ערעור על קיזוז רטרואקטיבי של הטבות נכות

בהקשר זה אפנה לפסק הדין עב"ל 3785-11-10, ישראל איצקוביץ – המוסד לביטוח לאומי, אשר דן בהשגות המערער על קזוז חוב מזונות מקיצבת נכות רטרואקטיבית.

בעקרו של דבר, קצבת נכות כללית מלאה ליחיד, שיעורה במעט יותר מגימלת הבטחת הכנסה מובטחת ליחיד, וגם זאת רק אם נתעלם מהטבות הלוואי למשל בתשלומי ארנונה הניתנות עקב קבלת גמלת הבטחת הכנסה, ואם נתעלם מתשלומה לעיתים של אותה גמלה בשיעור מוגדל הזהה לקיצבת יחיד מלאה בנכות כללית.

...

עמדה זו של הנתבע אין בידי לקבל.

בטרם סיום: בטרם נחתום על פסק הדין, נוסיף שתי הערות לסדר: האחת – זכותו של הנתבע לקזז דמי ביטוח בריאות, כמו גם מפרעה ששילם על חשבון הגמלה מהגמלה השוטפת איננה במחלוקת ועל כן לא מצאנו מקום להידרש לסוגיות אלה במסגרת פסק דין זה. השניה – עניינו של פסק דין זה במימוש זכות הקיזוז של הנתבע, להבדיל מעצם החוב, סוגיות אשר לא זכו לביטוי במסגרת הטענות והעדויות שבפנינו, על אף וקיבלו ביטוי בסיכומי התובע.

אשר על כן לא ראינו מקום להידרש בטענות אלה, לעניין עצם קיום חוב דמי הביטוח בפסק דין זה. סוף דבר: לאור האמור לעיל, הטענות לעניין העדר זכות קיזוז המתייחס לקיזוז חוב דמי ביטוח מהגמלה לה זכאי התובע, חוב המזונות עד כדי 10% מהגמלה השוטפת ותוספת התלויים לטובת חוב המזונות השוטף – נדחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"ם 7942/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיב: קצין התגמולים, אגף שקום נכים, משרד הביטחון ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"ם 2245-11-11 מיום 28.10.2014 שניתן על-ידי השופט א' בכר

המחלוקת נעוצה בשאלה האם ישולמו לו ההטבות גם רטרואקטיבית? בפסק דין מיום 28.10.2014 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' בכר), את עתירת המערער לתשלום רטרואקטיבי של ההטבות בגין נכותו – מיום 26.11.2002, מועד הגשת תביעתו לקצין התגמולים להכרה בו כנכה – וזאת על-פי הוראת אגף השקום מס' 80.23 (להלן: הוראת הנוהל; מע/9).

אם לא נאמר כן, ישנו חשש שמא נגרע מן התמריץ להביא למיצוי מהיר ויעיל של בירור זכאותו של הטוען לנכות.

...

ניתן להבין את התרעומת של המערער על הימנעות המשיב מבחינה מעמיקה בשלב מוקדם של נסיבות האירועים בשלהי שנות השבעים ונפקותם לגבי מעמדו של המערער, במיוחד בשים לב לתיעוד רלבנטי שנמצא בסופו של דבר אצל המשיב (ע"ו 3668-01-09, סעיף כז; בולטת סתירה בין האמור בסעיף 5 למכתב מיום 24.3.2002 לבין האמור בסעיף 7 למכתב ממחצית שנות השמונים (מע/1) כמו גם לאמור בסעיף 7 לתצהיר מע/3).

סוף דבר על סמך האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש להחיל באופן חלקי את החריג להוראת הנוהל, ולהורות על תשלום רטרואקטיבי חלקי (בדומה לעניין דוד ולעניין עבודי).

המשיב ישלם למערער הוצאות בסך של 15,000 ₪.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ר' אמיר), בעת"מ 49495-03-16, מיום 27.11.2016, עד להכרעה בעירעור על פסק דין זה. רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי המשיבה היא נכת צה"ל, נשואה ואם לשני ילדים.

בסוף שנת 2010, ובמקביל להליכים שפורטו לעיל, פנתה המשיבה לקצינת התגמולים בבקשה לקבלת הטבות בשל נכותה, באופן רטרואקטיבי, החל מחודש אוגוסט 1997, מועד שיחרורה מצה"ל (להלן: הבקשה לקבלת ההטבות).

ראשית, נטען, לעניין זה, כי עסקינן בפסק דין אשר קובע חיוב כספי, ומבחינה זאת, המבקש לא הצביע על חשש מבוסס, לפיו לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהנכים את כספי המשקולות שישולמו להם ללא הנכוי, ככל שבסופו של יום, יתקבל העירעור.

...

לאחר בחינת ההסדרים הנורמטיביים, מכוחם ניתנות שתי התוספות, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, לפיה "אין מקום להפחית או לנכות מתוספת זו (עזרת הזולת – א.ש.) את תוספת צרכים מיוחדים...והתוספות ישתלמו לעותרת במצטבר זו לזו". בהמשך, עמד בית משפט קמא על טענת המשיבה בדבר "רטרואקטיביות ההטבות", ודחה אותה, בקובעו, כי "אין להורות על תשלומים רטרואקטיביים בגין כל תקופה שקדמה לדצמבר 2013; ואילו בכל הזמנים מאז דצמבר 2013 ואילך, הרי העותרת מקבלת כבר את כל התשלומים להם היא זכאית". בהינתן האמור לעיל, קיבל בית משפט קמא את העתירה באשר לזכאותה של המשיבה לתוספת עזרת הזולת, תוך מתן הזדמנות למשיבה לפנות לרופא המחוזי בבקשה חדשה לקבלת ליווי רפואי.

במילים אחרות, סבורני, כי לא עלה בידי המבקש להראות, כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה את התשלומים בגין צרכים מיוחדים ועזרת הזולת – ככל שישולמו על ידו – כתוצאה מיישום פסק הדין, אם בסופו של דבר, יתקבל הערעור.

לנוכח האמור לעיל, ובהינתן העובדה, כי הדיון בערעור זה קבוע ליום 6.12.2017, מסקנתי היא, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת.

לסיכום הדברים, עובר לעתירה נושא העירעור שלפנינו זכה המשיב לתגמולים ולהטבות כמתואר להלן: החל משנת 2005, עת נקבע לו שיעור נכות נפשית, זכה לתשלום חודשי של תגמולים וכן לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים שמועד תחילתם שנת 2003 (מועד הגשת התביעה הנוספת); החל משנת 2009, שבה נקבע לו שיעור נכות מעודכן וגבוה מזה שנקבע בשנת 2005, זכה לתשלום חודשי של הטבות מסוימות; ומשנת 2011, עת נקבע שיעור הנכות הנפשית של המשיב ביחס לתקופות שבין השנים 2003-1974, זכה לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים ביחס לאותה תקופה.

מן הטעמים האלה סבור המערער כי אין מקום לקביעה כוללת בעיניין זה. בנוסף משיג המערער על דרך חישוב תשלום ההטבות למפרע אשר נקבעה בפסק הדין – קרי על כך שנקבע כי לסכום ההטבות יתוספו הפרישי הצמדה וריבית.

כזכור, תגמולים משולמים מיום הגשת התביעה לתשלומם, ובמקרה זה קבעה ועדת הערעורים כי מועד הגשת התביעה לתשלום תגמולים ולזכאות לנכות ייחשב החל מיום 19.5.1974 (עקב מחדלו של המערער שנימנע מלברר את עניינו של המשיב אף שדבר מצבו הנפשי של האחרון הובא לידיעתו).

...

ברם, סבורני – ואקדים בעניין זה מסקנה לניתוח – כי המקרה דנן בא בגדר המקרים שבהם יש לחרוג מכלל זה. כאמור, פסיקת הפרשי הצמדה וריבית צריכה להיעשות בהתאם לנסיבות המקרה, ובענייננו מדובר בתשלום למפרע של הטבות מכוח הוראות אגף השיקום.

מקבלים אנו אפוא את עמדת המערער לגבי תקופת הביניים.

סוף דבר אם תשמע דעתי, יידחו אפוא הערעור והערעור שכנגד בכל הנוגע למועד הזכאות לתשלום למפרע שנקבע לחודש נובמבר 1976; ויתקבל הערעור בכל הנוגע לאופן התשלום, כך שתשלום ההטבות למפרע יעשה בצירוף הפרשי הצמדה בלבד.

לפניי ערעור על החלטת המשיב לקזז הטבות להן זכאי המערער רטרואקטיבית מהמשיב, בגין תקופת הניהול ההליך להכרה לפי חוק הנכים כנגד קצבת נכות כללית שקבל המערער בתקופה זו מהמוסד לביטוח לאומי.

בכל הנוגע לעניין לופו, עליו מתבסס המערער, אשר דן בשאלת תשלום הטבות בצורה שונה לנכה שנאלץ לנהל הליכים מול משרד הבטחון לצורף קבלת הכרה לעומת נכה שלא נאלץ לנהל הליכים כאמור, אבהיר כי לאחר עיון בפסק הדין אני סבור שיש להשוות בין מצבו של נכה אשר זכויותיו הוכרו מיד, ובין נכה אשר ניהל הליך משפטי ממושך – כפי שניהל המערער בעניינינו, אולם השוואה זו מעוגנת בחוק, על דרך של הכרה ותשלום רטרואקטיבי של התגמול הבסיסי וההטבות הנוספות החל ממועד הגשת הבקשה.

...

משכך, ועל יסוד התשתית החוקית הקיימת כעת, אני סבור כי לא ניתן להורות על תשלום תגמולי קיום רטרואקטיבית.

מכל מקום, גם אילו סברתי שניתן היה להכיר בתגמולי הקיום רטרואקטיבית, אני סבור כי המערער לא הניח לפני קצין התגמולים – וגם לא לפניי – כי בתקופה הרלוונטית אכן היה זכאי לתגמולי קיום, אילו היה מוכר כנכה צה"ל, כך שגם לגוף העניין – לא היה ניתן למנוע את הקיזוז.

מכאן שדין הערעור להידחות, משלא נפלה כל טעות בהחלטת קצין התגמולים.