ערעור על קולת עונש בגין התנהגות הגורמת נזק ונהיגה ברשלנות

בית המשפט המחוזי קיבל את העירעור שהגישה המאשימה על קולת העונש וקבע כי בית משפט קמא היתמקד בעיקר בנסיבותיו האישיות של הנאשם ופחות בשיקולים הקשורים באנטרס הצבורי, בחומרת העבירה ובתוצאותיה הקשות.

בעפ"ת(חי') 41868-02-13 אקלר נ' מדינת ישראל מיום 24.7.13 נדון ערעור על עונשו של נאשם שהורשע בסטייה מנתיב נסיעה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, נהיגה רשלנית ובהתנהגות שגרמה לנזק ולחבלה של ממש.

...

טענת השיהוי והשפעתה על העונש אני סבורה כי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה יש לתת משקל בעת קביעת העונש המתאים.

כל אלה, השיכחה, המחילה והיציבות החברתית, ביחד, מוליכים אל המסקנה כי טובת הציבור והפרט, כאחד, תובעת להניח לדברים, ולהסתפק בהתפתחות החיובית של הדברים, כפי שהזמן והנסיבות גרמו לה (ההדגשה אינה במקור – א.ס).

לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרה של הנאשמת בפועל למשך 2 חודשים.

בעירעור בוטל רכיב המאסר, ולצד הנזק הכבד צוין ותק נהיגתו כשעברו יחסית דל, לנפגע אין בליבו על המערער, המערער מביע חרטה, ורשלנות המערער אינה גבוהה.

בנסיבות של נהיגה בקלות ראש, וגרימת חבלה של ממש, כשהרשלנות בתאונה אינה מאפיינת את היתנהלות הנאשם בכביש, ותסקיר המבחן ממליץ על שקום, עמד בית המשפט על מיתחם ענישה שכולל פסילה, החל מ-3 חודשים ועד לפסילה של מעלה משנה, לצד רכיבי ענישה נוספים, פסילה על תנאי, קנס ולעיתים פיצוי לנפגע, וצו של"צ. הפסיקה אליה הפניתה המאשימה ברעפ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל (24.6.12) בעבירות של אי-ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה רשלנית, גרימת נזק וגרימת חבלה של ממש.

כב' השופט א' סטולר, מבית המשפט המחוזי, קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וקבע כי המבקש ירצה 6 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח והפסילה תוארך ל – 40 חודשים, כשיתר רכיבי העונש יוותרו על כנם.

מהפסיקה אליה הפניתה ההגנה בעפ"ת (חי') 4955-04-20 פאולה קולר נ' מדינת ישראל (8.6.20), אליו הפניתה ההגנה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בביטחה, והתנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש, כשלהולכת הרגל נגרמו שברים באגן והיא אושפזה מספר ימים ועברה הליך שקום ממושך, בית המשפט המחוזי הפחית את הפסילה, בת שנה, ל-6 חודשים בלבד, והותיר את יתר רכיבי גזר הדין, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס ופצוי לנפגעת, על כנם.

...

אפנה בעניין לדברי בית המשפט בעפת (מרכז) 23981-11-11 מדינת ישראל נ' יחיאל קרני (29.1.12): "אני סבור שכאשר מדובר במכת מדינה שעניינה שלומו ורווחתו של ציבור שלם - מן הדין ומן הצדק כי השיקול הציבורי יעמוד מעל השיקולים האינדיווידואליים. בהינתן שעבירת אי הציות לרמזור היא עבירה שכיחה ביותר וכוללת כ- 16% מעבירות התעבורה (העתק הודעה לעיתונות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מסומן נספח י' בכתב הערעור מטעם המדינה), הרי שמדובר בנגע רחב אשר חובה למגרו. משכך יש להעמיד את שיקולי ההרתעה והגמול על השיקולים האינדיווידואליים שלהם משקל משני בלבד." (הדגשה שלי – א.ט.ג.).

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 300 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שירות המבחן.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 1.12.21 אני מורה על הטלת צו מבחן, למשך שנה, במסגרתו ישולב בהליך טיפולי, במסגרת שירות המבחן.

לפניי ערעור המדינה על קולת העונש בגזר דינו של בית משפט לתעבורה בעכו (כב' השופט הבכיר יעקב בכר) בת"ד 5506-05-16 מיום 07.11.21 (להלן: גזר הדין).

בכתב האישום המתוקן יוחס למשיב ביצוע העבירות הבאות: היתנהגות הגורמת נזק בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: התקנות); היתנהגות הגורמת חבלה של ממש בנגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961 (להלן: הפקודה); נהיגה רשלנית בנגוד לסעיף 62(2) + סעיף 38(2) לפקודה וסטייה מנתיב נסיעה בנגוד לתקנה 40 לתקנות.

כן שגה בימ"ש קמא בכך שנימנע מהטלת רכיב מאסר בפועל בגין היתנהגותו חסרת האחריות והמסוכנת של המשיב ולא ייחס משקל מספיק לתסקיר המבחן ועברו התעבורתי הכולל נהיגה תחת השפעת סמים מיום 15.5.18 ו 4 הרשעות בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

לטענת המערערת העונש שהוטל סוטה לקולה מרמת הענישה המתחייבת בנסיבות דנן בהן מדובר בנהג חדש, ואין בו כדי להרתיע את המשיב ויתר הנהגים מנהיגה בכבישים בצורה רשלנית המסכנת את ציבור משתמשי הדרך.

בענייננו - למרות הנזק הקשה שניגרם לנפגעת כתוצאה מהתאונה ונהיגתו הרשלנית של המערער, אני סבור, כי נכון לקבל את העירעור בחלקו אך ברכיב הפסילה בפועל וזאת ממספר טעמים: הראשון, נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד למתן גז"ד (כשבע שנים).

...

בעניינינו - למרות הנזק הקשה שנגרם לנפגעת כתוצאה מהתאונה ונהיגתו הרשלנית של המערער, אני סבור, כי נכון לקבל את הערעור בחלקו אך ברכיב הפסילה בפועל וזאת ממספר טעמים: הראשון, נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד למתן גז"ד (כשבע שנים).

שלישי, אני סבור כי את האיזון ניתן למצוא בהחמרה משמעותית ברכיב הפסילה בלבד, דבר הזוכה לחיזוק מההלכה המבוססת לפיה ערכאת הערעור לא ממצה את מלוא חומרת הדין עם נאשם בקבלת ערעור המדינה (ע"פ 8381/17 ‏מדינת ישראל נ' איכילוב (24.4.18).

יפים בהקשר זה דברים שנקבעו בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל (10.10.05): "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב היתנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם". וכן בע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, סד(2) 666 (2011)‏‏: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות הדרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי ההיתנהגות על הכביש"."

ערעור המשיבה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי, היתקבל ועונש המאסר הוחמר ל-6 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון בת 48 חודשים כאשר צויין כי זאת בהנתן כי ערכאת העירעור אינה ממצה את הדין.

ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (21.4.05)‏‏ נקבע בהקשר זה: "במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפשע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל... מן הראוי להדגיש כי המציאות, כביטוייה בהתנהגותם של נהגים לא מעטים בכבישי הארץ, מחייבת נקיטת אמות מידה עונשיות מחמירות יותר. אם העונשים המוטלים בבתי המשפט במקרים דומים קלים יותר מהעונש שנגזר במקרה דנן, מן הנכון לשנות את המדיניות העונשית, כדי שמעשי הרשלנות המסכנים חיי אדם ייענשו כנאות וכדי שיהיה משקל מרתיע משמעותי יותר להיתנהגות נלוזה בעת נהיגה". ואולם, המאשימה חרגה לחומרה בטיעוניה מן הפסיקה הנוהגת והתעלמה ממצוות המחוקק בעצמו אשר קבע ענישת מינימום לצד עבירות של גרימת מוות ברשלנות – 6 חודשי מאסר בפועל (לגביהם קבעה הפסיקה כי יכול וירוצו בעבודות שירות בנסיבות המתאימות).

...

· לקחתי בחשבון את הנזקים שנגרמו לנאשמת מביצוע העבירות – שוכנעתי כי הינה חווה משבר עמוק מאז אירוע התאונה וגם איכות חייה נפגעה מאוד על רקע מצבה הנפשי וקשיי התפקוד אותם היא מגלה.

ראו למשל דברי כב' הנשיאה דאז, הש' ד. בייניש ברע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ. מ"י: "יש בחיובו של הנאשמת בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות". סבורני כי עונש מאסר בפועל, בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד רכיב פסילת רישיון לתקופה משמעותית, פיצוי סמלי לנפגעת העבירה ועונשים נלווים הינו עונש הולם, המאזן בין כלל שיקולי הענישה.

יחד עם כל זאת, אין לראות את המערער כקורבן, גם לא לאור כל האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו".

הנאשם הורשע בגרימת תאונת דרכים בעקבות הודאתו בעבירות של אי ציות לרמזור אדום, בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, היתנהגות הגורמת נזק, בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה וגרימת חבלה של ממש בנגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

בית משפט המחוזי דחה את ערעור המדינה על קולת העונש וקבע כי אין זו סטייה מהמתחם שלא להשית מאסר בפועל והיפנה לפסיקה מתאימה (עפ"ת 36094-10-11, עפ"ת 369/12, עפ"ת 44705-11-11).

רף הרשלנות, חומרת החבלות והשפעתן על הנפגעים יקבעו את משך הפסילה הנאותה בנסיבות אלו והאם יש לצרף רכיבי ענישה נוספים, כגון רכיב מאסר כלשהוא או של"צ. רע"פ 11917/05‏ ‏ סיוון צפריר מ"י – נדחתה בקשת רשות ערעור במקרה בו הורשע המבקש בעבירות של גרימת נזק לאדם או לרכוש, נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב וגרימת חבלה של ממש.

...

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בת 9 חודשים בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית אותה רצה הנאשם.