ערעור על קולת עונש פסילה בפועל בנהיגה בשכרות

לפניי ערעור על קולת העונש ביחס לרכיב הפסילה בפועל בלבד, בגזר דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה (כב' השופט אור לרנר) בתת"ע 1915-01-17 מיום 12.9.19 (להלן: גזר הדין).

ביהמ"ש קמא החליט לסטות לקולא מפסילת המינימום – קביעה העומדת במוקד העירעור המנוח בפניי, והשית על המשיב עונש הכולל פסילה בפועל מלנהוג למשך 11 חודשים בנכוי 30 ימי פסילה מנהלית, תוך סיוג הפסילה כך שלא תחול על רכב מסוג "מלגזה" במקום עבודת המשיב ובשעות העבודה בלבד; מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים באמצעות עבודות שירות ועונשים נלווים נוספים.

הדבר, כפי שנקבע רבות, מחייב נקיטה בענישה מחמירה, מרתיעה המעבירה מסר תקיף, וזאת כחלק מתרומתו של ביהמ"ש במיגור נגע זה : "נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות" (רע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל (19.10.06); ראו גם: רע"פ 3351/09 שמרית משה נ' מדינת ישראל, פס' ה (7.5.09); רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל (31.3.11); רע"פ 5510/12 אסף בונן נ' מדינת ישראל (18.7.12)).

...

מקובלת עליי טענת ב"כ הנאשם כי ניתן להמיר רכיב עונשי אחד ברכיב עונשי אחר כדי לאזנם זה בזה (ר' לדוגמא עפ"ת 20234-08-18 סבאח [20.8.18], אליו הפנה ב"כ הנאשם), קל וחומר כאשר הרכיב המבוקש מטעם הנאשם מחמיר הרבה יותר מזה שאותו מבקשים להמירו.

אין לי צורך להרחיב לעניין אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מעונש המינימום, דבר שאינו דרוש להכרעה בערעור זה. קביעתו הברורה של ביהמ"ש קמא, שאין חולק לגביה, שוללת התקיימות נסיבות כאלה - מסקנה שגם מקובלת עלי.

היינו, החמרה ברכיב אחר דרושה לעיתים בשל הסטייה לקולא מעונש החובה וכדי להשיג את האיזון הראוי, ולא כטעם המצדיק סטייה זו. מכל האמור, אני סבור כי ביהמ"ש קמא טעה בקביעת עונש הפסילה בפועל שהינו פחות מעונש המינימום.

לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל כלהלן: תקופת הפסילה מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק ברישיון נהיגה תעמוד על 24 חודש חלף 11 חודש, ובאותם התנאים וההוראות שקבע ביהמ"ש קמא (לרבות לעניין ניכוי הפסילה המנהלית וסיוג הפסילה).

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והשית 10 שנות פסילת רישיון נהיגה כמצוות סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה והפעיל התחייבות בסך 10,000 שח. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

· עפ"ת (מרכז) 32754-01-21 מדינת ישראל נ' יוהנס טרפה (22.12.21) – המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה (5 שנים), נהיגה בשיכרות (1039 מק"ג), ללא ביטוח וללא רישיון רכב.

הנאשם בלתי מורשה לנהיגה וכבר צבר לחובתו 12 הרשעות קודמות, מהן 3 חמורות ודומות: · בחודש 06/19 הורשע בעבירה מחודש 03/19 של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונגזר דינו לעונשים של 7 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה למשך 36 חודשים והוטלו עליו עונשים צופי פני עתיד - מאסר על תנאי בן 10 חודשים למשך 3 שנים שתחולתו מיום שיחרורו ממאסר ופסילה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים.

...

שוכנעתי כי הנאשם לא ישוב וינהג אלא לאחר שיוציא רישיון נהיגה כדין עם סיום פסילתו ולכן אינו מסוכן לציבור.

לאור הנימוקים לעיל, סבורני כי יש להורות על חידוש המאסר המותנה, לצד הטלת רכיבי ענישה נוספים, בדמות צו מבחן, צו של"צ בהיקף שעות ניכר, פסילה ארוכה מלקבל רישיון נהיגה, פסילה מותנית וקנס, רכיבים אשר ייצרו רשת הרתעה יעילה לנאשם שבפני.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חידוש מאסר מותנה מורה על חידוש מאסר מותנה בן 10 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בתיק 13068-03-19 בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה ביום 23.06.2019 וזאת למשך שנתיים נוספות מהיום.

וכך נקבע: "עונשו של המערער עולה בקנה אחד עם הענישה הראויה והנוהגת בנסיבות החמורות בהן אדם בוחר לקחת לידיו את ההגה בעודו שיכור ואף מביא למותו של זולתו. ראשיתו של מעשה לקיחת ההגה לידיים לאחר שתייה לשוכרה ידועה ואחריתו מי ישורנה. קלות הדעת במעשה זה היא רעה חולה בעלת פוטנציאל קטלני, שבמקרה דנן היתממש. על כל אלה יש להדגיש שוב כי המערער גרם לתוצאה קטלנית. עולם שלם נאבד. אף יש משקל כמובן לפגיעה הקשה באישתו של המנוח. בשים לב לכל אלה, עונש המאסר והפסילה אינם חמורים יתר על המידה. תקופת המאסר בפועל אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירת המתה בקלות דעת. כך ביתר שאת לגבי עונש הפסילה לנוכח טיב קלות הדעת, תוצאות התאונה והרשעתו הקודמת של המערער. בעבירה של המתה בקלות דעת בנהיגה שלושה כללים. האחד, יש להחמיר בשל עקרון קדושת החיים. השני, הנתון הקובע הוא טיב קלות הדעת בנהיגה. והשלישי, הנסיבות האישיות של הנהג נסוגות בפני חומרת התוצאה. לכן, כאמור, לא מצאתי להקל בעונש על אף השינוי בסעיף העבירה. בהקשר זה, יוזכר כי לצד המישטרה והמעבדה, גם בית המשפט מישתתף במילחמה בתאונות הדרכים בכלל ובנהיגה בשיכרות בפרט. זוהי מילחמה שמלכתחילה הייתה אמורה להיות מיותרת, שבה הפכנו לאויב של עצמנו, בנהיגה קלת דעת של חלק מבני החברה שלנו.". בע"פ 5736/22 מוחיי אלדין עסאספה נ' מ"י (18.5.2023) – הורשע המערער בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, נהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62(2) בצרוף סעיפים 64ב(א)(2) ו-64ב(א)(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ובחבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין.

בית המשפט העליון קבע בעירעור כי יש לתקן את סעיפי הרשעת המערער "באופן שהרשעתו בעבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין תבוא במקום ההרשעה בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק, שכאמור בוטל". בית המשפט המחוזי קבע מיתחם עונש הולם בין 5 ל – 9 שנות מאסר, והטיל על המערער 7 שנות מאסר, פסילה בפועל למשך 15 שנים, ופצוי לנפגעי העבירה בחלוקה ביניהם בסך 120,000 ₪.

...

הערעור נדחה תוך שנקבע כי תקופת המאסר אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירה של המתה בקלות דעת.

לאור כל האמור לעיל, חומרת הנסיבות והתוצאה הקשה, המסקנה הינה כי הרף העליון של טווח הענישה המוסכם בין הצדדים מגלם את מלוא השיקולים לקולא המפורטים לעיל.

הענישה לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון נהיגה תקף (פקיעה של 8 שנים), בשיכרות (440 מ"ק) וללא ביטוח וצרף תיק נוסף של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (8 שנים).

ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי היתקבל, וקבע כי היתחשבות בנסיבותיו של המשיב כמו גם בהודייתו שהביא לחיסכון בזמן שפוטי יקר יבואו לידי ביטוי בחפיפת העונש המותנה .

בעפ"ת (מחוזי מרכז) 18158-03-13, דוד חן נגד מ"י, כב' השופט הבכירה נוגה אוהד, ניתן ביום 16.3.13 – נדון ערעור בגין הרשעה של נאשם בהיותו בלתי מורשה ללא ביטוח, רשלנות ואי ציות לאות צהוב, בעברו הרשעה דומה ועבירות נוספות הושתו עליו 15 חודשי מאסר בפועל ופסילה לתקופה של 5 שנים, שם נאמרו הדברים הבאים : "לא היה די לו בנהיגה הראשונה בהיותו בלתי מורשה, אלא הוא חוזר פעם אחר פעם ועולה על רכב בהיותו בלתי מורשה, ומבצע עבירות נוספות הוא מהוה פצצה מתקתקת בכל עת שהוא נמצא על הכביש. הסיכון מפניו ממשי ואין צורך להמתין לתוצאות נוראיות של תאונת דרכים בעקבות נהיגתו על מנת להענישו בכל חומרת הדין. די בעובדה כי המערער שבפניי בז לחוק, לבתי המשפט, לבטחון הציבור ולחייו שלו עצמו, שכן גם הוא עשוי להפגע בנהיגתו בהיותו בלתי מורשה." בעפ"ת (מחוזי ב"ש) 22585-11-12, מדינת ישראל נ' אשורוב, כב' השופטת טלי חיימוביץ, ניתן ביום 3.12.12, נדון עירעורו על נאשם ללא הרשעות קודמות בתעבורה, שהורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם ונהיגה ללא ביטוח תקף.

...

בעפ"ת (מחוזי חיפה) 59233-05-15, יוסף גואר נגד מ"י, כב' השופטת רונית בש, ניתן ביום 10.6.16, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה וללא ביטוח, בית משפט גזר עליו חודשיים מאסר בפועל, הפעלת 7 חודשי מאסר מותנה במצטבר, 5 חודשי מאסר מותנה לשנתיים מיום שחרורו, ושנתיים פסילה, דובר בנאשם שבעברו שתי הרשעות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והערעור נדחה וכך נקבע שם : "כך גם במקרה דנן, מן הראוי ליתן קדימות לאינטרס הציבור על פני נסיבותיו האישיות של המערער ושיקולי שיקומו, זאת בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע ועברו התעבורתי, כל שכן נוכח העובדה שהמערער לא החל להשתלב בהליך טיפולי. לפיכך ונוכח התנהלות העבר של המערער, הרי שלא ניתן לקבוע כי המערער השתקם או כי קיים סיכוי של ממש כי ישתקם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. אשר על כן, בנסיבות העניין, אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל סיכוי לשיקומו של המערער.

מתחם עונש ההולם לאור חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ושילובן, לנוכח קיומן של שתי פסילות בפועל נשוא הפסילה דנן אחת מהן בגין קטלנית, לנוכח הערכים החברתיים שנפגעו, לאור מדיניות הענישה הנהוגה, לאור הישנות העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן ביחס לרכיב המאסר נע בין מאסר בפועל של 6 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : משיתה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים מאחורי סורג ובריח.

ביחס לכך נאמר בעירעור: "דומני כי בכך החמיר בית המשפט המחוזי יתר על המידה, ותקופה של 36 חודשי מאסר שנגזרה על לוי לבסוף, היא ארוכה מדי. זאת, בשים לב לענישה המקובלת בעת ההיא, לפני תיקון מספר 101 לפקודה, וגם בהיתחשב במגמת ההחמרה". מנגד עונש הפסילה שהיה 12 חודשים הוחמר לשלוש שנים.

בע"פ 4906/12 אגרה ווסה נ' מ"י (14.1.2013) הורשע המערער בעבירות של הפקרה, נהיגה בשיכרות, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, וכן שימוש ברכב ללא רשות והחזקה ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, נקבע כי עונש של 48 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים, אינו מהוה עונש החורג ממדיניות הענישה הראויה, וזאת במיוחד נוכח הצורך בתגובה עונשית הולמת לעבירת ההפקרה ולמדרג החומרה שקבע לה המחוקק.

בע"פ 3664/11 מ"י נ' מחמד רשיד (7.9.2011) הוגש ערעור על קולת העונש שהוטל על המשיב שהורשע בעבירות של הפקרה, נהיגה ברשלנות, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ושהייה בלתי חוקית, כאשר בית המשפט המחוזי דן אותו ל-24 חודשי מאסר, ובית המשפט העליון הדגיש כי נוכח הצורך בהרתעה בעבירת ההפקרה, ונוכח עברו התעבורדתי, ענישתו הוחמרה ל-48 חודשי מאסר.

...

סבורני כי מדובר בנסיבות שונות מנסיבותיו של הנאשם כאן, הן ביחס לנסיבות ביצוע העבירה, התוצאה, קבלת האחריות, וכלל העובדות המפורטות לעיל.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בעבודות שירות - מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

הנני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן, הכל על פי הנחיות שירות המבחן.