטתה מתאריך 1.6.15, כי "העורר לא הרים את הנטל להוכיח כי החלק אותו סיווג המשיב בסיווג תעשייה ומלאכה צריך לגדול על חשבון יתר השטחים. העורר לא הניח תשתית עובדתית המצדיקה סיווג הנכס כולו תחת סיווג מלאכה ותעשייה. התרשמנו כי הקומה הראשונה המשמשת לאחסנת סחורה שאינה פרי ייצורו של העורר ואילו בחלק מהקומה השניה מתבצעת פעילות שיכולה להיחשב כמלאכה ותעשייה. לא התרשמנו כי כלל הפעילות המתבצעת בנכס כטענת העורר עונה על המבחנים שנקבעו בפסיקה הן ביחס לפעילות ייצורית והן ביחס לפעילות כבית מלאכה". לפיכך נדחה הערר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אין מנוס מן המסקנה ולפיה ועדת הערר לא קבעה קביעות שאינן מבוססות על חומר הראיות.

יש להצר על כך שהפעילות העסקית, כפי שנעשתה בבית העסק לאורך 30 שנה, פחתה עד למאוד וכפועל יוצא גם הכנסותיו של המערער והקושי בתשלום המיסים, אך יחד עם זאת אין מנוס מקביעה כי מקום בו הפעילות אינה זהה לזו שבוצעה בעבר, אין גם מקום לסווג את הנכס בסיווגים שסווגו בעבר והמעניקים הנחה שלא לשמה בשל פעילות קטנה זו, מה גם שפעילות יצרנית הוכרה בסיכומו של יום בחלק מהנכס.

הערעור נדחה.

בין המערערת לעירייה נפלה מחלוקת בשאלת סיווג הנכס לצרכי ארנונה; האם יש לסווגו בסווג "בית מלאכה", כטענת המערערת, או בסווג "עסקים אחרים", כטענת הערייה.

על פי דו"ח הביקור במקום, שנערך על ידי באי כוח הצדדים (צורף לבקשה מס' 7), יש בנכס איזור המשמש לאחסנה, אזורים המשמשים למשרדים, איזור המשמש מטבח לעובדים, איזור המשמש לתיקון ציוד ואיזור המשמש להכנת נוזלי הקרור (ראו שרטוט מוסכם שצורף לבקשה הנ"ל).

ביום 29/10/2017 הגישה המערערת השגה על שומת הארנונה (נספח "ג" להודעת העירעור).

קביעותיה של הועדה כי המערערת אינה עוסקת בכל פעילות ייצור בנכס הן קביעות עובדתיות, וכידוע בית המשפט המעביר תחת שבט ביקורתו את החלטות ועדת הערר יתערב בקביעות עובדתיות רק לעתים רחוקות (ראו ההתייחסות לכך בבג"ץ 4038/10 התנועה להגינות שלטונית (ע"ר) נ' שר המשפטים, פסקה י' (10/10/2011); וכן ראו עע"מ 2131/12 טל [טוקוולי] נ' ועדת ערר המחוזית ת''א, פסקות 18-17 (16/1/2013); בר"ם 4299/06 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' המועצה האזורית גדרות (10/9/2006); עמ"נ (חי') 57355-04-18 ברא"ז נ' עריית חדרה (1/11/2018) (בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה בבר"מ 8442/18 ברא"ז נ' מנהל הארנונה בעריית חדרה (24/12/2018)).

...

די באמור כדי להגיע למסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות הערעור בסך של 10,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ביום 1.4.2015 השית מנהל הארנונה בעריית תל אביב – יפו (להלן: "המשיב") על המערערת חיוב בארנונה כללית בגין המכולות.

עוד טוענת המערערת כי כשם שעצם פעילות הבניה באתר אינה חבה בארנונה כללית, כך גם איחסון ציוד הפועלים וניהול עבודתם, שבלעדיהם לא ניתן לקיים את הפעילות באתר, אינם אמורים להיות מחוייבים בארנונה.

לא נעשית במכולות פעילות ייצורית או פעילות מלאכה ולפיכך בדין הן סווגו לפי הסווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים – משרדים, שירותים ומסחר". פעילות המערערת במכולות אף אינה מקיימת אחר הגדרות הפסיקה לפעילות המהוה פעילות ייצורית (ע"א 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מח(1) 2000).

בעניננו, אין חולק כי המכולות שמשו את המערערת כחלק מתהליך הבנייה באתר: הן שמשו לצורך איחסון ציוד עבודה, כמשרד למנהלי העבודה וכביתן שמירה.

עינינו הרואות: לענין הסווג לצרכי ארנונה, הטפל הולך אחרי העיקר כאשר מדובר בחלקים שונים של אותו נכס.

...

כפי שנפסק אך לאחרונה ברע"א 9680/17 אוניברסיטת תל אביב נ' אירוינג ה. פיקארד (פורסם בנבו, 08.04.2018): "דין הערעורים להתקבל; החלטותיו של בית המשפט המחוזי אינן מנומקות די הצורך, באופן שאינו מאפשר להעבירן תחת שבט הביקורת הערעורית. ... הנמקה נועדה "לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה של הערכאה הדיונית וכן על מנת לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה" (רע"א 290/15 ברנד פו יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 (8.12.2015)).

" לגופו של ענין, מקובלת עליי טענתה של המערערת כי פעילות של בניה צריכה לבוא תחת הסיווג של "תעשיה ומלאכה" ולא תחת הסיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים – משרדים, שירותים ומסחר". לא בכדי מגדירה תקנה 1 לתקנות ההסדרים את המונח "תעשיה" באופן הבא: "לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה; לעניין זה, "מחצבות" – מיתקני הייצור במחצבות וכן שטח החציבה שמתבצעת בו חציבה בפועל בשנת הכספים שבעדה מוטלת הארנונה;" (ההדגשה אינה במקור)

אשר על כן, יש לסווג את המכולות לפי הסיווג של "תעשיה ומלאכה" ולא תחת הסיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים – משרדים, שירותים ומסחר". סוף דבר, הערעור נדחה בכל הנוגע לעצם חיובה של המערערת בארנונה בגין המכולות, אך מתקבל בכל הנוגע לסיווגן של המכולות.