ערעור על קולת עונש בעבירות תנועה חמורות

על המערער הוטל קנס בסך של 1800 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו, 5 חדשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, והופעל, במצטבר, עונש פסילה מותנה בן חדשיים ימים.

המערער מלין בנוסף על חומרת עונש הפסילה, ומבקש להפחית מעונש זה, ולהורות על הפעלה בחופף של עונש הפסילה המותנה, כדי שיוכל להמשיך בעבודתו כנהג, ולא תפגע פרנסת משפחתו.

לא ראיתי מקום להקלת העונש.

המערער כשל בבצוע עבירת תנועה מן החמורות, שיש עימה כדי לסכן בעליל את שלומם של עוברי דרך, וכאמור, על פי עדות השוטר, נוצר סיכון ממשי בשל דרך נהיגתו של המערער, שנימנע רק בשל תגובתו המהירה של השוטר.

...

נוכח האמור, נדחה הערעור.

הסניגור טען כי ראוי במקרה דנן לחרוג ממיתחם העונש ההולם ולבכר את האפיק השיקומי, שהחל בו הנאשם לפני מספר חודשים וליתן לו היזדמנות להשלימו במסגרת ענישה שתאפשר לו לעשות כן. לענין מיתחם העונש ההולם בעבירת הפקרה טען הסניגור כי המיתחם מתחיל מ-8 חודשי מאסר וישנם מקרים בהם ניתן משקל בכורה לאפיק השיקומי ונגזרו על נאשמים שנסיבותיהם דומות למקרה דנן עונשי ממאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות הסניגור הפנה למספר פסקי דין שלטעמו נסיבותיהם דומות או חמורות מהמקרה של הנאשם שהלכו במתוה השיקומי כעתירת ההגנה ונגזרו עונשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

המחוקק הציב את עבירת ההפקרה בראש מדרג חומרת עבירות התנועה ולמעשה אין עבירה חמורה ממנה ככל שהדבר קשור לעבירות תעבורה.

בע"פ 1902/14 מדינת ישראל נ' אדוארד נתנוב, העירעור של המדינה על קולת העונש נדחה, בעיניינו של נאשם בעל עבר תעבורתי מכביד שהורשע במסגרת הסדר טיעון בגין עבירות של הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בשיכרות, מסירת ידיעה כוזבת ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף.

...

חומרת מעשיו של הנאשם והאינטרס הציבורי אינם מאפשרים להיעתר לבקשה שכזו.

סוף דבר אשר על כן, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים , הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים (בניכוי ימי מעצרו בגין תיק זה מיום 7/8/16 ועד ליום 20/9/16 וכן מיום 22/9/16 ועד ליום 14/11/16).

הנני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה של 4 חודשים מתיק 712/04/16 מיום 12/4/16 של בית המשפט לתעבורה בפ"ת, מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר לעונש המאסר שהוטל.

לא המדינה ולא הנאשם הגישו ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, אך ב"כ הנאשם הגיש בקשה לביטול גזר הדין שניתן בהיעדרו וביום 14.7.19 הבהיר כי כל בקשת הנאשם היא לאפשר לו טיעון לעונש מחדש לאור חומרת הענישה שנגזרה עליו בהיעדרו (בין היתר 10 שנות פסילה בפועל).

המדינה נימנעה מלעתור בהיעדר הנאשם למאסר בפועל (או על תנאי) והסתפקה ברכיבי הענישה שנגזרו, ולאחר מתן גזר הדין לא הגישה כל ערעור על קולת העונש.

נתון נוסף שרלוונטי לשקילת רכיב המאסר בפרשה זו, נוגע לותק הארוע הנידון (עבירות מיום 4.2.16) כאשר מיום ביצוע העבירות ועד היום לא ביצע הנאשם כל עבירת תנועה נוספת, ומבחינה פלילית משנת 2011 אין לנאשם כל עבר פלילי.

תקופת פסילה זו המצויה במרכז מיתחם הענישה משקפת מצד אחד את חומרת העבירות שבוצעו על רקע עברו המכביד של הנאשם, ומצד שני נותנת היא ביטוי לשיקומו של הנאשם ומשאירה לו אופק שקומי בשנים בקרובות להוציא רישיון באופן מסודר.

...

לאור האמור, אני קובע כי בנסיבות ביצוע העבירה המרכזית ובהינתן שהנאשם בלתי מורשה לנהיגה, מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען ינוע בין 2-12 חודשי מאסר וביחס לרכיב הפסילה: פסילה בת 6-60 חודשים.

בנסיבות המתוארות לעיל, אין אני סבור כי נכון יהיה להוסיף לנאשם מאסר נוסף מעבר להפעלת המאסר המותנה שהוא חב הפעלה בפרשה זו (קל וחומר כאשר במקור הוכרע דינו של הנאשם בהעדרו ובנסיבות אלה לא רשאי בית המשפט לגזור מאסר כענישה משלו, להבדיל מהפעלת מאסר מותנה שניתן על ידי מותב אחר בנוכחות הנאשם וזה על פניו חב הפעלה).

לא מצאתי בתיקו של הנאשם כל החלטה לפסול אותו עד לתום ההליכים יחד עם הגשת כתב האישום כנגדו, ולכן טענת קיזוז הפסילה בעניין זה של ההגנה נדחית על ידי.

לפיכך הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

נסיבות הקשורות בבצוע העבירה: המאשימה ניסחה את כתב האישום באופן לקוני אשר לא ניתן להבין ממנו את הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה (האם על מנת לחמוק מבצוע עבירת תנועה; האם להונאת ביטוח וכיוצב' סיבות אפשריות הרלוואנטיות לקביעת המיתחם).

ערעור על קולת העונש שהגישה המדינה היתקבל, ועונשו של הנאשם העקרי הוחמר ל-9 חודשי מאסר ממש ועל חברו הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך שנתיים את העבירה בה הורשע.

...

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך שנתיים את העבירה בה הורשע.

העונש בגין לקיחת השוחד חמור אף יותר מהעונש בגין מתן שוחד, בשל העובדה שלוקח השוחד הוא עובד ציבור, נאמן הציבור, שאמור במסגרת תפקידו לעשות אך ורק לטובת הציבור, ובלקיחת השוחד מועל בתפקידו ובאמון שניתן בו, תוך פגיעה בציבור (ראו גם מאור אבן חן, עבירות השוחד, עמ' 287-289 (2017); ע"פ 1188/20 מדינת ישראל נ' נניקשוילי (6.1.22)).

הנאשם, קצין במשטרת התנועה, קיים מערכת יחסים "שוחדית" עם שני אזרחים (האחד מתווך השוחד והשני נותן השוחד), במסגרתה בהזדמנויות שונות השיב לנהגים שביצעו עבירות תנועה חמורות את רישיונות הנהיגה או הרכב וזאת בתמורה לטובות הנאה שקבל (סכום כסף לא גבוה ומוצרים שונים).

בע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' לוי (3.6.13), קיבל בית המשפט העליון ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם שהורשע בעבירות של לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד ציבור.

...

סבורני כי בקביעת קנס משמעותי, תוך התחשבות במצבה הכלכלי של הנאשמת, יש כדי לתת ביטוי לשיקולי ההלימה וההרתעה, כמו גם לחלקה היחסי של הנאשמת בעבירות, ולמעמדה הבכיר בפרשה, לאור היותה עובדת הציבור.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשמת עונש החורג ממתחם העונש ההולם עד לכדי הימנעות ממאסר של ממש, לצד מאסר מותנה וקנס כספי משמעותי.

סוף דבר אשר על-כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר אשר יינשאו בדרך של עבודות שירות.