ערעור על שומות מס הכנסה ודמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי

השופטת חני אופק גנדלר בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר אריה סומר; ב"ל 45066-02-15), בו נדחתה תביעתו של מר עובדיה בן יחזקאל לביטול חיובו בדמי ביטוח (להלן: המערער) ונקבע כי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) רשאי לפעול לגביית חוב דמי הביטוח (ללא ריביות וקנסות).

  ביום 20.5.14, לאחר תיקון הליקוי במנגנון הגבייה הממוחשב של המוסד לביטוח לאומי, שלח המוסד למערער מכתב שעניינו בירור מעמדו כשכיר לפיו התקבלו אצל המוסד שומות מס הכנסה, וכי לא היתקבל דיווח מעסיק לתקופה זו, והוא התבקש ליתן הסבר לכך.

...

שאלת סיווגם של דמי הביטוח הלאומי כמס או כתשלום חובה נידונה בבג"צ 6304/09 לה"ב נ' לשכת ארגוני העצמאיים והעסקים נ' היועץ המשפטי לממשלה (2.9.2010), אך באותו ענין בית המשפט העליון עמד על ריבוי פניה של הסוגיה, ולא הכריע בה. בהמשך, בענין חג'ג' קבעה חברתי השופטת גליקסמן בהקשר לתחולת חוק ההתיישנות על תשלום זה כך: "12. אני סבורה, כי אין לתת לסעיף 367 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי יראו דמי ביטוח "כאילו היו מס" משמעות מעבר לקבוע באותו סעיף – מתן אמצעי גבייה יעיל ואפקטיבי בידי המוסד לביטוח לאומי לגבות את דמי הביטוח מהמבוטחים .

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהמוסד יהא רשאי לגבות את קרן החוב (שעל פי תעודת עובד הציבור הינה 36,702 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה מיום 20.5.14 בלבד.

בקביעה זו לא התעלמנו מכך שבעניין מיזל נפסקו הוצאות לזכות המבוטח על אף דחיית עמדתו, אך שוכנענו כי מקרה זה אינו מצדיק זאת.

השופטת חני אופק גנדלר בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט **** גולדברג ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר נמרוד משאלי; ב"ל 39089-06-16) בגדריו נדחתה תביעתו של מר אהרון מונדריי (להלן: המערער) להחזר דמי ביטוח שנגבו ממנו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) בגין הכנסות של דמי שכירות בשנים 2006- 2011.

לבסוף, גם לגוף הענין נקבע כי ייחוס מחצית ההכנסות למערער חוקית, וזאת נוכח רשומו כבעל מחצית מהנכס באותה העת; העובדה שהנכס נרכש מכספי הלוואה משותפת; הנכס שימש למגורים משותפים; ההסכם משנת 1999 בין בני הזוג אינו מחייב את המוסד כצד שלישי, וממילא ההנחות שבבסיסו (לפיהן הנכס יושכר) לא היתקיימו והוא שימש למגורי בני הזוג, ולכן "אין לצפות מצד שלישי שלא להסתמך על רישום במירשם המקרקעין ולקבל את הטענה כי בעשותו כן הוא חורג מן העקרון של תשלום מס אמת". טענות הצדדים לטענת המערער, בתקופה הרלבנטית היה בגדר "מבוטח אחר" (ככותרתו של סעיף 345 לחוק- "חישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר") ועל כן חל עליו סעיף 345 לחוק, לפיו הכנסתו לצורך תשלום דמי ביטוח אמורה להיקבע על פי השומה הסופית של מס הכנסה, כאמור בסעיפים 345(א) ו-(ב)(1) לחוק.

...

בענין זה נאמר בדב"ע (ארצי) נה/0-14 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כח514 (להלן: ענין גדות)כך: "יש לבחון במבט רחב את מסכת חקיקת הביטחון הסוציאלי, עם החקיקה המשולבת בה, כגון הקביעות בפקודה המשפיעות על הוראות חוק הביטוח הלאומי. ראייה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על-ידי רשות מינהלית אחת, על-פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על-ידי רשות מינהלית שנייה, כאשר הנושא הנדון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות. חריג לכך הוא כאשר הרשות המינהלית השנייה הוסמכה במפורש בחוק לחרוג מקביעות אלה או שהוסמכה להבחין הבחנות בתחום שעליו היא מופקדת. דוגמה לכך היא ההוראה בסעיף 164(א) לחוק הביטוח הלאומי, בו נקבע כי מהכנסת עובד עצמאי על-פי שומת מס הכנסה, יופחתו סכומים מסוימים שפורטו.

סוף דבר – אף כי מצאנו שיש לקבל את טענות המערער בנוגע להעדר קיומו של מעשה בית דין פורמאלי, הרי שלא מצאנו שיש מקום להתערב בתוצאתו של פסק הדין ובחיובו של המערער בתשלום דמי ביטוח.

לפיכך, הערעור נדחה.

התובע הוסיף וטען שתי טענות ביחס להחלטה: הראשונה, כי על פי הוראת סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי, רשאי הנתבע לסמוך את קביעת ההכנסה אך ורק על שומה סופית שהוצאה על ידי פקיד השומה.

בית הדין הארצי עמד על הזיקה הקיימת בין הכנסה עליה משולם מס הכנסה לבין "הכנסה" לצורך חוק הביטוח הלאומי (ע"ע (ארצי) 1117/01 ברק יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 3.2.03): "ד.לענין חיוב החייבים לשלם דמי הביטוח על ההכנסה הנקבעת על פי שומת מס הכנסה, נפסק ... כי "על פי יסודות השיטה של חוק הביטוח הלאומי כיום, תשלומי דמי הביטוח אינם מושתתים על בסיס של גיל, מין מצב משפחתי, מצב רפואי וכיו"ב של המבוטחים. התשלום נקבע, בדרך כלל באחוזים על בסיס הכנסתו של המבוטח, על פי פירוט מקורות ההכנסה שנקבעו בחוק ובתקנות לפיו, במסגרת סף מינימום ותקרת מאקסימום. בסיס הכנסה זה משמש גם כבסיס לתשלום גמלה, מסוג גמלה שהיא מחליפת הכנסה.ו

מעיון בהחלטת הנתבע, ביחס לחיוב בדמי ביטוח לאומי בדין הדירה ברחוב הפלמ"ח, התברר כי הנתבע עצמו מציין בהחלטה כי לא הועבר לעיונו חוזה שכירות בנוגע לנכס ברחוב הפלמ"ח בתל אביב: "מעיון חוזר בפס"ד וכ"כ בכל חוזי השכירות שהוצגו לפנינו עולה כי: 1. לא הועבר אלינו חוזה של הנכס ברחוב הפלמ"ח בת"א שהושכר למטרת עסק ומוזכר בפס"ד בסעיף 7ג'. "שכר הדירה מהדירה ברח' הפלמ"ח המושכרת ע"י המערער לעסק (גן/משפחתון) תחויב בשעור מס פרותי מלא...". לפיכך, ניתן לראות באמור בהחלטת הנתבע תימוכין לטענת התובע.

...

מדובר בפרשנות אשר אינה סבירה ואין בידינו לקבלה.

באשר לטענתו הנוספת של התובע, לפיה ככל שהנתבע היה בודק את ההוצאות אשר הוצאו בקשר עם ייצור הכנסות אלו, היה מגלה כי ההוצאות עלו על דמי השכירות, נטעים כי מקובלת עלינו טענת הנתבע כי מדובר בהחלטה אשר הינה בגדר סמכות פקיד השומה.

סוף דבר- לאור האמור, התביעה נדחית.

הינה כי כן, קיימת "זיקה ברורה" בין הפקודה לבין החוק בכל הקשור לחישוב הכנסתם של העובד העצמאי ושל מי שאינו עובד ואינו עצמאי, כך "שהמפתח לקביעת הסכום לתשלום דמי הביטוח הלאומי היא שומת מס הכנסה, על כל הקביעות העובדתיות העומדות בבסיסה" (עב"ל (ארצי) 82/09 מועלם – המוסד לביטוח לאומי.

בעניינינו, בעוד שמלוא הכנסות החברה והפסדיה מיוחסים למערער על פי פקודת מס הכנסה, רק מחצית מההכנסה החייבת של החברה מיוחסת למערער לצורך דמי ביטוח לאומי ומחציתה הנוספת של ההכנסה החייבת מיוחסת לרעייתו המחזיקה במחצית הון המניות של החברה (למורכבות בסוגית מסוי בני זוג ראו בין היתר: תמיר שאנן "מסוי מישפחות בישראל המאה ה – 21" ספר יורם דנציגר 713 (2019)).

...

מוסד החברה המשפחתית לא אומץ בשלמותו על ידי חוק הביטוח הלאומי, אלא בחלקו בלבד (כפי שנפרט להלן), וטענת התאומים הסיאמיים אינה יכולה לעמוד, כך שאין מנוס מהפרדתם כמקובל ביחס לתאומים סיאמיים בתקופתנו.

הנה כי כן, נוכח קביעת המחוקק כי ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית תסווג כהכנסת בעלי מניותיה לצורך תשלום דמי ביטוח, אך הפסדיה לא ייוחסו לעניין זה לבעלי המניות, אין מנוס מדחיית טענת המערער.

סוף דבר – הערעור נדחה.

וכך נקבע בפסק הדין בעירעור: "מכל האמור לעיל עולה איפוא כי הכנסה מדמי שכירות מהשכרת מקרקעין מחוץ לישראל, שאינה הכנסה מעסק כמשמעה בסעיף 2(1) לפקודה, פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 350(א)(7) לחוק, בין אם דווחה למס הכנסה במסלול הרגיל ובין אם דווחה במסלול המיוחד. משכך, דין ערעור המוסד להדחות" (עב"ל (ארצי) 60019-12-20 המוסד לביטוח לאומי - ברוך מרדכי אולך, ניתן ביום 4.1.22)(להלן: הילכת אולך).

בפסק הדין שניתן בבית הדין הארצי )דב"ע (ארצי) נה/0-14 "גדות" תעשיות פטרוכימיות בע"מ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ח 514) נקבע כאשר המשיב מסתמך על שומה שנערכה על ידי רשויות מס הכנסה, ראוי שתהיה התאמה בין קביעות פקיד השומה במס הכנסה לקביעות פקיד הגביה במשיב: ראייה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על-ידי רשות מינהלית אחת, על-פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על-ידי רשות מינהלית שנייה, כאשר הנושא הנידון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות.

...

נוכח מסקנתנו כי אין לקבוצה עילת תובענה ייצוגית בכל מקרה מתייתרת סוגיה זו. סוף דבר מסקנתנו היא שהמל"ל פועל כדין עת מגיש נישום שומה עצמית לרשות המיסים המתייחסת גם להשכרת דירות בחו"ל ובמקרים אלו זכותו של המשיב לפנות לנישום ולבקש מסמכים ולברר את מהות ההכנסה.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.