ערעור על רכיב הממאסר בפסק דין בתיק אלימות במשפחה

בית המשפט קבע שבנסיבות הענין יש לראות בכלל עבירות המערער כארוע אחד; קבע שמעשי המערער פגעו בכבודה, ביטחונה, שלמות גופה, וחירותה של המתלוננת; תיאר את מערכת היחסים המורכבת בין המערער למתלוננת, במסגרתה המתלוננת ביקשה את קרבת המערער והיתה מעוניינת בקשר אתו ומנגד, היתנהגות המערער נעה באופן קצוני בין גלויי אהבה עזים לגילויי אלימות, תוך ניצול תלותה של המתלוננת בו; ציין לחומרה את העובדה שהמערער גרר את המתלוננת לישון אתו עם בתם הקטנה במכוניתם ושחלק מהמעשים היה בנוכחות הילדה; העריך שהמערער שימר את מערכת היחסים עם המתלוננת לא מתוך אהבה אלא לצורך נקוי שמו בהקשר לתיק שבעטיו הוא נעצר לראשונה; ציין לחומרה שהמערער ביצע את העבירות תוך הפרה מתמשכת של תנאי השיחרור שנקבעו לו; וקבע שמידת אשמו של המערער גבוהה ביותר וכך גם עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים.

תחילה העירעור היתייחס גם למרכיב של ההרשעה בעבירת הפרת הוראה חוקית ולמרכיב הפצוי בו חויב המערער, אך במהלך הדיונים בעירעור המערער חזר בו מערעור על מרכיבים אלה והערעור היתמקד בתקופת המאסר שהוטלה על המערער.

ב"כ המערער טענה כי מיתחם העונש ההולם שנקבע בבית המשפט קמא גבוה והפנתה לפסקי דין במקרים דומים, בהם נקבעו מיתחמי עונש מתונים יותר, וטענה כי עונש המאסר שהוטל על המערער גבוה מהראוי ומהמקובל.

מתסקירי שירות המבחן על המערער עולה כי המערער שולב בטיפול ארוך ומעמיק בתחום האלימות במשפחה, מסוכנותו פחתה ותיפקודו בכלא טוב ויציב.

...

ובסופו של דבר קבע שמתחם העונש ההולם לכלל העבירות נע בין 24 ל- 40 חודשי מאסר בפועל, וגזר עליו 32 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים בהם שהה במעצר בתיק זה, עד תחילת נשיאת מאסרו בתיק האחר, וקבע שהמערער ישא את המאסר במצטבר למאסר שהוא נושא.

שירות המבחן המליץ שהמערער ימשיך לשהות באותה מסגרת בה הוא נמצא בכלא או לחילופין, אם הוא ישוחרר על תנאי, הוא ישולב בהוסטל "מפתחות". ב"כ המערער טענה כי על רקע טענותיה לענין חומרת העונש ובהתחשב בתהליך הטיפולי שהמערער עבר בכלא ותקופת הזמן הקצרה שנותרה עד לשחרורו, יש לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר של המערער על התקופה אותה נשא.

נוכח האמור, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את תקופת המאסר של המערער על 28 חודשים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2392/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 21.2.2021 בת"פ 46227-11-18 שניתן על-ידי כבוד השופטת ח' מ' לומפ תאריך הישיבה: כ"ו בתמוז התשפ"א (6.7.2021) בשם המערער: עו"ד אביאל קריא בשם המשיבה 1: עו"ד עילית מידן בשם שירות המבחן לנוער: גב' טלי סמואל מתורגמן לשפת הסימנים: דני אברהמי פסק-דין

לסיום, מלין המערער על רכיב המאסר המותנה שנקבע בעיניינו וטוען כי יש מקום להמירו בהתחייבות שלא לבצע עבירות לפי סעיף 72 לחוק העונשין.

מאז קרות האירועים, המערער שרוי בתחושה של פחד וחרדה; ואת שחש במהלך האירועים תיאר במילים "אני חייב לציין כי הייתי בטוח שלא אצא מזה חי". עוד סיפר כי הוא ומשפחתו חיים "בפחדים שמא אותה חבורה תתנכל לנו" ועל כן הוא ומשפחתו עקרו ממקום מגוריהם, שאף רכש רכב אחר על מנת שיוכל לדבריו "להסתובב חופשי", וכי אף עתה לדבריו הוא חי "בחרדות" ומתעורר בלילה "בבהלה". על פי תאורו המתלונן מתקשה בהתנהלותו היומיומית, נעדר מעבודתו לא אחת, וחי בצל האירועים הקשים שנגרמו מהתנהלותם הפוגענית והאלימה של המערער וחבריו (וראו הצהרת נפגע עבירה לפי סעיף 18 לחוק נפגעי עבירה, התשס"א–2001).

שיקולים אלו באו לידי ביטוי בעונש הקל שנגזר על המערער, הסוטה סטייה קיצונית לטעמי ממדיניות הענישה הנוהגת ואינו כולל עונש מאסר בפועל, כמתחייב בהרשעה בעבירות החמורות בהן הורשע המערער, בגין חלקו במסכת העובדתית הקשה והחמורה בתיק העקרי, ונוכח עבירות האלימות הנוספות בשניים מהתיקים שצורפו לבקשתו (שני התיקים האחרים שצורפו כזכור מתייחסים לעבירות נגד פקודת הסמים).

...

יוצא אפוא, כי אילו היה נגזר דינו של המערער סמוך להודאתו, רישום הרשעתו היה מתיישן בעוד כשנה בלבד.

כפי שהדגשתי בעניין פלוני: "חרף החשיבות שבשיקום קטינים העומדים לדין, שעשויה לעיתים לגרור התמשכות הליכים בשל הגשות תסקירי שירות המבחן ובקשות דחייה חוזרות ונשנות לצורך כך, נכון יהא תמיד לסיים את ההליכים בעניינם של קטינים בהקדם ככל שניתן [...] כאשר חומרת המעשים המיוחסת לנאשם הקטין מקשה, כשלעצמה, על הימנעות מהרשעתו בעבירות שביצע – ספק אם יש מקום להיעתר לבקשותיו החוזרות ונשנות של שירות המבחן לדחיית מועד הדיון בטיעונים לעונש במטרה לבחון אם לנקוט דרכי טיפול בתור חלופה להרשעה. במקרים אלו מוטב להביא לסיומו המהיר של ההליך וליישום ההמלצות הטיפוליות בעניינו של הנאשם הקטין כחלק מעונשו" (עניין פלוני, פסקה 20).

סוף דבר, לו דעתי הייתה נשמעת, היינו מורים על דחיית הערעור ומותירים על כנה את הרשעת המערער בעבירות בהן הורשע.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ג 13358-03-22 קליין נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 492253/2019 בפני כב' השופט שמואל בורנשטין – אב"ד כב' השופט מיכאל קרשן כב' השופט עמית מיכלס המערער עדי קליין משיבה מדינת ישראל פסק דין

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט ג' אבנון) בת"פ 5757-01-20 מיום 25.1.2022, במסגרתו נדון המערער, לאחר הרשעתו – בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן – בבצוע עבירות של אלימות כלפי רעייתו באותה עת, לעונשים הבאים: שנה מאסר בפועל, מאסרים על-תנאי כמפורט בגזר הדין, פיצוי בסך 10,000 ₪ לנפגעת העבירה, התחייבות בסך 4,000 ₪ להמנע במשך שלוש שנים מבצוע עבירת אלימות מסוג עוון או פשע, לרבות איומים.

המערער עתר בהודעת העירעור שהגיש לאמץ את המלצת שירות המבחן בעיניינו, ולחלופין לבטל את רכיב המאסר לריצוי בפועל.

מתסקיר זה עולה כי המערער הישתלב בנתיים בשתי מסגרות טיפוליות: המרכז למניעת אלימות במשפחה העוסק גם בעיבוד טראומה, ובמרכז "התחלה חדשה". המרכז למניעת אלימות במשפחה דיווח כי המערער מתמיד בטיפול ונתרם ממנו.

...

אנו סבורים כי בית המשפט קמא קבע נכונה את מתחם העונש ההולם את מעשיו החמורים של המערער, שעל אף העובדה שלא גרמו לפגיעות גוף משמעותיות, מגלים, כפי שקבע בצדק בית המשפט קמא, התנהגות אדנותית ומבזה כלפי המתלוננת.

בהינתן חומרת המעשים טוב עשה בית המשפט קמא כאשר דחה את המלצת שירות המבחן לבטל את הרשעת המערער, אך לא מצאנו בגזר הדין הנמקה משכנעת מדוע לא ניתן היה במקרה זה לקבוע את העונש לפי שיקולי שיקומו של המערער.

אשר על כן מצאנו להתערב בגזר הדין, כך שחֶלֶף עונש המאסר בפועל בן 12 החודשים שגזר בית המשפט קמא ירצה המערער 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, ובנוסף יעמוד המערער במבחן למשך שנתיים כפי המלצת שירות המבחן.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ג 27539-12-22 כהן נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 70882/2018 בפני כבוד השופטת הבכירה, ברנט-אב"ד כבוד השופט בורנשטין כבוד השופטת גרדשטיין פפקין המערער גיא כהן המשיבה מדינת ישראל פסק דין

העירעור מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל.

המתלוננת הסתובבה בגבה אל המערער והוא שאל את המתלוננת "הילדה שלי ישנה שם?". המתלוננת השיבה בחיוב ואז ירק המערער על שיערה של המתלוננת בעודו אומר: "אני נשבע לך בילדה הזאת, אני שוחט אותך או שאני אתאבד. קודם אני אשחט אותך ואתאבד". על פי עובדות האישום שני, בהמשך לאמור באישום הראשון, שוחרר המערער ממעצרו במסגרת תיק מ"י 53174-02-19 בתנאים הכוללים, בין היתר, מעצר בית מלא בבית אביו שבתחומי טירת הכרמל (להלן: "מקום מעצר הבית"), בפיקוחו של אביו, וזאת מיום 21.2.2019 ועד ליום 24.2.2019.

במהלך תקופת המעקב שולב המערער בשלוש מסגרות שונות לטפול במניעת אלימות במשפחה, "אור הנר" "בית נועם" ו קבוצה טיפולית למניעת אלימות מטעם שרות המבחן.

...

לא זו בלבד שהמקרה שלפנינו אינו בא בגדר החריגים אלא שאנו סבורים שבהתחשב בעברו הפלילי של המערער, באלימות שנקט כלפי המתלוננת, בזלזול שהפגין כלפי החלטות בית המשפט ששחררו למעצר בית - בית המשפט נקט עם המערער מידה של רחמים.

אשר לבקשה להפנות לתסקיר נוסף – נזכיר שבית משפט קמא דחה הבקשה לתסקיר נוסף ואנו סבורים כי בצדק עשה כן, לאור ריבוי התסקירים והיכולת לקבל האינפורמציה מבא כוחו.

בעניין זה נפנה גם לדבריו של כבוד השופט עמית בבש"פ 9037/22‏ מדינת ישראל נ' יוחנן הרשלג (4.1.2023) : "כמתואר לעיל, בעניינו של המשיב ניתנו ארבעה תסקירי שירות מבחן. אך לאחרונה עמדתי על העומס הרב המוטל על שירות המבחן (בש"פ 7892/22 סולטנה נ' מדינת ישראל (28.11.2022)). לטעמי, כל עוד שירות המבחן נמצא במצוקת כוח אדם, רק מקרים חריגים מצדיקים הפנייה חוזרת ונשנית לקבלת תסקירים משלימים". לנוכח כלל המפורט מעלה, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ג 32955-08-23 חודוס נ' מדינת ישראל לפני כב' השופטת בכירה מיכל ברנט, אב"ד כב' השופט שמואל בורנשטין כב' השופט עמית מיכלס המערער רומן חודוס המשיבה מדינת ישראל פסק דין

ניתן משקל אף לעובדה שהרשעותיו הקודמות של המערער התיישנו אך לא נמחקו ושמאז מועד ביצוע העבירות לא ניפתחו נגדו תיקים חדשים.

בית משפט קמא מצא שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן, בשים לב לכך שמדובר במי שמצוי אך בראשיתו של הליך השקום בתחום האלימות במשפחה ובמי ששלל שימוש לרעה באלכוהול, הגם ששרות המבחן התרשם מנזקקות טיפולית גם בתחום זה. הוטעם כי זכותו של נאשם להעמיד את התביעה על ראיותיה, אולם אין מקום להקל בעונשו של מי שאינו נוטל אחריות מלאה על מעשיו.

עוד נטען ששגה בית המשפט קמא בכך שלא קיבל את המלצות שירות המבחן ואף דחה את בקשת ההגנה לקבלת תסקיר משלים; בהתעלמו מהמלצת שירות המבחן להטיל על המערער צו מבחן נוסף על שאר רכיבי הענישה, שיאפשר למערער להמשיך בהליך הטיפולי; בקביעה שהמערער סובל מבעיית אלכוהול שלא טופלה; בכך שלא ניתן להליך השיקומי שעבר המערער משקל בכורה וכפועל יוצא, לא הוחרג עונשו ממיתחם הענישה משקולי שקום.

...

ודוק, עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות אינו עומד בגבולות מתחם הענישה שנקבע, ומשלא מצאנו לחרוג מהמתחם, ברי שממילא לא ניתן לרצות בדרך זו את תקופת המאסר שנקבעה.

בהינתן האמור, הגענו לכלל מסקנה שאף בסוגיית מיקום עונשו של המערער בגבולות מתחם העונש ההולם, לא נפלה כל שגגה תחת ידיו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.