המשיבים השיגו על שומת היטל ההשבחה והמציאו שומות נגדיות שנערכו על ידי שמאים מטעמם; ביחס לנכס ברח' תלמים קבע השמאי הנגדי היטל השבחה בסך של 177,346 ₪ וביחס לנכס ברח' יצהר קבע השמאי הנגדי כי לא קיימת השבחה.
בהקשר זה יצויין, כי המערערת המציאה דוגמאות לשמאות מכריעה החולקת על דעתו של השמאי המכריע דכאן וסבורה כי תכנית 754 חלה גם על מגרשים ששטחם קטן מ 750 מ"ר.
אשר על כן נמצא לקבל את העירעור ולהורות על החזרת השומה לשמאי המכריע אשר ישום את ההיטל ההשבחה בהיתחשב בתכנית 754, תוך הנחה כי הנה חלה על המגרשים נשוא העירעור.
...
לטענת המשיבים אף פרשנות תכליתית תתמוך במסקנה כי התכנית חלה רק על מגרשים אשר שטחם עולה על 750 מ"ר שכן במסגרת תכנית 754 הוגדלו זכויות הבניה באזור מגורים א' לעומת התכנית הקודמת, כך למשל, הותרה הקמתם של מרתפים עד לקונטור הבניין, הורחבו השימושים המותרים במרתפים אף לשימושים עיקריים, הותרה הקמתו של מחסן דירתי, מרתפי חנייה, וכן התאפשר להגדיל את מספר הדירות.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בשתי התוכניות 210 ו 754, הגעתי לכלל מסקנה כי פרשנות המערערת היא הנכונה, זאת מן הטעמים הבאים:
ראשית, תוכנית 210 היא רחבה, כוללנית, מקיפה, חלה על כל מרחב רמת השרון, ואוחזת עמודים וסעיפים רבים ואילו תוכנית 754 מצומצמת הרבה יותר (6 עמ' בלבד) ומהווה שינוי אך ביחס לאזור מגורים א' על ידי המתבטא בתוספת זכויות.
יחד עם זאת, הואיל ומדובר בזכויות שאינן מוקנות אלא מותנות על פי סע' 71 לתכנית 210 המקנה שיקול דעת לוועדה המקומית, מקובלת עלי טענת המשיבים כי אין לחייבם בהיטל השבחה מלא אלא על פי העקרונות שהותוו ברע"א 3002/12 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' אליק רון (פורסם בנבו, 15.07.2014):
"אולם, על אף שההשבחה בכללותה תחושב נכון למועד תחילת התוכניות, היטל ההשבחה ייגבה בשני מועדי מימוש שונים בהתאם למידה שבה ניצל הנישום את הזכויות המותנות בכל אחד מהמועדים הללו. מאחר שיום תחילת התוכנית הוא המועד הקובע, הרי שמכאן ואילך יש להצמיד את הסכום פעם עד למועד המכירה ופעם עד ליום מתן היתר הבניה (בהנחה כי ביני לביני הייתה מכירה, שאם לא הייתה מכירה, מועד המימוש הוא בעת מתן היתר הבניה ובמועד זה "נבלעת" ההשבחה במלואה בשלב אחד).
