ערעור על קולת עונש בעבירות אלימות ומין

טיעוני המאשימה לעונש ב"כ המאשימה הגיש בדיון בפניי את גיליון המירשם הפלילי של נאשם 2 (ט/1) ממנו עולה, כי לחובתו 4 הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות שעניינן- גניבה, אלימות, שוד בנסיבות מחמירות, מין, הפרת הוראה חוקית וסמים.

· ע"פ 7368/06, מדינת ישראל נ' אבו רקייק מוס (27.12.2008) - קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב - 12 חודשי מאסר בפועל, על החזקת 38.15 גרם הרואין וקבע, כי העונש הראוי לעבירה הנ"ל הוא מספר שנות מאסר.

...

בסיכומו של דבר, אני דנה כל אחד מהנאשמים, כדלקמן: נאשמת 1 · למאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים בניכוי ימי מעצרה (מיום 05/01/2017 עד ליום 10/01/2017 ומיום 15/08/2017 עד כה).

· אני מורה על פסילת הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, זאת מכוח סעיף 37א (א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

· אני מורה על פסילת הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, זאת מכוח סעיף 37א (א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

בגין עבירות אלו השית על המשיב בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הסגן הנשיאה א' ואגו והשופטים א' אינפלד וא' חזק) 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין ופצוי לנפגע העבירה בסך 100,000 ש"ח. העירעור שלפנינו נסב על קולת העונש שהוטל על המשיב.

המערערת טוענת כי מיתחם העונש שנקבע אף אינו תואם את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מין כלפי קטינים, בפרט כשאלה מבוצעות תוך שימוש באלימות קשה.

...

סבורני כי מעשים אלה מחייבים ענישה מחמירה שתעמוד בהלימה לעצמת הפגיעה בנפגע העבירה.

לצד האמור, טענה המערערת בנוסף כי שגה בית המשפט בכך שנתן משקל אף אם מוגבל, להודאתו החלקית של המשיב בחקירתו במשטרה, ממנה חזר בהמשך, לאחר שבית המשפט מצא כי במסגרת הודאה זו הביע "ראשית חרטה" על מעשיו.

סוף דבר: על יסוד שיקולי הענישה עליהם עמדתי, ובהתחשב בעקרון שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר על המשיב על 13 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

]השופט י' אלרון:[ לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' ליפשיץ, ג' ציגלר ו-ש' מנדלבום) ב-תפ"ח 61910-06-20, מיום 26.4.2021 – ערעור המדינה על קולת העונש (ע"פ 4124/21) ומנגד ערעור על חומרתו (ע"פ 4133/21).

מכל מקום, משמקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי כי ראוי להבחין בין עבירות הרכוש שהמשיב ביצע לעבירות המין והאלימות, ולראותן כשני "מעשים" נפרדים (פסקה 23 לגזר הדין), הרי שאין מניעה כי הרף העליון של מיתחם העונש ההולם יעלה על 20 שנות מאסר, כפי שבית המשפט המחוזי קבע.

...

יוצא אפוא, כי בנוסף לעבירות המין בהן המשיב הורשע, יש להשית עליו ענישה הולמת בשל עבירות הרכוש, אשר העונש המרבי הקבוע בחוק בגינן הוא 7 שנות מאסר עבור עבירת הכניסה והתפרצות למקום מגורים, ו-7 שנות מאסר בגין הפריצה לרכב.

נוכח זאת, בין אם נתמקד בכך שעונשו של המשיב מוקם בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי; ובין אם נבחן את גבולות מתחם העונש ההולם שנקבעו – נגיע לכדי מסקנה כי התוצאה העונשית הסופית שהתקבלה, חמורה ככל שתהא, מקלה עם המשיב יתר על המידה במקרה מזוויע זה. זאת גם בהתחשב בבחירת המשיב להודות במעשיו שלא במסגרת הסדר טיעון, ובכך לחסוך את עדות הקטינה ומשפחתה.

בהינתן הענישה שהושתה בעניין פלוני ומקרים חמורים אחרים (ראו בין היתר: ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' שוורץ, פ"ד נ(5) 749 (1997); ע"פ 2361/10 פלוני נ' מדינת ישראל (2.3.2011)) – אני סבור כי החמרת העונש שהוטל על המשיב, בהתחשב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה שלפנינו, עולה בקנה אחד גם עם מדיניות הענישה הנוהגת.

העירעור נסוב על קולת העונש.

בסופו של יום, על המשיב נגזר עונש של 40 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת אלימות או מין מסוג "פשע", למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת אלימות או מין מסוג "עוון", למעט איום, למשך 3 שנים; 4 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת איום, למשך 3 שנים; ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח. טענות הצדדים בעירעור בנימוקי העירעור בכתב ובטיעון שלפנינו, באת-כוח המערערת טענה כי העונש אשר נגזר על המשיב מקל עמו יתר על המידה, אינו הולם את חומרת מעשיו, אינו מתחשב כראוי בנזקים שנגרמו למתלוננת ואף אינו מתיישב עם מדיניות הענישה הנוהגת.

...

מנגד, לעמדת המשיב, אין להתערב בעונש שנגזר עליו ויש לדחות את הערעור.

רע"פ 3463/15 פלוני נ' מדינת ישראל (21.05.15) – עבירות אלימות כלפי אישתו, שני מקרי אלימות, במקרה הראשון סטר הנאשם בפניה של אישתו וגרם לה שטף דם ליד עינה וחתך בשפה, במקרה השני הצליף בישבנה באמצעות חגורה, בית משפט השלום קבע שני מיתחמי ענישה זהים, בגין כל ארוע אלימות וחפף אותם, המיתחם שנקבע הוא בין 8 ל- 18 חודשי מאסר בפועל, הנאשם נעדר עבר פלילי נדון ל 10 חודשי מאסר בפועל.

ערעור המדינה על קולת העונש היתקבל והנאשם נדון ל 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודת שירות.

מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מכל מין וסוג לרבות איומים.

...

עם זאת, נוכח חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם אני סבור כי קבלת המלצת שרות המבחן להטלת עונש של"צ בלבד, הגם בהיקף רחב, עלול להעביר מסר מוטעה ביחס לחומרת המעשים וההרתעה שיש לנקוט כלפי אלימות בתוך התא המשפחתי.

לפיכך, באתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה מתונה שירוצה בעבודת שירות תוך המשך שילובו והעמדתו בצו מבחן על מנת לוודא שהשינוי ההתנהגותי יוטמע למשך זמן בבסיס הקשר הזוגי.

נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם עונשים כדלקמן: 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודת שירות.